בצעד חריג דחה לאחרונה בית המשפט למשפחה בירושלים את עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה, שלפיה ניסוח סעיף בצוואה הדדית המתיר את שינויה בלשון רבים מצריך לבטל צוואה מאוחרת שערכה המורישה אחרי מות בעלה.
באפריל 2005 ערכו הורים לשלושה צוואה הדדית שבמסגרתה הורישו את רכושם זה לזו, ולאחר מותם לילדיהם. נקבע בה כי חסכונות שצברו בבנק לאומי יחולקו לבנם ולשתי בנותיהם שווה בשווה. בסוף הצוואה נרשם ש"הננו שומרים לעצמנו את הזכות לשנות או לבטל את צוואתנו זו, כולה או מקצתה, בכל עת שנרצה".
באותם ימים עמד בלב השיח הציבורי תיקון היסטורי לחוק הירושה, שיגביל אפשרות לשנות צוואה הדדית. חודשים ספורים לאחר מכן, באוגוסט 2005, התיקון נכנס לספר החוקים.
בדצמבר 2010 הלך האב לעולמו, וארבע שנים לאחר מכן ערכה האם צוואה חדשה הסוטה מזו ההדדית. היא קבעה בה שהחסכונות ב"לאומי" יועברו לבנה בלבד ולא לבנותיה. אחרי מותה, נחלקו בנותיה ואחת מנכדותיה (המתנגדות) מצד אחד, ובנה מן העבר השני, בנוגע ליכולתה לשנות מצוואתה ההדדית.
לטענת המתנגדות, ניסוח "סעיף השינוי" בצוואה ההדדית בלשון רבים, מלמד שכוונת ההורים הייתה שהם יוכלו לשנות או לבטל את צוואתם ביחד, ולא באופן חד-צדדי. לעמדה זו הצטרף בא כוח היועמ"שית שלקח חלק בהליך. הנכדה הוסיפה שבמועד עריכת הצוואה הדדית התיקון לחוק עבר בקריאה ראשונה, ושררה בארץ "אווירה משפטית" המצדיקה להגביל את יכולת המנוחה לעשות את שעשתה.
מנגד טען הבן שאין מחלוקת כי הצוואה הראשונה נערכה קודם כניסת התיקון לחוק לתוקף, ועל כן אימו יכולה הייתה לשנות אותה בכל עת.
השופטת הילה גלבוע דחתה את טענת הנכדה שלפיה ה"אווירה" סביב תיקון 12 לחוק והליכי החקיקה בעניינו מנעו מהמנוחה לערוך צוואה חדשה. היא הפנתה לסעיף 2 לתיקון שלפיו הוראותיו "לא יפגעו בתוקפן של צוואות שנעשו לפניו", כך שאין מקום להחילן על הצוואה שלפניה.
כמו כן נדחתה טענת המתנגדות ונציג המדינה שלפיה ניסוח סעיף השינוי בצוואה בלשון רבים, הלכה למעשה כבל את המנוחה מלערוך צוואה חדשה באופן חד צדדי, ללא מעורבות בעלה.
בפסק הדין נכתב: "לא מצאתי בהוראות הסעיף משום הגבלה מפורשת או משתמעת על כוחה של המנוחה לשנות מצוואתה. נהפוך הוא, סבורתני כי יש לראות בהוראת הסעיף הוראה מפורשת, לפיה כל אחד מהמנוחים שומר את זכותו לבטל או לשנות בכל עת וזמן את צוואתו".
בהקשר לכך הדגישה השופטת שההורים המנוחים לא מצאו לנכון לציין את המילה "ביחד" בסעיף השינוי, "ויש בכך ללמד על אומד דעתם שלא לכבול או להגביל האחד את רעהו אך לכדי שינוי משותף של הצוואה".
לפיכך נקבע שלא הייתה מגבלה כלשהי על המנוחה לערוך את צוואתה החדשה. המשך ההליך יתמקד בבירור תוקפה של הצוואה החדשה, על רקע טענות התנגדות שונות שהעלו הבנות והנכדה בדבר מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת 1: עו"ד יוסף אפטרגוט
• ב"כ המשיב 1: עו"ד אלון סיסו
• המבקשות 3-2 לא היו מיוצגות
• עו"ד אבי לוי עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
