בכהונתו השנייה בבית הלבן חרט הנשיא דונלד טראמפ על דגלו להחזיר את אמריקה לגדולתה. אחד ההיבטים המרכזיים של סיסמת הקרב הזו היא שיקום התעשייה האמריקנית ומעמד העובדים בתעשייה, והחזרת הייצור ממפעלים מחוץ לארה"ב (בעיקר בסין) לייצור במדינה. לשם כך הוא יצא בקמפיין מכסים אגרסיבי על יבוא מסין ומדינות אחרות, אך התוצאות עד כה מעורבות.
כלכלנים וחוקרי סחר טוענים שהאופי המאולתר של מלחמת הסחר מחמיר את הלחץ ארוך הטווח על הייצור בארה"ב, ומנהלים בתעשייה מתלוננים שהם אינם יודעים מה יהיו כללי המשחק, מה שמקשה עליהם לתכנן ולקבל החלטות לטווח ארוך. אך בתוך הכאוס הזה, יש חברות שהצליחו למצוא את הדרך להחזיר ייצור לארה"ב. כזה הוא המקרה של ניואל ברנדס, יצרנית מרקר השארפי המפורסם. נדמה שהחברה, שמעסיקה יותר מ-500 עובדים במפעל שלה בטנסי, הצליחה לפצח את הנוסחה – לייצר בארה"ב בצורה זולה יותר, מהירה יותר וטובה יותר.
לא תמיד זה היה ככה. ב-2018, רבים מהשארפים יוצרו בחו"ל. אז, כריס פיטרסון, שהיה סמנכ"ל הכספים של ניואל ברנדס, אתגר את הצוות שלו בשאלה: איך יכולים למנוע מניואל להפוך למיושנת בהשוואה למפעלים באסיה? "הרגשתי שיש לנו הזדמנות לשפר באופן דרמטי את הייצור שלנו באמריקה", הוא אמר לאחרונה בשיחה עם וול סטריט ג'ורנל.
מודל מנצח – ולא ישים עבור רוב החברות בתחום
פיטרסון הוא כיום המנכ"ל, ורוב השארפים – בכל 93 הצבעים שלהם – מיוצרים במפעל בן 37 השנים בטנסי. ניואל עשתה זאת בלי להפחית את מספר העובדים, ובלי להעלות מחירים. אבל כדי להגיע למקום הזה נדרשו השקעות של קרוב לשני מיליארד דולר, אלפי שעות הכשרה ושינוי מקיף של תהליך הייצור. התוצאה היא מודל לייצור מקומי של מוצרים בעלות נמוכה ובנפח גבוה, אם כי כזה הדורש תכנון לטווח ארוך והשקעה רבה.
למרות המודל המצליח של ניואל, פיליפו פאלורני, אנליסט בסיטי, אומר בשיחה עם וול סטריט ג'ורנל שלמעטות מהחברות בסקטור יש את המשאבים לשחזר מהלך כזה. "באמת איני חושב שיש מישהו שיכול להיות תחרותי כמותם", אמר פאלורני.
אפילו לאחר שממשל טראמפ יישם מכסים חדשים השנה, התעסוקה במגזר הייצור המשיכה לרדת, עם ירידה של 0.6% ב-12 החודשים שהסתיימו באוגוסט, לפי נתוני משרד העבודה, בחלקו בגלל אוטומציה שמחליפה משרות.
ניואל החלה להעביר חלק מייצור השארפי לסין בשנות ה-2000, כחלק מגל העברת העבודה לחו"ל של חברות אמריקניות שחיפשו לחסוך בעלויות. בזמן שפיטרסון התחיל את הפרויקט שלו במריוויל ב-2018, החברה כבר החזירה חלק מהייצור הזה לארה"ב, אך קצב הייצור היה איטי בהשוואה למוצרים מתחרים שיוצרו בחו"ל. וכיוון שניואל רכשה כל כך הרבה חברות, כולן עם שרשרות אספקה שונות, קמעונאים מצאו שקשה לעבוד איתה.
