העובדה שסניפי רשת המזון קשת טעמים היו עמוסים במהלך ראש השנה לא הפתיעה את הבעלים אריאל לכט. הרשת פתוחה בשבתות ובחגים, מתמחה ביבוא מוצרי גורמה ומוכרת גם מזון לא כשר. קשת טעמים שפעלה שנים מתחת לרדאר נחשבת היום לאחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים של ענף הקמעונאות עם סניפים בכל רחבי הארץ ומחזור של קרוב ל-2 מיליארד שקלים.
הרשת התחילה בקטן ב-2002 כשלכט פתח ביחד עם חברו, מויסי ולדמן, את הסניף הראשון בנהריה שהיה מיועד בעיקר לקהל הרוסי בעיר. "ההצלחה הייתה מיידית. בתוך כשלושה חודשים החזרנו לבנק את ההלוואה והמשכנו קדימה. די מהר הבנו שלא נוכל להסתפק רק בקהל היעד הראשוני, הקהל הרוסי, ושחייבים לכוון למשהו יותר אוניברסלי כדי להוות מוקד משיכה לקהל ישראלי שאינו מקפיד על כשרות. התחלנו להתרחב, וכשהגענו לשמונה סניפים מויסי התגרש, התחתן מחדש עם אישה חרדית וביקש להשתחרר מהשותפות. קניתי את החלק שלנו בבעלות והמשכתי בפיתוח. מויסי ואני נשארנו חברים טובים עד היום. הוא חרדי, מתגורר בירושלים ועובד כיבואן".
יש לשער שמויסי לא יקנה בקשת טעמים של היום.
"יש לשער שלא", הוא מחייך. "בקשת טעמים נמכר גם מזון לא כשר, ורוב סניפיה פתוחים בשבתות ובחגים".
הסירוב מטיב טעם - והסניף הראשון
לכט נולד לפני 60 שנה בעיירה יהודית במולדובה. הוא עוד הספיק לחגוג שם בר מצווה, ובגיל 13 קיבלו הוריו היתר יציאה - והמשפחה עלתה לישראל ושוכנה במרכז קליטה בטבריה. חבלי הקליטה של הנער היו קשים, ולקח לו זמן רב להתגבר על קשיי השפה והמנטליות. רק לאחר שהמשפחה עברה לחיפה הוא החל להתחבר. הוא סיים את תיכון ליאו בק בעיר והתגייס לשירות סדיר בתותחנים. כשפשט את מדיו התקבל לכט ללימודי ראיית חשבון באוניברסיטה העברית, ובהמשך נישא לליאת, שעובדת עימו עד היום בהנהלת הרשת, ולשניים נולדו תאומים, בן ובת, שגם הם עובדים בעסק ומתגוררים בחיפה. בכל יום, הוא מספר, הם מקבלים מבתם סרטון וידאו של נכדתם התינוקת. "זה מסייע להעלאת המורל", הוא מחייך.
את הקריירה בעסקי קמעונאות המזון החל לכט כסגן מנהל סניף בשופרסל, ולדבריו התאהב בתחום של מתן שירות לאנשים. "מהאהבה הזו עשיתי קריירה", הוא אומר. מהר מאוד התקדם, הפך מנהל אזור, ובהמשך עבר לעבוד ברשת גרינברג, עד שזו נקנתה בסוף 1999 על ידי קלאבמרקט. הרשת, שבין מייסדיה היה איש העסקים אליעזר פישמן, נמכרה בהמשך לקבוצת מוזס-בורוביץ'-רוזן, ולאחר שנקלעה ב-2005 לחדלות פירעון, היא נמכרה לשופרסל. "יום אחד, כשהייתי בן 36, חזרתי ממילואים וגיליתי להפתעתי שמנכ"ל קלאבמרקט החדש, שהתחלף בעקבות החלפת הבעלות, החליט לסיים את תפקידי ברשת. מה שנראה אז כיום שחור בחיי המקצועיים התברר בהמשך כדבר הטוב ביותר שקרה לי".
תסביר.
"אז כבר היה לי שם טוב בעולם הקמעונאי וקיבלתי הצעות מרשתות מתחרות, אבל המחשבה לפנות לעצמאות החלה לקנן בי. באותה תקופה עזרתי לחבר, מויסי ולדמן, עולה חדש מאוקראינה, לבנות מעדנייה בכרמיאל. עבדנו יחד בצורה טובה. כשהוא שיתף אותי בדאגה שלו מכך שטיב טעם פותחים לידו סניף גדול, הלכנו לקובי טרייביטש, מייסד טיב טעם, והצענו לו לקנות את החנות שלו במקום להתחרות בה - ולמזלנו הוא השיב בשלילה. אם קובי היה מסכים, קשת טעמים ככל הנראה לא הייתה קמה. קיבלתי תמיכה מלאה מאשתי ליאת, לקחנו הלוואה של 300 אלף שקל מהבנק ופתחנו ב-2002 את הסניף הראשון של קשת טעמים בנהריה".
