השנים 2017-2015 נחשבו לשנים חזקות במיוחד בתחום חללי העבודה. באותם ימים, הם היו הדבר הכי חם בשוק המשרדים ובקרב עובדי ההייטק. רשת WeWork של אדם נוימן שהובילה את המגמה העולמית נכנסה לישראל כבר ב-2014, רשת מיקסר נפתחה (ב-2016), ריג'ס הבינלאומית החלה לבסס את מעמדה ופתחה סניפים נוספים, מיינדספייס התרחבה, ספייסס הבינלאומית (שנרכשה על ידי ריג'ס) נכנסה לישראל ב-2017, רשת בי-אול הישראלית נפתחה, ולצד כל אלה, נפתחו גם חללי עבודה קטנים יותר ומקומיים שקיוו לקחת חלק בחגיגה. בין אלה שביקשו לרכוב על הטרנד הלוהט היו יעקב שפיגל ובתו ספיר.
בסוף 2015 החלו להופיע באמצעי התקשורת פרסומים על פתיחתה של רשת חללי עבודה חדשה נוספת, בשם מרקספייס. הרשת פתחה את המתחם הראשון בבית אשרא ברחוב מנחם בגין בתל אביב כבר בסוף 2015, וכמה חודשים לאחר מכן הודיעה על פתיחה של סניף נוסף, ברחוב קרליבך הסמוך. כשנה לאחר מכן נפתח מתחם העבודה השלישי של הרשת, הפעם בקריית עתידים.
מייסדי מרקספייס, יעקב שפיגל ובתו ספיר, אמרו באותה העת כי הם חולמים בגדול, והכריזו על כוונה לפתוח סניפים נוספים בארץ ובחו"ל. ואולם, כפי שחושף פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שהתקבל לאחרונה, הרשת סבלה מקשיי נזילות כבר מראשית דרכה.
בעת הקמתה של מרקספייס, שני הנתבעים, ספיר ואביה יעקב, היו הדמויות הדומיננטיות ברשת החדשה. ספיר היתה זו שעמדה בחזית התקשורתית כשהיא רק בת 22, ואביה יעקב היה הדמות הדומיננטית בניהול הרשת מאחורי הקלעים. לפי פסק הדין, ההתקשרות להשכרת שטחי המשרדים בקריית עתידים נחתמה במרץ 2016, והעסקה נחתמה באמצעות חברת וורקספייס, החברה-האם של מרקספייס, שספיר היתה בעלת מניות יחידה בה. יעקב חתם על ערבות והוצג כמנהל האופרציה והסניפים של החברה. החברה-הבת מרקספייס, שנשאה את שם הרשת, הוחזקה בחלקים שווים עם חברת הנדל"ן הפרטית אלייב נכסים והשקעות.
כאמור, הסניף השלישי של הרשת נפתח בקריית עתידים, אזור תעסוקה במזרח תל אביב המשתרע על כ-250 אלף מ"ר של משרדים בבעלות חברה משותפת של עיריית תל אביב ואוניברסיטת תל אביב. וורקספייס שכרה 1,751 מ"ר בקומה 3 בבניין 2 לתקופה של 8 שנים עם אופציה להארכת ההסכם וללא נקודות יציאה המאפשרות לה לסיים את תקופת השכירות לפני המועד. זמן קצר לאחר מכן וורקספייס שכרה גם את הקומה השנייה באותו בניין בשטח של 1,073 מ"ר, כך שהחזיקה באותה העת בכ-2,800 מ"ר. דמי השכירות שהתחייבה לשלם לחברת עתידים היו כ-144 אלף שקל לחודש.
במסגרת ההסכם, וכפי שנהוג בשוק המשרדים, עתידים התחייבה לממן חלק מעלויות התאמת שטחי המשרדים לצרכיה של וורקספייס בסכום של 2,000 שקל למ"ר. תנאי למימון העבודות היה בהגדרתן רק כ"עבודות התאמה" כך שהכספים לא יכולים לשמש לצרכים אחרים. עבור כלל השטחים שהושכרו שילמה עתידים לוורקספייס כ-5.7 מיליון שקל לצורך התאמת המשרדים.
על פי פסק הדין, כעבור כמה חודשים החלו פיגורים בתשלומי השכירות של וורקספייס לחברת עתידים. לאחר שעתידים טענה להפרות מהותיות של ההסכם, היא דרשה את פינוי הנכס והגישה תביעה נגד חברת וורקספייס ונגד יעקב וספיר שפיגל. סכום התביעה שהוגשה עמד על 10 מיליון שקל והוא הורכב מחובות שנותרו, מהסכום ששילמה עתידים עבור עבודות ההתאמה, וכן מטענה לליקויים שהותירה במבנה.
במהלך הדיונים הוצגו התכתבויות של אנשי וורקספייס אל מול מנהלי חברת עתידים המצביעים על קשיי הנזילות של החברה. כך, למשל, במרץ 2018 וורקספייס היתה אמורה לשלם דמי שכירות של כ-278 אלף שקל אך הניסיון לחייב את הוראת הקבע שלה נכשל. הפיגורים בתשלום דמי השכירות הפכו להיות חלק מהשגרה. "בהמשך, ונדמה כהרגלה בקודש, המשיכה וורקספייס בהפרותיה היסודיות את ההסכמים וגם תשלום חודש מאי לא שולם במועדו", נכתב בפסק הדין.