ההצעה של פיטרסון הייתה לרכז את שרשרת האספקה והתפעול של ניואל, ולחפש הזדמנויות נוספות לייצור באמריקה. כשמחלקת השיווק הציעה ששארפי תייצר עט ג'ל חדש, פיטרסון לחץ על הצוות לזנוח תוכניות למיקור חוץ בחו"ל: "האם נוכל לייצר אותו במריוויל?".
כדי לעשות זאת, היה צריך לפתח יכולות חדשות כמו הכנת מילויי דיו לעט הג'ל. תהליך הייצור, שכרוך בהכנת יותר חלקים מאשר מרקר שארפי מסורתי, דרש ציוד חדש והכשרה נוספת, והחברה הייתה צריכה להפחית את שיעור התחלופה בעבודות ידניות כמו אריזה. פיטרסון, שבילה 20 שנה בענקית הצריכה פרוקטר אנד גמבל, גילה שהמפעל יכול להשתמש ברובוטים לביצוע חלק גדל והולך מהאריזה – אבל החליט לשמר את העובדים הוותיקים ולעשות להם הסבה לתפקידים כמו הנדסת אוטומציה. במקרה כזה, עובד יתקן רובוט במקום לארוז קופסה.
כדי לעשות זאת, פיטרסון חיזק תוכנית הכשרה מקצועית כדי שעובדים קיימים יוכלו לקבל את התמיכה הנדרשת לתפקידים החדשים. כך למשל קרה עם עובד בשם מייק ניוקומב, שהצטרף למחלקת האריזה של החברה לפני כ-20 שנה, ומאז עבר בין תפקידים שונים. כשניוקומב הגיש מועמדות לתפקיד ניהולי, נאמר לו שהוא צריך לשם כך תואר ראשון – ושהוא יקבל את התפקיד וישלים את לימודיו על חשבון החברה. ואכן, הוא השלים את לימודי התואר במינהל עסקים במכללה מקומית, וכעת הוא מנהל את מחלקת היציקה, שמפקחת על ייצור 4.3 מיליארד גופי עטים ומכסים שהמתקן מייצר מדי שנה.
פיטרסון אמר שלהערכתו השכר הממוצע שמשלמת החברה עלה בכ-50% בחמש השנים האחרונות – בלי שינוי במספר העובדים. עם השקעות נוספות ברובוטים והכשרה, המפעל הצליח לייצר עטים במהירות גדולה פי שלושה עד ארבעה מקצב הייצור הקודם. גם האיכות טובה יותר, לטענתו.
בשנה שעברה, כשניואל החזירה את ייצור השארפי הנשלף מסין, מהנדסים בילו חודשים בתכנון המערכת הרובוטית שהופכת גופי עט וקליקרים למרקרים מורכבים במלואם. טכנאים הצליחו לעצור את התייבשותם – בעיה מעיקה שהייתה עם הגרסה שיוצרה בסין – על ידי איטום תא פנימי של העט. כעת, רובוט ראייה סורק ומאתר שגיאות בטקסט המודפס על גופי המרקרים, בזמן שעובדים מפקחים על הייצור ופותרים בעיות.
ההשקעות של ניואל בחמש השנים האחרונות אפשרו לה לקזז את האינפלציה על ידי הורדת עלויות הייצור – ולהימנע מהעלאת מחירי השארפי. מרקר שארפי טיפוסי נמכר בקמעונאות בחבילות, שעלותן היא כדולר לכל עט. המעבר לארה"ב גם אפשר לחברה למלא הזמנות לקוחות מהר יותר ולהפחית עלויות משלוח.
כיום, במפעל החברה נוהגים עובדים במלגזות להובלת חביות ענקיות של דיו, בזמן שרובוטים קטנים יותר מובילים רכיבים כמו שרף לאזורי הייצור וההרכבה, שבהם נשמעים תקתוקי ההרכבה של העטים. על רצפת המפעל סומנו ריבועים שתוחמים את השטח לקווי ייצור נוספים שיועברו בקרוב מסין לאמריקה. כבר עכשיו, המפעל פועל מסביב לשעון ומייצר 1.8 מיליון עטי שארפי בעלי חוד דק ביום, כמו בימי Made in Americaהעליזים.
