סקר רחב של פורום ארלוזורוב, אשר בחן יותר מ-3,000 עובדים, מראה כי כמעט שליש מהשכירים בשוק העבודה הישראלי הם עובדים שעתיים - ומעל למחציתם היו מעדיפים לעבוד בעבודה חודשית, אם הדבר היה נתון לבחירתם.
המחקר, שנכתב על ידי ד"ר אייל בר חיים ועוסק לראשונה במאפייני העובדים השעתיים בישראל, מצביע על כך שמדובר בהעסקה פוגענית במידה רבה בהרבה מהמקרים, וזאת לאור העובדה שמאפייני העבודה של העובדים השעתיים דומים מאוד לאלה של העובדים בשכר גלובלי –למשל מבחינת ימי העבודה והוותק שלהם, כפי שנבדק בסקר: העובדים השעתיים עובדים בממוצע 4.5 ימים בשבוע לעומת 4.9 ימים לעובדים בשכר גלובלי, והוותק של העובדים השעתיים בממוצע עומד על 7 שנים (גבוה מאוד!) לעומת 8.6 שנים של עובדים בשכר גלובלי.
למעשה, עובדים שעתיים הם עובדים ששעות עבודתם וימי עבודתם אינם מובטחים מראש, כאשר שכרם של עובדים אלו תלוי בכמות העבודה המוקצית להם על ידי המעסיק, ולכן משתנה בהתאם לצרכיו. על כן, צורת העסקה זו היא אחת מצורות ההעסקה המזוהות עם חוסר ביטחון תעסוקתי והכנסתי. חוסר הוודאות התעסוקתית וההכנסתית שמייצרת העבודה השעתית הופך את העובדים בה לפגיעים.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתקופת המלחמה האחרונה, שכן מקומות עבודה שמעסיקים עובדים באופן שעתי יכלו פשוט לקצץ את שעות העבודה של אותם עובדים, ובכך לחסוך בעלויות, בשונה מעובדים עם שכר גלובלי.
בנוסף, להעסקה שעתית יש גם פגיעה נלווית: שכר המינימום החודשי נמוך משל עובדים חודשיים, הזכאות לדמי חופשה ולדמי חגים היא מוגבלת וחלה פגיעה בביטוח הפנסיוני, בפיצויים ובדמי האבטלה.
לפי הסקר, העובדים השעתיים בישראל עם ברובם בעלי כוח מיקוח נמוך - צעירים מאוד (24-18) או מבוגרים מאוד (65 ומעלה) - אחוז העובדים השעתיים יורד עם הגיל, אך עולה משמעותית בגילאי הפרישה. הם מועסקים בענפים בעלי שכר נמוך, כאשר מעל למחציתם עובדים בשירות אירוח ואוכל ובשירותי הניהול והתמיכה (חברות כוח אדם), ומעל 50% מהם לא זוכים לאף צורה של הגנה תעסוקתית על ידי ארגוני העובדים השונים, דוגמת הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה.
המחקר מראה גם כאמור כי עובדים שעתיים רבים עובדים כך בלית ברירה, בין אם משום שלא מצאו עבודה טובה יותר ובין אם משום שתחום העיסוק שלהם מאופיין בעבודה שעתית. עיקר העובדים השעתיים הם עובדים מהפריפריה החברתית-כלכלית, שכוח המיקוח המועט שלהם בשוק העבודה דוחף אותם להסכים לתנאים אלו.
מה קורה בעולם?
במחקר מצויין שמדינות רבות, דוגמת דנמרק, צרפת וגרמניה, הגבילו בצורה משמעותית את אפשרות העסקה זו, בין אם על ידי קביעת מספר שעות עבודה מינימלי כמו בדנמרק ובין אם על ידי איסור מפורש בחוק כמו בגרמניה. מדינות אחרות, בריטניה למשל, ניסו להגביל בחקיקה את אפשרויות הניצול הגלומות בהעסקה זו על ידי אפשרות להגיש תביעה אם סוג ההעסקה לא באמת דורש עבודה שעתית או שלא ניתן פיצוי הולם עבור שונות גבוהה בשעות העבודה.
עם זאת, יש לציין כי מדינות אחרות, דוגמת איטליה, בחרו למסד את התופעה כחלק מההתמודדות עם משבר אבטלת הצעירים, והתירו סוגים רבים של "עבודה לא סטנדרטית" תחת פיקוח מועט. במקביל, במדינות דוגמת ארה"ב ודרום קוריאה, שבהן ההגנה על עובדים חלשה מראש, העבודה השעתית הפכה להיות נפוצה יותר. ועדיין, לפי המחקר העובדה שמעל 31% מהעובדים בישראל מועסקים בהעסקה שעתית – מצביעה על שיעור גבוה מאוד של צורת העסקה זו בארץ ביחס למדינות אחרות.
המדינה תתערב?
בחודש האחרון יצא משרד העבודה בקול קורא לעובדים ולעסקים על מנת להבין מהם היתרונות והחסרונות של שיטת ההעסקה השעתית, במטרה לייצר פתרון הולם במשק באופן שיאזן בין האפשרות להעסקה גמישה מחד ושמירה על תנאי העסקה של העובדים מאידך. השבוע נסגר הקול הקורא, כך שממשרד העבודה נמסר כי המסקנות טרם עובדו, אולם הכוונה של משרד העבודה היא לבדוק כיצד ניתן להגן על זכויות העובדים מבלי לפגוע בעובדים ומעסיקים שצורת ההעסקה הזאת מתאימה להם, כמו סטודנטים למשל וכו'.
עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב, אמר ל-ynet כי "לפני כחודש ביקש משרד העבודה לבחון מחדש את אופן ההעסקה השעתית בישראל. הוא יודע למה - מבנה העסקה זה פוגע בעובדים ומביא לניצולם, ובכל זאת הוא הפך להיות צורת העסקה בהיקפים עצומים בישראל. אנחנו בפורום ארלוזורוב סבורים שיש להגביל את האפשרות להעסיק בצורה שעתית עובדים בעלי ותק מסוים והיקף שעות מסוים, שכן ככל שיותר ויותר עובדים מועסקים בצורה זו - הם חשופים לניצול ונותרים ללא רשתות ביטחון".
עו"ד הילה שינוק, מנהלת מחלקת אסטרטגיה ומדיניות בהסתדרות העובדים הכללית: "הפער בין עובדים שעתיים לבין עובדים חודשיים קיים כמובן גם בשגרה אבל מתבטא במלוא עוצמתו בשעת חירום. חווינו את רשת הבטחון הרעועה שלהם גם סביב מגפת הקורונה וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. לעובדים שעתיים לא מוגדר היקף משרה ולכן מעסיקים יכלו להזמין עובדים למספר נמוך מאוד של שעות עבודה מבלי להוציא אותם לחל"ת וכך נחתכה הכנסתם בחדות מבלי שהיו זכאים לרשת הבטחון של המדינה וללא דמי אבטלה. למדינת ישראל אין תכנית מגרה להבטחת המשך הפעילות המשקית ויציבות שוק התעסוקה בחירום. בכל תכנית שנהגית עבור כל משבר מחדש, העובדים השעתיים אינם נלקחים בחשבון ולא מותאמים מענים למאפייני ההעסקה שלהם".