טיב טעם של היום, שהבעלים שלה הוא חגי שלום, מונה 46 סניפים, וההכנסות שלה עומדות על קרוב ל-2 מיליארד שקל בשנה. טרם עקפתם אותה.
"אנחנו אמנם עם 26 סניפים, אבל ההכנסות שלנו כמעט זהות - כ-2 מיליארד שקל בשנה, וממשיכים להתפתח".
"ענף המשלוחים הישראלי חייב להשתפר"
אין ספק שקשת טעמים היא סיפור הצלחה של לכט, שכאיש עסקים לא נח לרגע על שמריו. נכון להיום יש לרשת אתר משלוחים, היא מייבאת מוצרי מזון שנמכרים בבלעדיות בסניפיה, והיא גם מפעילה את מפעל "מאמוצ'קה", שמייצר ומוכר ברשת ארוחות מוכנות טריות לכל העדות. "אמי, שלצערי הלכה לעולמה לפני כשנה, הייתה בשלנית מדהימה", הוא מספר. "על בסיס המתכונים שלה הקמנו את 'מאמוצ'קה'. המפעל בצפון מייצר את המתכונים שלה לכל הסניפים בארץ".
רעש לא קטן עשה לכט כשרכש לפני כשנתיים 70% מרשת הפטיסרי דודו אוטמזגין לפי שווי של כ-50 מיליון שקל. באותה שנה הוא אף פתח מרכז לוגיסטי רובוטי למשלוחים בפתח תקווה, שמשתרע על פני 5,000 מ"ר ומפעיל יותר מ-50 רובוטים למשימות הליקוט עבור לקוחות האונליין. לפני כשנה נפתח סניף הדגל של קשת טעמים בראשון לציון, בשטח של כ-6,000 מ"ר, וקינן ממן מונה למנכ"ל הרשת.
אני מחזירה אותך 23 שנה אחורה. חשבת שתגיע לאן שהגעת, עם עשרות סניפים, יבוא בלעדי והכנסות של כ-2 מיליארד שקל בשנה?
"התודה היא קודם כל לליאת, שאמרה שהיא מאמינה ביכולות שלי ושהיא עומדת מאחוריי בהחלטה להיות עצמאי, ולמויסי. האמת שקיוויתי שזה יצליח, ראיתי והבנתי את הפוטנציאל שיש בשוק הזה להגיע למשהו גדול, אבל לא תיארתי לעצמי שאגיע לכאלה ממדים. אני לא מוריד את האצבע מהדופק, ממשיך לחדש. יש לקבוצה גם נדל"ן, כשחלק מהסניפים יושבים בשטחים שרכשנו, ויש מיזמים כדוגמת אפליקציית הקמעונאות cheaper".
למה היה לך חשוב להקים מרכז שילוח רובוטי?
"ענף המשלוחים בישראל חייב להשתפר, כי כיום הסחורה לא מגיעה באופן מושלם ללקוחות. ברשתות המלקטים הם אנשים, ושרשרת הקירור לא אחת לוקה בחסר. אצלנו את רוב הסחורה מלקטים רובוטים, ושרשרת הקירור נשמרת לאורך הדרך עד ללקוח. עוד לא הגענו למצב האידיאלי, אבל אנחנו בדרך לשם".
חלק לא מבוטל מהסחורה המוצעת אצלכם מיובאת.
"אנחנו מייבאים מוצרים מיוחדים באיכות גבוהה בהתאם למטרה שלנו, שהיא בידול. לדוגמה, אנחנו מציעים מוצרים מבוססי חלב ג'רזי מפרות שגדלות במרעה פתוח ואוכלות רק עשב לא מרוסס. החלב הוא 100% אורגני, וחלק ממנו גם טבעוני. אנחנו מוכרים בלעדית שמן זית שנחשב מספר אחד באיטליה. כולנו נותנים פייט במוצרים הקונבנציונליים, אבל מוצרי היבוא והיוקרה שלנו מבוקשים. אנחנו לא עוד רשת, אנחנו מבודלים בחידוש ובאיכות".