ביוני 2019 הודיעה וורקספייס כי היא מוותרת על חלק מהשטח, התוספת של כ-1,000 מ"ר, אף שההסכם לא איפשר לה לוותר באופן חד-צדדי על שטחים ששכרה.
השופטת טל לוי-מיכאלי מתחה ביקורת קשה על התנהלות וורקספייס ומייסדיה והגדירה אותה כ"מניפולטיבית וחסרת תום לב". כך, למשל, המיילים בין אנשי וורקספייס לעתידים הראו כי כל עוד עתידים הלכה לקראתם בנושא הכספי, המיילים שנשלחו מוורקספייס היו של תודה והוקרה. לאחר שדרשה מהם לעמוד בהתחייבויות, הטון התחלף והנהלת וורקספייס שלחה מכתבים לראש עיריית תל אביב וטענה שקריית עתידים היא אכזבה גדולה עבורה, וכן סיפרה על יחס משפיל, ועל התנהגות בריונית ורודפת בצע.
בפסק הדין התייחסה השופטת לטענות עתידים, שלפיהן הכספים שהעבירה עבור העבודות שימשו גם לצרכים אחרים של וורקספייס שהיו אסורים עליה לפי ההסכם, כמו וילונות, מקרנים, תמונות, שטיחים ועוד.
וורקספייס אף הגישה תביעה נגדית להשבת כספים שהיא עצמה השקיעה לכאורה, אך התביעה נדחתה. "וורקספייס הפרה את ההסכמים אף בכל הנוגע לכספי עבודות ההתאמה; וורקספייס לא השקיעה מכיסה כספים בשיפור המושכרים בניגוד לנטען על ידיה", כתבה השופטת.
"הציגה מצגי שווא"
גם האופן שבו הוצגו ופעלו החברה-האם והחברה-הבת התברר כבעייתי. בעוד מנהלי הרשת הציגו את מרקספייס כנותנת שירותים לחברה-האם וורקספייס, בפועל ההפך היה הנכון. וורקספייס היא זו שסיפקה שירותי ניהול למרקספייס. כשנשאלה על כך ספיר שפיגל בבית המשפט, היא טענה כי מרקספייס גובה רק מלקוחות קטנים ואילו וורקספייס גובה מדיירים גדולים, אך גם אמירות אלה התבררו כלא נכונות ומנוגדות לדו"חות הכספיים שהוצגו בבית המשפט.
על כך כתבה השופטת: "חוסר מהימנותה של ספיר כפי שהשתקף בעניין זה (ובעניינים נוספים) הקשה על מתן אמון בתזה של הנתבעים כמכלול... וורקספייס הציגה מצגי שווא כלפי עתידים, והפרה את ההסכמים. הראיות לימדו ברורות על עירוב בוטה בין נכסי החברות אשר בבעלותה של ספיר, עירוב בין תפקידיהן כך שוורקספייס הפכה לקליפה ריקה נטולת הכנסות".
מפסק הדין עולה עוד כי ספיר נותרה להתמודד לבדה מול התביעה בעוד אביה יעקב בחר שלא להתייצב לעדות בבית המשפט אף על פי שנחשב לדמות מרכזית בפרשה.
בעוד בתביעות רגילות בין שתי חברות זוכים המנהלים ובעלי המניות להגנה משפטית מתוקף היותה של החברה ישות משפטית נפרדת, במקרה זה החליטה השופטת במהלך חריג לחייב את השניים באחריות אישית לתשלום החוב, וחייבה אותם להשיב לחברת עתידים 7 מיליון שקל. יעקב חתם על ערבות אישית מול עתידים ולכן הוא בעל אחריות לחובות, ואילו ספיר היתה בעלת המניות היחידה בוורקספייס, החברה שחתמה על הסכם השכירות. ספיר גם כיהנה כמנכל"ית וכדירקטורית בוורקספייס ברוב התקופה שבגינה נתבעה. בנוגע לאחריותה האישית של ספיר לתשלום החובות, כתבה השופטת: "חרף היות הסעד של הרמת מסך חריג בהיותו קיצוני ומרחיק לכת, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר במקרה מובהק שבו יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובותיה של וורקספייס לספיר, בעלת המניות בה".
עוד נכתב, כי גם אם ספיר היתה בעלת מניות בחברה, הדו”חות נחתמו על ידי יעקב אביה שלא שימש כדירקטור בחברה, וספיר התקשתה להסביר זאת בחקירתה. ספיר אמרה כי מעולם לא טיפלה בנושא בנקאי או פיננסי וכי כלל לא ידעה שהיו חובות שנצברו, אך לא ידעה להצביע על האנשים שכן ניהלו את כספי החברה. לבסוף הצביעה על סמנכ"ל התפעול שטען כי לא טיפל בענייני כספים.
את חברת עתידים ייצגו עו"ד משה ברהוד ועו"ד בני אשכנזי ממשרד שטיינמץ, הרינג, גורמן ושות'. את הנתבעים, ספיר ויעקב שפיגל ומרקספייס, ייצגו עו"ד אסף גרשגורן ועו"ד מתן חמו ממשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, גרוס ושות'.
ספיר ויעקב שפיגל סירבו להגיב.
