הקרב על ההכרה: אף ששחר ביידר (50) צפתה בשידור חי ברצח אמה ברכה לוינסון ז"ל בסרטון שהעלו המחבלים לפייסבוק של האם ב-7 באוקטובר, המדינה דחתה את בקשת הבת להכיר בה כנפגעת פעולות איבה. הסיבה: היא לא נכחה באירוע עצמו.
בית המשפט המחוזי, שאליו ערערה שחר בינואר האחרון, ביקש השבוע לקבל את חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, וזו צפויה להימסר בחודשים הקרובים. הבת מיוצגת על ידי עו"ד ורדית אבידן, מנהלת הקליניקה לסיוע משפטי בעיתות מלחמה באוניברסיטת חיפה, המספקת שירותי פרו בונו למי שנפגעו במלחמה. כעת מבקשות השתיים להוביל מאבק משפטי ודורשות להביא לכך שגם מי שנכחו באירועי טרור באופן דיגיטלי ומקוון יוכרו כנפגעי פעולות איבה.
מאז גילתה שחר, המתגוררת כיום במרכז הארץ, כיצד נרצחה אמה - חייה אינם כשהיו ותפקודה נפגע מאוד. בתביעה להכרה כנפגעת פעולות איבה שהיא הגישה למשרד הביטחון, כתבה שחר: "נולדתי וגדלתי בקיבוץ ניר עוז. התקשרתי לאימי בשבת השחורה ולאחר מכן התכתבנו בווטסאפ, עד שראיתי בסרטון וידאו בלייב את הרצח שלה שהועלה על ידי המחבלים לקיר הפייסבוק שלה".
לדברי ביידר, "היה ניתן להציל אותה. חווינו בזמן אמת מהקיבוץ כל מה שקורה שם. המחבלים שרפו את הבית של אימא ביחד עם הגופה שלה. לא נכחתי במקום עצמו, אך בפועל נפגעתי באופן קשה ביותר...לעולם לא אשכח את הרגע הזה שבו אני פותחת את הפייסבוק של אמא ורואה סרטון וידאו בלייב כשמחבלי הנוחבה עם סרטים ירוקים לראשם..רוצחים את אימא שלי ואני והילדים רואים את זה, לעולם לא אשכח את הזעקות וצעקות השבר של כולנו למראות שראינו...ראיתי אותה נרצחת בסלון ביתה והמחבל הרוצח נעמד מעליה...ראינו אותה שוקעת למותה".
שחר פנתה לאור מצבה הנפשי למשרד הביטחון וביקשה שיכירו בה כנפגעת פעולות איבה, אולם הרשות המאשרת זאת בתוך המשרד דחתה את התביעה, לאחר שקבעה כי "פגיעתה הנטענת של התובעת אינה מהווה פגיעת איבה, בשל כך שאינה מוגדרת כמי שנכחה במקום אירוע האיבה במועד התרחשותו".
למעשה קבעה הרשות כי בכך ששחר לא נכחה במקום באופן פיזי היא לא ענתה על דרישת הפסיקה של נפגע ישיר שנכח באופן פיזי בזירת אירוע האיבה או של נוכחות הנפגע במקום האירוע בעת התרחשותו. הרשות הפנתה בהחלטתה לפסיקות רבות בהן התובעים לא נכחו בפועל באירוע, אלא נחשפו לתוצאותיו ועל כן נקבע כי לא התקיימו בהם קשר וזיקה ישירים לאירוע.
בהחלטתה קבעה הרשות הפועלת תחת משרד הביטחון כי "זו גם הסיבה לפיה מי שנפגע נפשית עקב תוצאות האירוע (כגון בן משפחה שנפגע נפשית עקב ההודעה על מות קרובו בפיגוע) לא יוכר כנפגע, שכן אין הוא מצוי בסכנה פיזית של ממש במועד שבו נגרמה לו הפגיעה הנפשית".
מהחלטת הרשות עלה כי בעבר ניתנו החלטות בודדות בהן הוכרו מי שחוו אירועי איבה באמצעות שמיעה בטלפון של האירוע בשעת קרות האירוע, כנפגעי פעולות איבה. כך למשל, אדם ששמע בטלפון את צרחות ילדיו ויריות המחבלים אשר ירו בהם למוות הוכר כנפגע פעולות איבה.
אולם, הרשות קבעה בהחלטתה כי "בעבר, היכולת לנוכחות וירטואלית באמצעים שונים היתה מצומצמת ביותר, בשונה מהמצב כעת בו הכלים הטכנולוגים מאפשרים חשיפה בזמן אמת של אנשים רבים לאירועים בכל מקום בעולם. הרחבה זו של 'נוכחות', כפי שנעשתה באותם מקרים בודדים, חריגים, אינה מתאימה למציאות בה החריג הפך לכלל. קביעה כי נוכחות וירטואלית, בעידן בו הכל וירטואלי ומשודר בזמן אמת לכולי עלמא, תיחשב כסכנה ממשית, ברורה ומיידית, לעניין הסיכון אליו מכוון חוק התגמולים, תהווה הרחבה בעלת משמעויות כבדות אשר נראה כי לא אליהן התכוון המחוקק עת חוקק החוק".