"קיבלתי לא מעט הצעות מקנדה וארה"ב, ואפילו מרוסיה בתקופה מסוימת. אוהבים את הקונספט שלנו. במקביל, יש עדיין מספיק מקום להתפתח בישראל. אנחנו אמנם פרוסים מהצפון עד ב"ש, אבל יש ערים נוספות שהיינו רוצים להיכנס אליהן כדוגמת אשקלון, קריית גת וקריית שמונה - וגם בת ים"
מאז החלה קשת טעמים לשווק מוצרים לא כשרים, התחום התרחב ונכנסו אליו רשתות נוספות. כשאני שואלת את לכט לגבי תחרות מבחינת מחירים, הוא משתהה מעט. "את יודעת", הוא מהרהר בקול. "לפעמים אני מרגיש שחלק מההוויה הישראלית זה להשתלח ברשתות ולהשתמש ברטוריקה עוינת שמאשימה אותן ביוקר המחיה. אני לא יודע להסביר את הפוליטיקה של הוזלת מוצרים ברשתות החרדיות, זה כנראה עניין של ביקוש והיצע, אבל צריך להבין שעסק חייב להרוויח. הסיפורים על הפקעת מחירים מופרכים, כי רוב רשתות המזון הן ציבוריות ואחוזי הרווח הם בודדים. בסוף, מי דואג ללקוחות שיושבים מול הספקים והיצרנים? היחידים שמנסים לבלום את המחירים הן רשתות המזון. לכולנו ברור שכדי לספק חוויה בכל קנייה, המחיר חשוב. כשמדברים על פערים בין המחיר של החקלאים למחירים הסופיים במדפים, שוכחים שברוב המקרים הרשתות מפסידות כסף על ירקות ופירות.
"יוקר המחיה בישראל הוא גבוה. לעסק יש הוצאות, וחלק מההוצאות הן שכירות של מקום וארנונה, וכשמעלים ארנונה לעסקים זה מתגלגל לצרכן. מאז המלחמה חסרות במשק 150 אלף ידיים עובדות, ואין עובדים שמוכנים לעבוד בשכר מינימום, כך שמדובר במינימום 40 או 50 שקל לשעה לעובד. יש גורמים נוספים למחירים הגבוהים, כולל התייקרויות הסחורות בכל העולם. אנחנו מוצאים את עצמנו בתחרות יומיומית עם הקולגות שלנו, ואין מדובר רק ברשתות לא כשרות. קשת טעמים יושבת על המשבצת של דיסקאונט לצד רשתות כמו רמי לוי, אושר עד, יוחננוף וחצי חינם - אבל אנחנו חייבים להיות יקרים יותר מהן, כי שירות בשבת עולה לנו הרבה כסף - 150%-200% יותר לשעה לכל עובד. ביחס לרשתות אחרות שעובדות בשבת ואינן נחשבות כדיסקאונט, בלי להיכנס לשמות, אנחנו יחסית מאוד תחרותיים. מוצרים רבים שקיימים רק אצלנו כי אנחנו היבואנים שלהם מוצעים במחירים טובים, וחופש מכשרות מאפשר לרוב להציע מחירים זולים יותר. אני מקווה שמקבלי ההחלטות יבינו שאין לראות בכל רשתות המזון מקשה אחת בכל הנוגע לתחרות".
כלומר?
"דווקא ריבוי של רשתות קטנות מחולל תחרות, אבל הכוח שלהן מול הרשתות הגדולות קטן, ולכן יש להקל עליהן כדי להגביר את התחרות".
מה בעצם גרם לכם לרכוש את השליטה ברשת הפטיסרי של דודו אוטמזגין?
"דודו הוא מהקריות, כמו אשתי ליאת, ויש לנו מעגלי חברים משותפים. בשלב כלשהו הבנתי שכדי להציע חוויית קנייה כוללת אנחנו צריכים קונדיטוריה ברמה גבוהה. יש אמנם ברשת קונדיטוריה ועוגות, אבל הבנתי שהמוצרים של דודו יכולים להתאים לרשת שלנו. זו רכישה אסטרטגית שנעשתה במכפיל סביר, במטרה להגדיל את הבידול שאנחנו עובדים עליו כל הזמן, וזה מאפשר לנו גם להתרחב איתה לחו"ל. שנתיים לפני הרכישה כבר היו לנו מגעים בנדון, אבל אז דודו חשש. בסופו של דבר הוא הבין שהוא יכול לסמוך על אדם כמוני, והרכישה יצאה לדרך, כשהוא נשאר עם 30% בחברה. דודו הוא אמן פטיסרי, בעיניי הוא הלואי ויטון של העוגות".
השם של דודו שווה עשרות מיליוני שקלים?
