אירועי 7.10 תפסו אותי בשיא העשייה החברתית – בפעילות פוליטית, מנטורינג, הנהגת הורים, וכל זאת לצד עבודתי כמנהלת בכירה במרחב הצפון באספקת המים, במסגרת תפקידי במקורות.
האירוע המטלטל הזה פגע בכולנו כעם, אך עבורי, כילדה מנהריה שגדלה על פחד מחדירות מחבלים, וכמי שעבדה בדרום והכירה את אנשי הנגב המערבי, שהיו ידועים באהבתם לאדם ולעשיית טוב - הייתה בו גם פגיעה אישית.
המלחמה שינתה את מיקוד העשייה שלי: ניהול אספקת המים באזור צפוני ומטווח דרש ממני דריכות וניהול רגיש של 100 עובדים, חלקם מגוייסים לתקופות ארוכות, תוך תמיכה בכוחות הביטחון הפועלים באזור.
במקביל אני מנהלת מוצר הסקאדה במקורות, שהיא מערכת הפיקוד והבקרה של חברת המים הלאומית.
בחיי האישיים, כאם לשלושה ילדים בני 11 עד 17 , נאלצנו יחד להתמודד עם תקופת למידה מהבית והיעדר חוגים, תוך בניית חוסן אישי ומשפחתי.
לצד העשייה הציבורית, שמרתי על שלמות הנפש דרך פעילות גופנית, אומנות, ריקודים ומדיטציות. במקביל הרמתי יוזמה שמיועדת לחיזוק החקלאים, ומתוך כך הקמתי קבוצת רכישה ישירה מחקלאים "מחזקים את חקלאי ישראל – כרמיאלים קונים כחול לבן", שמונה כיום כ־ 1,000 חברים ותומכת ישירות בחקלאים.
אני מאמינה, שהריפוי האמיתי יגיע עם השבת החטופים ובניית חוסן חברתי – כעם אחד, שמחויב לשמור על המדינה ועל תושביה, ולהמשיך להאיר גם בזמנים החשוכים ביותר.
לאה בן אשר, מנהלת יחידת אספקת מים בעמקים
פורסם לראשונה: 10:00, 06.03.25