נוכחות דיגיטלית באירוע טרור
לאור החלטת הרשות, החליטה ביידר לא לוותר וערערה בינואר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בערר שהגישה על החלטת הרשות היא טענה בנוסף כי באותו היום כשנחשפה למות אימה בפייסבוק היא הזעיקה סיוע נפשי דחוף דרך המוקד העירוני ועובד סוציאלי הגיע אליה.
שחר מציינת בערר כי היא ומשפחתה חיכו שלושה שבועות לזיהוי גופת האם משום שנשרפה. עוד נטען כי חייה של שחר השתנו לחלוטין מאז מתקפת הטרור והיא מתמודדת עם קשיים משמעותיים שפגעו בתפקודה.
בפברואר השיב בא כוח המדינה כי שחר לא נכחה באירוע האיבה ולא נחשפה לאיום ממשי על חייה עצמה במהלך אירועי פעולות האיבה באותו יום. עוד נטען כי מצבה הנפשי הנטען, נגרם מאירוע קשה שחוותה באותו יום, אך היא עצמה לא נכנסה תחת הגדרת המחוקק ולפיכך מתבקש בית המשפט לדחות את הערר.
כאמור , המקרה של שחר נידון בימים אלה בבית המשפט המחוזי בת"א, כאשר השופטת יהודית שיצר, יו"ר הועדה ביקשה השבוע לקבל את חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה בנושא מאחר וקיימים מקרים נוספים הדומים למקרה של שחר ביידר.
עורכת דינה של ביידר: "שחר אינה היחידה שנחשפה לפגיעות בזמן אמת"
שחר ביידר מסרה כי "המעשה שהחמאס עשו בהעלאת סרטון הרצח של אמא לפייסבוק שלה, מהטלפון שלה הוא בעצם כפייה. כפו עלי לראות את המצוקה של אמא בזמן שהיא גוססת אך עדיין חיה ואני לא יכולה לעזור לה. זו לא סתם כפיה זה סוג של עינוי מכוון קשה ביותר. עבורי השימוש בפלאפון שלה ופרסום הוידאו של המעשים הנוראים שעשו לה בזמן שאין ביכולתנו לעזור לה - היה כלי נשק לכל דבר".
עו"ד ורדית אבידןצילום: אוניברסיטת חיפהעו"ד ורדית אבידן המייצגת את שחר מסרה בתגובה: "שחר ביידר צפתה יחד עם ילדיה ברצח המזעזע של אמה בידי מחבלי חמאס, לאחר שהסרטון הועלה לפייסבוק בשידור חי. הפגיעה הנפשית שחוו – לא מתוך ניתוק, אלא מתוך נוכחות דיגיטלית ישירה – קשה, מתמשכת, אך בלתי מוכרת בחוק רק מפני שלא נכחו פיזית בזירה.
"שחר, כמו רבים אחרים, נפגעה בזמן אמת – דרך המסך, דרך שיחת טלפון, כשהיא עדה לרצח של יקירה מדרגה ראשונה. זהו מקרה מובהק שבו החוק המיושן אינו תואם את המציאות החדשה שנחשפה באכזריות מאז ה-7 באוקטובר. כעו"ד המלווה את שחר, אני קוראת לתיקון ההכרה המשפטית: מציאות בה ניתן לראות את הרצח של אמא שלך בלייב, ועדיין להיחשב כמי ש'לא נפגעה ישירות' – היא בלתי נתפסת. המציאות השתנתה, והגיעה העת שגם החוק ישתנה. שחר אינה היחידה. אני מייצגת תיקים נוספים של בני משפחה מדרגה ראשונה שנחשפו לפגיעה בזמן אמת – דרך המסך, דרך שיחת טלפון – ונמצאים כעת במצב נפשי קשה, אך נותרים ללא הכרה או סיוע, בזמן שהמענה המשפטי מתעכב בהמתנה לעמדת היועצת המשפטית לממשלה".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה ופסיקת בג״ץ, נדרשת נוכחות פיזית באירוע כדי להכיר בנפגע. אירועי השבעה באוקטובר גרמו למצוקה נפשית קשה גם עבור אלו שנחשפו אליהם מרחוק, אך הדין הקיים אינו מאפשר הכרה במקרים אלו.
"חשוב לציין, כי הוקמה ועדה ממשלתית ייחודית שמטרתה לתת מענה מקיף לכלל נפגעי אירועי השבעה באוקטובר. המלצות הוועדה, שאושרו לאחרונה בממשלה, כוללות הקצאת כמיליארד שקלים לטובת מענקים וסלי שיקום למשפחות השכולות, משפחות החטופים ונפגעי האירועים מרחוק".
