בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה בדעת רוב כי הכלב המשותף של בני זוג שנפרדו יהיה במשמורת האישה ולא של הגבר. בכך הפך את החלטת בית משפט לענייני משפחה שקבע כי כלבם המשותף של בני הזוג שנפרדו יהיה במשמורתו הבלעדית של הגבר. המחוזי, שקיבל את ערעור האישה, קבע למעשה כי זהות המטפל הדומיננטי אינה נקבעת על פי השאלה מי רשום כבעל הרישיון או מי לוקח את הכלב לווטרינר.
מדובר בבני זוג שנפרדו לאחר שאימצו כלב מ"האגודה לצער בעלי חיים". בית משפט אישר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים של הזוג או הכלב. מפסק הדין עולה כי לצורך השלמת הליך האימוץ, שילם הגבר לאגודה לצער בעלי חיים 400 שקל, וכי לאחר הפרידה אפשר הגבר לאישה להיפגש עם הכלב בין פעמיים לשלוש בשבוע. בהמשך פרץ בין השניים סכסוך בנוגע להמשך מועדי המפגש עם הכלב, והאישה פנתה לבית משפט לענייני משפחה תוך שהגישה תביעה למתן צו המורה על כך שתשמש כמשמורנית המלאה על הכלב שמטופל במשותף ע"י הצדדים, או לחילופין, למתן צו שמורה שהשניים ישמשו כמשמורנים משותפים. בתקופת הביניים הכלב שהה בחלק מהזמן אצל האישה ובחלק מהזמן אצל הגבר.
האישה טענה כי מימנה מכספה הפרטי חלק משמעותי מצרכי הכלב, והעניקה לו טיפול מסור במשך שעות ארוכות בעת שהגבר היה בעבודתו. נטען כי היא משמשת כ"מטפלת העיקרית" בכלב ונוהגת לשהות איתו ולטפל בו במשך שעות ארוכות בשל אופי עיסוקה, שמאפשר את ביצוע העבודה מהבית, וזאת בשונה מבן זוגה לשעבר שנוהג לעבוד לפרנסתו בשעות משתנות ובמשמרות ארוכות. עוד טענה כי בימים שבהם הכלב שוהה בדירת בן זוגה לשעבר הוא סובל מדכדוך נפשי עקב הזנחה כביכול וחשיפה לעשן סיגריות.
מנגד, טען הגבר כי מעדותו של הווטרינר בבית המשפט עולה בבירור כי הוא משמש כמטפל העיקרי בכלב, משום שהוא נוהג להביא את הכלב לבדיקות במרפאה, ומשום ששבב האיתור רשום על שמו. הגבר טען כי טובת הכלב מחייבת את השארתו תחת השגחתו.
בית משפט לענייני משפחה דחה את תביעת האישה וקבע בין השאר כי בשל העובדה ששני הצדדים מצדיקים כי "טלטול" הכלב מבית לבית אינו לטובתו, ראוי לקבוע מקום אחד בו ישהה הכלב וקבע כי הכלב ישהה אצל הגבר. בת הזוג לשעבר סירבה לקבל את פסיקת בית המשפט לענייני משפחה וערערה למחוזי.
בערעורה דנו שלושה שופטים, שניים מתוכם החליטו לקבלו. בסופו של יום קבעה השופטת עפרה אטיאס (שהיתה בדעת הרוב): "איני סבורה כי זהות המטפל הדומיננטי נקבעת על פי השאלה מי רשום כבעל הרישיון או מי לוקח את הכלב לווטרינר. לטעמי, המסקנה לפיה המערער (הגבר - ל.ד) הוא המטפל הדומיננטי רק בשל כך שהוא רשום כבעל הרישיון לכלב או משום שלקח אותו לווטרינר, אינה יכולה לעמוד. הראיות שהיו מונחות בפני בית המשפט קמא (לענייני משפחה - ל.ד) מלמדות כי שני בני הזוג היו בעלים ושותפים שווים בטיפול בכלב, ואין לקבוע כי האחד דומיננטי יותר מהשני".
עוד קבעה השופטת כי "משעה שמסקנת בית המשפט קמא כי המשיב הוא המטפל הדומיננטי אינה עומדת, איני סבורה כי יש הצדקה להעדפת המשיב על פני המערערת (האישה - ל.ד) במשמורת על הכלב. לדעתי, מכלול הנסיבות מוליך דווקא למסקנה כי יש להעדיף את המערערת על פני המשיב. המערערת, בניגוד למשיב, עובדת מהבית. עובדה זו מעניקה לה יתרון משמעותי מבחינת היכולת להקדיש לכלב תשומת לב, טיפול וזמן איכות. עבודה מהבית מאפשרת להעניק לכלב תשומת לב רציפה, להוציאו לטיולים בזמנים גמישים ולדאוג לצרכיו הפיזיים והרגשיים באופן מיטבי". יחד עם זאת, השופטת הוסיפה כי ככל שישנה הסכמה גם של הגבר למשמורת משותפת, על פי המתכונת הקיימת, הרי שיש להעדיף פתרון זה.
"הכלב הוא בן משפחה לכל דבר ועניין כמו ילד"
עו"ד דלית יניב מסר, מומחית לתיקי גירושין מורכבים שלא ייצגה בתיק, מסבירה כי "סוגיית משמורת בעלי החיים אינה חריגה בבתי המשפט. באותו אופן בו בני זוג מנהלים קרבות על משמורת הילדים (מושג שהפך לאחריות הורית משותפת) כך גם לגבי חיות המחמד. בפסק הדין נקבע בדעת רוב, כי קביעת זהות המטפל הדומיננטי בבעל חיים משותף אינה מתבססת על רישום פורמלי כבעלים או על מי לוקח לביקורים אצל הווטרינר, אלא נבחנת לפי מכלול נסיבות החיים והקשר הממשי עם חיות המחמד, והכל לאור טובת חיית המחמד. נפסק כי משמורת משותפת על בעל חיים לאחר פרידה אפשרית ואף מועדפת, בדומה להסדרי שהות עם ילדים, כאשר היא משרתת את טובת בעל החיים".
עו"ד יניב יאן סברדליק, בא כוח האישה, מסר בתגובה: "מברך את בית המשפט שנתן דעתו לסוגיה שמעסיקה זוגות רבים שנפרדים, ולמרות שזה נראה דברים של מה בכך, לחלק גדול של האנשים הכלב או בעל החיים הוא בן משפחה לכל דבר ועניין כמו ילד".
עו"ד רעות אקהאוז-עמויאל המתמחה בדיני משפחה וירושה וייצגה את הגבר, מסרה בתגובה: "החלטת בית המשפט המחוזי, ששינתה את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, מדגישה את המורכבות המשפטית בנוגע למשמורת על בעלי חיים. במקרה זה, בו בני הזוג לשעבר אינם נשואים ואינם חולקים ילדים משותפים, ההחלטה המעדיפה משמורת משותפת על הכלב, מחייבת את מרשי להמשיך במפגשים תכופים עם בת זוגו לשעבר, דבר המקשה על המשך חייו העצמאיים ומנציח את הסכסוך. מצב זה מדגיש את הצורך בהסכמים מוקדמים בעת אימוץ משותף של בעל חיים, כדי למנוע מחלוקות עתידיות ולהבטיח את טובת כל הצדדים המעורבים, כולל בעלי החיים עצמם".
