הפלישה הרוסית לאוקראינה וסירובו של ממשל טראמפ לשאת את כל העול של ברית נאט"ו גורמים להקצנת הבהלה לחימוש באירופה ולחיזוק הצבאות ביבשת. לאחר הפשרת התקציבים במדינות האיחוד לצורך רכישת נשק והחזרת השיח על גיוס לצבא, בשבוע שעבר השלימה יצרנית הנשק הגרמנית ריינמטאל פרויקט מזורז בן שנה וחצי (במקום שנתיים או שלוש בזמנים רגילים) להקמת מפעל ייצור התחמושת הגדול ביבשת, והחברה אף הודיעה כי תרחיב בקרוב את המפעל כדי לייצר בו גם מנועים לרקטות וראשי קרב.
בטקס הפתיחה של המפעל, שנבנה בעלות של חצי מיליארד אירו באונטרלוס אשר בצפון גרמניה, נכחו שר האוצר וסגן הקנצלר הגרמני לארס קלינגבייל, שר הביטחון בוריס פיסטוריוס ומזכ"ל נאט"ו מרק רוטה. "ייצור נשק אוטומטי בגרמניה יהפוך את המדינה למוכנה למלחמה אל מול האיום מרוסיה", אמר בטקס ארמין פפרברג, מנכ"ל ריינמטאל. פפרברג גם אמר שתפוקת הפגזים תעלה מכ-25 אלף פגזים השנה ל-140 אלף פגזים בשנה הבאה וכ-350 אלף פגזים בשנה שאחריה, מה שהביא לחיזוק מניית החברה, שגם כך נהנית מרווחי שיא מאז 2024.
2 צפייה בגלריה
מערכת ארטילריה חדישה מוצגת במפעל ריינמטאל החדש בצפון גרמניה
(צילום: AP Photo/Markus Schreiber)
המפעל, בשטח בנוי של כ-30 אלף מ"ר, הוא גם עוד חלק בתהליך ההתנתקות של מדינות האיחוד מתלותן באספקת נשק וציוד מגן צבאי מארה"ב ויצירת עצמאות ביטחונית עבורן. לפי פפרברג, אם המיזם בגרמניה יצליח, זה יסלול את הדרך לבניית מפעלים דומים במדינות אחרות באיחוד האירופי. כבר עכשיו הודיעה ריינמטאל על מפעל דומה ברומניה שייבנה ב-18 החודשים הקרובים בהשקעה של 550 מיליון אירו, ועל מפעל נוסף שייפתח בבולגריה. שני המפעלים הללו יסייעו בקיצור הלוגיסטיקה של העברת תחמושת לאוקראינה.
במידה מסוימת, רווחי השיא של חברות הנשק והביטחון והעובדה שהן מייצרות אלפי מקומות עבודה חדשים וכור לחדשנות, לעומת תעשיות הרכב השוקעות באירופה, שסובלות מהפסדים כספיים ומפיטורים המוניים, מרמזים על התהליך שעוברות מדינות האיחוד האירופי: הפלישה הרוסית ובחירתו המחודשת של טראמפ עצרו את האוטופיה הליברלית נטולת הגבולות שאליה שאף האיחוד והעבירו לכיסא הנהג את המציאות הריאלית של סכנות ביטחוניות והשקעות ענק בנשק ותחמושת.
"מדובר בצעד חשוב מאוד לשמירה על ביטחוננו", אמר רוטה בטקס הפתיחה. "המפעל החדש יסייע להמשך התמיכה שלנו בלחימה של אוקראינה מול הפלישה הרוסית וביצירת הרתעה כדי למנוע פעולות אגרסיביות עתידיות. יש לנו אתגרים מרוסיה ומסין, אבל החברות בברית נאט"ו מוכנות להפוך את הדף בכל מה שקשור לייצור נשק הגנתי".
2 צפייה בגלריה
שר האוצר הגרמני לארס קלינגבייל, שר הביטחון בוריס פיסטוריוס ומזכ"ל נאט"ו מרק רוטה בטקס הפתיחה של מפעל ריינמטאל
(צילום: AP Photo/Markus Schreiber)
צעירי היבשת אינם ממהרים להתגייס
הקמת המפעל החדש היא המחשה נוספת למדיניות ההשקעות הביטחוניות החדשות והגדולות של גרמניה, וזאת לאחר שבתחילת השנה הוכנסו לחוקה הגרמנית שינויים שאפשרו לגרמניה להגדיל את תקרת הגירעון שלה כדי לקחת הלוואות נוספות בדיוק למטרה זו. כבר עכשיו, ייצור פגזי הארטילריה בכל רחבי אירופה גדל פי שישה במהלך השנה האחרונה, והמפעל החדש עומד לתת לייצור הזה דחיפה חזקה במספרים.
"כדי שברית נאט"ו תעבוד כפי שמצופה מאיתנו, אנחנו חייבים שלחלק האירופי שלה יהיה יותר משקל", אמר פיסטוריוס בטקס החניכה של המפעל. "כדי לעמוד באתגרים הביטחוניים שלנו אנחנו חייבים להרחיב את הבסיס של תעשיית החימוש שלנו ולהפוך השקעות והבטחות על הנייר לאמצעים קונקרטיים להגנה על גרמניה ועל היבשת כולה".
אבל הטקסים הללו, ההכרזות והפרויקטים החדשים אינם מורידים מסדר היום את הבעיה היותר גדולה שממנה סובלת גרמניה ושאר מדינות האיחוד: מי יפעיל את כלי הנשק הללו. בצבא הגרמני יש היום 182 אלף חיילים בסדיר, והכוונה היא להגיע בתוך 5-4 שנים לכ-260 אלף חיילים - אולם לא ברור על מה מבוססת התוכנית הזו, לאור העובדה שצעירים בגרמניה וביבשת אינם ממש נענים בחיוב לכוונות לגייס אותם לשירות צבאי. במערכות צבאיות ובקרב גורמי ביטחון במדינות האיחוד קיים שיח גובר לכך שאם המכסות לא ימולאו לפי התוכניות העכשוויות ולא יהיו מספיק מתנדבים, לא תישאר למדינות האיחוד ברירה אלא להתחיל להסדיר גיוס חובה.
בכך מבססת ריינמטאל את מקומה כחוד החנית בניסיון הגרמני להוביל את אירופה במרוץ החימוש שלה מול תעשיית המלחמה הרוסית. נוסף על פתיחת המפעל החדש והחדשות על התרחבות למדינות נוספות, יצרנית הנשק הגדולה ביותר בגרמניה הודיעה על הרחבת שיתוף הפעולה שלה עם לוקהיד מרטין האמריקנית לייצור טילים מסוג הלפייר וטילים אחרים במפעל החדש (כרגע ריינמטאל מייצרת לחברה האמריקנית את המרכבים למטוס F-35). בשבוע האחרון גם דווח על מגעים בין ריינמטאל לבין מספנת לורסן בברמן, כדי לרכוש את החלק הצבאי של המספנה ולהרחיב את ייצור כלי הנשק שלה, שכולל היום בעיקר טנקים, כלי רכב צבאיים ותחמושת.
