בני זוג ששהו מחוץ לישראל למשך כ-13 שנה לא יוכרו כ"תושבים" בביטוח הלאומי - כך קבע לאחרונה בית הדין לעבודה בתל אביב. השופטת ערמונית מעודד התרשמה כי מרכז חייהם בשנים הללו היה מחוץ למדינה, ומשמעות ההחלטה עשויה להיות פגיעה בזכויות סוציאליות שלהם.
זו אינה הפעם הראשונה שבה נשללה התושבות של בני זוג בביטוח הלאומי, אחרי שגם בשנות ה-90 הם יצאו מישראל למשך כשבע שנים. במקרה הנוכחי הם עשו רילוקיישן לארה"ב ב-2008, ואחרי שמונה שנים במדינה לא חזרו ארצה, אלא רכשו סירת מפרש ויצאו לשיט מסביב לעולם.
1 צפייה בגלריה
(אילוסטרציה: shutterstock)
בספטמבר 2021 הם חזרו לישראל וכמה חודשים לאחר מכן שלח להם ביטוח לאומי מכתב שבו קבע כי בחלק הארי של תקופת הרילוקיישן - 2012 עד 2021 - הם לא היו במעמד "תושב".
בתביעה שהגישו לבית הדין הם טענו שבכל תקופת שהייתם בחו"ל לא ניתקה הזיקה שבינם לבין ישראל. לדבריהם מעולם לא הייתה להם כוונה להשתקע מחוץ למדינה, שכן יש להם כאן דירה וילדים. בני הזוג הסבירו שהמעבר לארה"ב היה לצורכי עבודה, ואילו השיט לאחריו היה לשם "הגשמת חלום", ובשנים האחרונות הם גרו בסירה ללא כתובת קבועה.
מנגד טען ביטוח לאומי שעל התביעה להידחות, מאחר שבני הזוג שהו יותר מ-13 שנים מחוץ לגבולות המדינה, באופן שמלמד היכן היה מרכז חייהם, ושמצדיק את ההחלטה לשלול מהם תושבות ביחס למרבית תקופה זו.
השופטת ערמונית מעודד הסבירה שעל מנת להיחשב "תושב ישראל" בביטוח הלאומי, על המבוטח להוכיח שמרכז חייו כאן באמצעות בחינת "מירב הזיקות". מדובר במבחן בעל שני היבטים - אובייקטיבי וסובייקטיבי – והיא הגיעה למסקנה ששניהם אינם מתקיימים במקרה זה.
עו"ד אלעד בן משהעו"ד אלעד בן משהצילום: יפעת גולן
ברמה האובייקטיבית נפסק שגם בהתעלם מתקופת השהייה הארוכה בארה"ב, תחת ההנחה שהיא הייתה לצורכי עבודה בלבד, הרי שלאחריה יצאו בני הזוג מרצונם החופשי לטיול למשך תקופה לא מבוטלת של 6-5 שנים.
"לשון אחר", נכתב בפסק הדין, "שהותם של התובעים בחו"ל לא הייתה רק לצורך עבודה אלא גם למטרות בילוי והנאה. בהתאם לפסיקה, מגורים בחו"ל לתקופה כה ממושכת כבענייננו מסיבות אישיות, שוללים את המעמד של תושבות בישראל".
השופטת הדגישה כי עצם הבעלות על דירה בישראל אינה מלמדת בהכרח על זיקה למדינה. כך גם בקשר לתשלום דמי ביטוח לאומי - פעולה שאותה ביצעו בני הזוג, לטענתם, במהלך הרילוקיישן. היא הבהירה שאין מדובר באינדיקציה המלמדת על הקשר הנדרש לישראל.
נתון נוסף שהקריס את התביעה נגע לזמן המזערי יחסית שבו נמצאו בני הזוג בישראל בתקופת הרילוקיישן. כך למשל, בן הזוג שהה במצטבר כ-300 ימים בלבד בתקופה שבמחלוקת, בת תשע שנים.
לבסוף קבעה השופטת שגם ההיבט הסובייקטיבי לא מתקיים, שכן התובעים לא הציגו ראיות ועדויות המלמדות על כוונתם שלא להשתקע בחו"ל בתקופה שבמחלוקת. היא הורתה על דחיית התביעה ואשרור החלטת הביטוח הלאומי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד איתן כהן (סיוע משפטי) • ב"כ הנתבע: עו"ד רועי הררי • עו"ד (רו"ח) אלעד בן משה עוסק בביטוח לאומי • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין| • ynet הוא שותף באתר פסקדין