למה כל כך קשה לשלם בתחבורה ציבורית בישראל? למרות הבטחות משרד התחבורה לשפר את מערך התשלומים והטמעת טכנולוגיות מתקדמות בתחבורה הציבורית, הפעולה הפשוטה ביותר — תשלום עבור נסיעה באוטובוס או רכבת — היא עדיין פעולה מסורבלת ולא הגיונית שמשלבת כמה אפליקציות וכרטיסי פלסטיק נטענים. גם בכך, המדינה למעשה שולחת את תושביה להשתמש ברכב הפרטי.
בחודשי הקיץ החמים משפחות רבות מנצלות את ימי החופש לבילויים משפחתיים, והתחבורה הציבורית עמוסה בהתאם. למרות אינסוף שדרוגים ורפורמות, כשמדובר בתשלום בתחבורה הציבורית, נראה שמשרד התחבורה עדיין לא הצליח להתגבר על המכשול ולהפוך את הפעולה לפשוטה ונגישה.
בשוק פועלות כמה אפליקציות לתשלום - העיקריות הן הופ־און, מוביט ופנגו - אך באף אחת מהן לא ניתן לפתוח יותר מחשבון אחד. המשמעות היא שאם משפחה מעוניינת להשתמש בתחבורה ציבורית, היא צריכה לפתוח לכל ילד חשבון באפליקציה שונה. מדובר בתשלום מסורבל, לא נוח ולעתים גם מסוכן, כיוון שהוא כופה על ההורה להתעכב בעמידה זמן רב מול מכשיר התיקוף בעת שילדיו ממתינים לצידו באוטובוס או ברכבת הקלה.
ומה עושה משפחה מרובת ילדים? ברגע שהורה צריך כמה תיקופים בנסיעה, גם האפליקציות הקיימות עלולת לא להספיק לו. כיום עדיין ניתן לשלם עם כרטיסי רב־קו מפלסטיק, אך גם במקרה הזה מדובר בפעולה שקשה להאמין שעדיין נכפית על הנוסעים ב־2025. מעבר לכך, על מנת לרכוש את כרטיסי הפלסטיק של רב־קו, הלקוח צריך להגיע לנקודת מכירה ייעודית. בתחנות רכבת רבות, לדוגמה, לא מחזיקים מלאי גדול ולעתים לא מוכרים כרטיסי רב־קו לילדים, לכן הלקוח ייאלץ לרכוש לילדיו כרטיס עם תעריף למבוגר וכך להפסיד את ההנחה שלה הוא זכאי.
באוטובוסים בלבד ניתן לשלם באפליקציות על מספר אנשים, בתשלום מלא, מבלי לקבל הנחת ילד או הנחה אחרת שלה הנוסע זכאי, או לרכוש חוזה יומי. ברכבת או ברכבת הקלה אי אפשר לשלם על מספר אנשים, רק על אדם אחד.
הקושי בתשלום בתחבורה ציבורית לא פוסח גם על התיירים המגיעים לארץ. הבעיה אף חמורה יותר כשמדובר בתייר שמגיע לאילת — לאחר ששדה התעופה בעיר נסגר, התיירים שמגיעים לאילת חייבים לעלות בשדה התעופה רמון על אוטובוס על מנת להגיע לעיר, או להתנייד במונית יקרה. זאת, כשבמדינות רבות בעולם כבר ניתן לשלם באמצעות Google Pay או Apple Pay, כמו גם באמצעות כרטיס אשראי רגיל.
בגרמניה, לדוגמה, משלמים בתחבורה ציבורית באמצעות אפליקציית BVG Fahrinfo, שבה ניתן לשלם באמצעות PayPal וגם לרכוש כרטיס לקבוצות קטנות או חוזה יומי, מבלי להזדהות כלל. באנגליה פשוט מניחים את האשראי הפרטי על המסוף והנוסע מחויב על בסיס התעריף המשתלם ביותר, בהתאם למספר הנסיעות שלו. בארצות הברית כמעט בכל מדינה ניתן לשלם ב־Google Pay ובמידת הצורך גם לשלם על מספר אנשים, וגם שם אין שום צורך להזדהות.
כל הנוחות הזאת נמנעת מתיירים המבקרים בישראל. למבקרים מחו"ל אין אפשרות לשלם במסוף הכרטוס בכרטיס אשראי פרטי וגם לא באפליקציות תשלום בינלאומיות המקובלות בעולם. קשה לדמיין כמה זה מסורבל ולא מתקדם עבור תייר שמבקר באילת או בתל אביב להסביר את עצמו בפיצוציות כדי לרכוש כרטיס רב־קו, או להוריד אפליקציה שדורשת רשימה של פרטים אישיים וחוזי הנחות שכלל לא רלבנטיים עבורו.
בתחילת יוני פורסם לראשונה בכלכליסט כי משרד התחבורה מבקש לקדם שיטת תשלום בתחבורה הציבורית שתאפשר תשלום ישיר באמצעות כרטיסי אשראי, כפי שמקובל בחו"ל. על פי התכנון, העברת הכרטיס במסוף תתפוס מסגרת אשראי בכרטיס האשראי או ביישומון, ובסוף היום, או החודש, יקוזז התשלום המשתלם ביותר, על בסיס תשלום חד־פעמי, חוזה יומי או חוזה חודשי. כך הנוסעים ישלמו בדיעבד וירוויחו את התשלום הנמוך ביותר, מבלי להתחייב מראש לחוזים יקרים ומבלי לפתוח חשבונות ייעודיים באפליקציות.
התשלום מאפשר גם לשלם עבור מספר אנשים, וכך פותר את הבעיה למשפחות עם ילדים. ממשרד התחבורה נמסר בתגובה כי הוא "פועל באופן מתמיד לבחון את אופן מימוש הסדרי הנסיעה והתשלום בתחבורה הציבורית, וכי התקיים מפגש פנימי בין מפעילי התחבורה הציבורית לנציג אגף טכנולוגיות ברשות, שבמסגרתו הוצגו כיווני פעולה ותהליכי תשלום ותיקוף שאותם בוחן המשרד לטובת שדרוג התחבורה הציבורית. כיום ניתן לתקף באוטובוסים על מספר נוסעים באמצעות יישומוני התיקוף, בתעריף מלא וללא הנחות.
"המשרד פועל מול מפעילי האפליקציות על מנת לאפשר תיקוף עבור מספר נוסעים גם ברכבת, ובוחן את האפשרות לתקף עם הנחות לזכאים. כשהנושא יגיע לכדי יישום, הציבור יעודכן בהתאם. בנוסף, המשרד אכן מצוי במהלך בחינה של שיטות תשלום חדשניות ובבחינה מתמדת לשיפור חוויית השירות בכלל בתחבורה הציבורית".
