בשבועות האחרונים התרחשו כמה מקרים טראגיים של לוחמים צעירים ששמו קץ לחייהם לאחר שנחשפו למראות קשים בלחימה. אחד מהם היה רועי וסרשטיין ז"ל, בן 24 מנתניה, ששירת יותר מ-300 ימים במילואים, פינה חללים ופצועים – ולבסוף לא הצליח לשאת עוד את הזוועות שחווה. משפחתו נדהמה לגלות שצה"ל ומשרד הביטחון לא מכירים בו כחלל צה"ל, משום שלא הוגשה בשמו בקשה להכרה כנכה נפש עוד בחייו.
המצב הזה אינו חריג. מערכת הביטחון מתנה הכרה בחיילים שנפגעו בנפשם בכך שהלוחם עצמו יפנה ויבקש להכיר בו כנכה צה"ל. מי שלא פונה פשוט לא יוכר ויישאר מחוץ למעגל הזכויות. וכאן בדיוק נוצר האבסורד: פוסט-טראומה היא פגיעה שקופה שקשה לאבחן וזה לוקח זמן, בין היתר משום שחיילים רבים מתביישים או מתקשים לפנות לטיפול. רובם מתמודדים לבד עד שאינם יכולים עוד לשאת את הכאב.
אם חייל התאבד בשל פוסט-טראומה שלא תועדה, משפחתו תמצא את עצמה מול דלת סגורה. ללא הכרה רשמית, המשפחות נותרות בלי זכויות רבות שהיו יכולות לסייע להן – מימון הלוויה צבאית, תגמולים והטבות, ובעיקר ההכרה הערכית שבן המשפחה נפל בשל שירותו. עבור הורים שאיבדו ילד, זוהי פגיעה קשה נוספת ובלתי נסבלת. אז מה ניתן לעשות?
שתפו: חייל שחווה סיוטים, חרדות, הסתגרות או דכדוך, חשוב שידבר על כך עם מישהו קרוב, בן משפחה, חבר, מפקד, רופא או פסיכולוג, כדי להתחיל להניע תהליך של טיפול ותיעוד. לא חייבים לעבור את הצעד הזה לבד, וניתן בהחלט להתחיל מייעוץ אצל עורך דין שמתמחה בתחום וידע להכווין.
עו"ד אריק שלו צילום: סטודיו שחר תמירבקשו הכרה: יש להגיש בקשה רשמית למשרד הביטחון (אגף השיקום) להכרה בנכות נפשית כתוצאה מהשירות.
לאחר מקרה טראגי: גם אם החייל לא פנה בחייו – יש מקרים בהם ניתן לנסות להוכיח קשר סיבתי בין השירות לבין המוות. מדובר בהליך מורכב יותר, אך לעיתים הוא מצליח.
פנו לעזרה משפטית: ההליכים מול משרד הביטחון עלולים להיות מסורבלים ומרתיעים. מה גם שטעות בתחילת הדרך עשויה להשפיע בהמשך. עורך דין מנוסה בתחום יכול ללוות את ההליך, להקל עליכם ולסייע לכם למצות את כל הזכויות שלכם.
לא להישאר לבד: מעבר להליך המשפטי, חשוב שלמשפחות יהיה מענה נפשי ותמיכה קהילתית. לצד המאבק על הכרה, יש גם צורך אנושי באחיזה ובסיוע.
המציאות הנוכחית דורשת חשיבה מחודשת מצד המדינה. כאשר כל כך הרבה חיילים בסדיר ובמילואים חשופים לטראומות קשות, האחריות היא לא רק עליהם לדרוש הכרה, אלא גם על המערכת לזהות, ללוות ולתת כתף. כל חייל שחוזר מהחזית נושא איתו מטען נפשי, וההכרה בכך היא צעד ראשון בהגנה על חייהם. עד שהשינוי יקרה, האחריות נופלת על החיילים עצמם, על משפחותיהם ועלינו כחברה: להקשיב ולסייע להם לפנות לעזרה לפני שיהיה מאוחר.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד אריק שלו עוסק בצבא ומשרד הביטחון
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
