קרן המטבע הבינלאומית (IMF) הנפיקה תחזיות פסימיות למשק הישראלי השנה ולשנה הבאה. השנתיים הללו אמורות היו לסמן התאוששות כלכלית, אחרי הצמיחה הנמוכה והירידה בתוצר לנפש ובתוצר העסקי שנרשמו ב-2024, שנה של מלחמה.
לפי דוח התחזית העולמית (WEO) הראשון לשנת 2025, המשק הישראלי צפוי לצמוח ב-3.2% השנה וב-3.6% בשנה הבאה, שיעורי צמיחה נמוכים מאלו שהנפיק בנק ישראל לאחרונה (3.5% ו-4% בהתאמה).
נזכיר כי בדוחות אלו אין הסברים לתחזיות לפי מדינות (למעט עבור הכלכלות הגדולות בעולם שמנווטות את הכלכלה העולמית), אלא טבלאות בלבד. תחזיות בנק ישראל מהוות בנצ'מרק עבור תחזיות של שאר הגופים, הישראליים והבינלאומיים.
לפי הדוח, האינפלציה השנה צפויה להיות גבוהה במקצת ממה שניבא בנק ישראל (2.7% לעומת 2.6%) אך בשנה הבאה צפויה להיות נמוכה במקצת לעומת התחזית של בנק ישראל (2% לעומת 2.2% עבור הבנק המרכזי).
בדומה לבנק ישראל, גם ב-IMF סבורים כי בשנתיים הבאות, שיעור האבטלה יוותר נמוך יחסית ויעמוד על כ-3% (עלייה קלה לעומת 2.6-2.7% כעת).
נתון שמעניין דווקא כעת ולא זוכה בדרך כלל להתייחסות הוא העודף (הגירעון) בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. מדובר בחשבון "הדולרי" של ישראל, המתאר כמה מט"ח (דולרים) נכנס לעומת כמה מט"ח יוצא החוצה.
ישראל מנהלת זה שני עשורים עודף בחשבון זה, שכן נכנסים הרבה יותר דולרים לעומת מה שיוצא. אחת הסיבות המרכזיות לכניסת דולרים היא כמובן היצוא, הן של סחורות אבל בעיקר של שירותים (לרבות הייטק).
בדוח הקודם (אוקטובר 2024) חיזו כלכלני ה-IMF עודף של 4.4% תמ"ג השנה. תחזית זו עודכנה בחדות לרמה של 2.8% תמ"ג. מדובר בהורדה של 32 מיליארד שקלים בעודף זה, ככל הנראה מפגיעה ביצוא על רקע מלחמת הסחר שמחולל בימים אלו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
זו גולת הכותרת של כל הדוח לגבי הכלכלה העולמית: הכלכלה הגלובלית התאוששה, האינפלציה איכשהו התמנתה, ואז הגיע טראמפ עם המכסים "הגבוהים שהוטלו זה יותר ממאה", מודגש בדוח, והשיבוש הגדול החל.
"ההכרזה בגן הורדים ב-2 לאפריל אילצה אותנו לזרוק את כל התחזיות שלנו לפח", הודה בכתב בפתח הדוח ד''ר פייר-אוליביה גורינשאס, הכלכלן הראשי של ה-IMF. הוא נלאץ לפי עדותו "לדחוס הפקת תחזיות חדשות שבדרך כלל לוקח יותר מחודשיים, אל תוך פחות מ-10 ימים".
גורנשאס הבהיר כי המכסים כשלעצמם מהווים מכה קשה לצמיחה העולמית, אך אופן התגלגלות האירועים סביב המכסים פגע עוד יותר בצמיחה, וגם ביכולת החיזוי. לפיכך, התחזיות המוצגות בדוח הזה, מבוססות על תרחישים שונים לגבי ההתפתחויות במדיניות המסחרית של ארה"ב.
התחזית המעודכנת מבוססת על התפתחויות עד ה-4 באפריל - לפני הקפאת המכסים ל-90 יום על רוב מדינות העולם והעלאת המכסים על סין.
הן מנבאות עדכון חד כלפי מטה של הצמיחה הכלכלית הגלובלית, לפיה היא תעמוד השנה על כ-2.8% ובשנה הבאה על כ-3%. זאת לעומת תחזית של 3.3% בשנים 2025-2026 בעדכון דוח התחזית שהתפרסם בינואר 2025.
ב-IMF מדגישים כי מדובר בירידה מצטברת של 0.8% בתחזיות על פני השנים 2025-2026, כאשר שיעורי צמיחה אלו נמצאים הרחק מתחת לממוצע ההיסטורי (2000-19) של 3.7%.
לגבי ארה"ב עצמה, ב-IMF חוזים האטה ל-1.8%, לעומת 2.7% ביחס לעדכון ה-WEO מינואר 2025, בשל אי ודאות גדולה יותר במדיניות, מלחמת הסחר המסתמנת (בדוח מוגדרים בשלב זה כ"מתחים") והתמתנות צפויה בקצב הביקושים. באשר הצמיחה בגוש האירו, האטה צפויה להיות מתונה יותר לעומת הדוח הקודם (0.2% בלבד) והצמיחה צפויה להיות מתונה מאוד: 0.8% בלבד.
החידוש המשמעותי השני קשור כמובן לאינפלציה. לפי הדוח מעודכן, האינפלציה העולמית צפויה להתמתן אך בקצב איטי יותר ממה שהיה צפוי בינואר האחרון, ולהישאר גבוהה יחסית: 4.3% ב-2025 ו-3.6% ב-2026. העדכונים הבולטים (כלפי מעלה כמובן) נרשמו בכלכלות המפותחות. העדכון החד ביותר הוא עבור כלכלת ארה"ב, שם האינפלציה עודכנה בחדות כלפי מעלה מ-2% ל-3%.
אך מעבר למספרים, הדוח משרטט דינמיקה של סיכונים שחייבת להטריד את כולם. "התגברות מלחמת הסחר, יחד עם אי הוודאות גוברת עוד יותר סביב מדיניות הסחר עצמה, ואלה עלולות לפגוע עוד יותר בצמיחה בטווח הקרוב והארוך, בעוד שכריות הביטחון שנשחקו מחלישות את החוסן הכלכלי לקראת זעזועים עתידיים. צעדי מדיניות חפוזים, או כאלה שיגרמו ל'פיצול' יחד עם סנטימנט שלילי, עלולים לגרום לתמחור מחדש של הנכסים הפיננסים. זאת מעבר למה שהתרחש לאחר ההכרזה על מכסים נרחבים של ארה"ב ב-2 באפריל".
עוד נכתב בדוח כי נעשות "התאמות חדות בשערי החליפין ובתנועות ההון הבינלאומיים, לרבות עבור כלכלות שכבר עומדות בפני 'מצוקת חוב'". בדוח מזהירים כי "אי יציבות פיננסית רחבה יותר עלולה להתרחש, כולל פגיעה במערכת המוניטרית הבינלאומית" (רמז על פגיעה במעמד הדולר כמטבע רזרבי).
אך יש אזהרה מעניינת לא פחות בסוף: "ההשפעה המתמשכת של משבר יוקר המחיה הנוכחי, יחד עם מרחב מדיניות מצומצם (הכוונה היא ליכולת מצומצמת לבצע גירעונות תקציביים גדולים או בהפחתות ריבית משמעותיות), לצד תחזיות לצמיחה חלשה לטווח בינוני, עלולים להצית מחדש את התסיסה החברתית.