"בתפיסה שלי, עם הפוטנציאל שגלום בחברה הזו זה היה מחיר מציאה. גם לפני 13 שנה, כשהשותף שלי מויסי הציע לי למכור את החלק שלו בחברה, הסכמתי למחיר שהיה גבוה מהשווי התיאורטי של החברה כי ראיתי את הפוטנציאל. בעסקים תמיד יש מרכיב של סיכון. ייקח כמה שנים להגדיל את יכולת הייצור של המוצרים של דודו, אבל הבשורה כבר מתחילה לחלחל ואני מעריך שהצעד הזה יוכיח את עצמו".
יש לך תוכניות נוספות כאלה?
"ייתכן שנגדיל את היבוא, למשל בתחום החלב. יש חוסר חלב, שנובע ממחסור בימי ייצור בגלל מגבלת הכשרות. אנחנו בודקים את האפשרות לייבא חלב שיהיה זמין כל השנה, בכפוף לאישורים הנדרשים, אבל עיקר הפעילות של הרשת שלנו היא גורמה, ואנחנו מציעים, למשל, יותר מ-500 סוגי נקניק. נבדוק עוד דברים שיכולים להיות סינרגטיים עם הפעילות שלנו, אני לא פוסל כלום".
מה לגבי התרחבות לחו"ל?
"קיבלתי לא מעט הצעות מקנדה וארה"ב, ואפילו מרוסיה בתקופה מסוימת. אוהבים את הקונספט שלנו. היום רוב הרשתות ברוסיה הן עם זנב מקופל, אבל ייתכן שנבדוק את ההצעות לגבי ארה"ב וקנדה. במקביל, יש עדיין מספיק מקום להתפתח בישראל. אנחנו אמנם פרוסים מהצפון עד באר שבע, אבל יש ערים נוספות שהיינו רוצים להיכנס אליהן כדוגמת אשקלון, קריית גת וקריית שמונה - וגם בת ים, למרות שיש סניפים שלנו בראשל"צ. אנחנו אמנם עם 26 סניפים ושני מרכזי משלוחים, אבל אנחנו עדיין רשת קטנה ביחס למפלצת כמו שופרסל, ויש לנו עוד הרבה לאן להתפתח בישראל".
איפה אתה מעריך שנמצא אותך בעוד שנתיים-שלוש?
"אני מניח שנבדוק את האפשרות לצאת לציבור, ושיהיו לפחות עוד 5 עד 7 סניפים של הרשת, ועוד סניפים של דודו. יש ברשת יותר מ-2,000 עובדים, ואנחנו מתכוונים להמשיך לדאוג להם לתנאים הטובים ביותר שאפשר, כי הם החלק העיקרי והחשוב בעסק. לתפיסתי, עובדים שנותנים שירות לאנשים הם כמו הגדודים בצבא שנמצאים בחזית, וההנהלה צריכה לתת להם שירות ולתמוך בהם. במקביל, יש לקבוצה שלנו פעילות חברתית ענפה. בתחילת המלחמה בנינו חמ"ל תרומות מזון לצה"ל, ואנחנו גם מאמצים את יחידת הקומנדו עוז ומסייעים להם לאורך כל השנה. אנחנו מארגנים זו השנה השביעית התרמה לעמותה שמסייעת לילדים חולים במחלות קשות ולמשפחותיהם, ואנחנו עצמנו תורמים להם בכל שנה כרבע מיליון שקל. אנחנו נותנים חסויות לקבוצות ספורט שונות, והעובדים מחלקים סלי מזון לקשישים ולניצולי שואה לפי רשימות שיש ברשותם. אנחנו אמנם עושים עסקים, אבל חשוב לי מאוד לעשות גם דברים שקשורים בנשמה ובנתינה לחברה".
ההלם של טבח 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה לא פסח על לכט ועל הנהלת קשת טעמים. "זה ממש לא ייאמן ועצוב שציינו ראש שנה שני בתוך המלחמה. בשנה שעברה הייתי בטוח שבראש השנה הבא יהיה שקט. בשבת של 7 באוקטובר הייתי בתערוכת מזון בגרמניה עם המנכ"ל דאז דני גרינברג וההנהלה הבכירה", משחזר לכט. "לא הבנו איך דבר כזה קורה למדינה ולצבא שלנו. כמובן שמיד התעשתנו, כי עסקי המזון הם בסיסיים וחיוניים במלחמה. עברנו תקופה לא קלה, עם עובדים שגויסו למילואים ועם משפחות של עובדים שנפגעו. שנתיים עברו מאז ואנחנו בשגרה, אבל הדאגה והעצב מהמצב עדיין קיימים. זה בלתי נתפס שאנחנו שוב בחגי תשרי והמלחמה עוד לא הסתיימה, וש-48 חטופים ישראלים עוד בעזה".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות – הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פורסם לראשונה: 08:01, 26.09.25
