ראם עמינח ויואל נווה באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
60 מיליארד שקל – זו התוספת שדורשים ראשי מערכת הביטחון למימון המלחמה מול איראן ומבצע "מרכבות גדעון" ברצועת עזה – שני מהלכים צבאיים-מלחמתיים שלא היו בתכנון התקציב ל-2025. אלא שפקידי משרד האוצר מסרבים לשלם, ובכך מעכבים לצה"ל את חידוש המלאים וגם רכש דחוף – מטילי חץ שכמעט אזלו ועד למאות האמרים, בעיקר ללוחמים ברצועה.
האם לצה"ל באמת חסרים 60 מיליארד שקל, האם האוצר צודק בהתנגדותו להגדלת תקציב הביטחון, ומה עדיף – יותר טילים או פחות גירעון? תת אלוף במיל', ראם עמינח, לשעבר ראש המערך הכלכלי של צה"ל, ויואל נווה, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר, התייחסו לסאגה בשיחה עם אולפן ynet.
הוויכוח בין האוצר לביטחון אינו חדש, אבל האם זו תקופה משמעותית יותר?
עמינח: "קודם כל, אף פעם לא הזכירו מספרים כאלה גדולים לשנה אחת בלבד. אנחנו מדברים על דרישה לתוספת של 60 מיליארד שקל, כשאנחנו רגילים לראות תוספת של 5 מיליארד או 7 מיליארד – 10 מיליארד זה כבר המון. אני לא חושב שיש ויכוח על המספרים – יודעים כמה פגזים ירו וכמה מיירטים שיגרו – אבל האוצר בעצם אומר, 'זה שירית משהו לא אומר שאתה צריך לקנות חדש, ובטח לא עכשיו'".
האם יש מקום לדאגה כשהאוצר אומר שלא צריך לחדש מלאים?
נווה: "בסיום המלחמה עם איראן סופר לנו שהוסר איום משמעותי, ולפני כן סיפרו לנו שהסרנו איומים משמעותיים מהגבול הלבנוני ומגבולות אחרים, כך שלכאורה מצבנו הגיאופוליטי השתפר משמעותית. צריך להבדיל בין ההוצאה החד פעמית שנובעת מהמלחמה, לבין התקציב הקבוע של מערכת הביטחון. אם באמת מצבנו הגיאופוליטי כל כך השתפר, נכון שתקציב מערכת הביטחון יחזור לממדים סבירים אחרי שנה ותשעה חודשים שהוא צמח בצורה קיצונית. הנטל הזה הוא מאוד משמעותי על הכלכלה הישראלית.
"לגבי מה צריך מבחינת מלאים, אפשר גם לבוא בטענות ולומר שהצבא, כמו שאנחנו רואים עכשיו ברצועת עזה, מנהל מלחמה שהיא לא בהכרח יעילה. זו מלחמה מבוזבזת לחלוטין שאינה משיגה שום דבר".
אבל זו החלטה מדינית, לא צבאית.
"זה נכון. אבל בסופו של יום הדרג המדיני אמר שהאיומים הוסרו. מערכת הביטחון מתנהלת בשנה ותשעה החודשים האחרונים ללא שום מגבלה, צ'ק פתוח, דבר שמאוד נוח למערכת הביטחון. כל דבר שמוציאים ממומן, ואנחנו רואים חריגות עצומות מתקציב הביטחון שתוכנן רק לפני כמה חודשים. מערכת הביטחון לא חיה בחלל ריק, והמדינה צריכה להמשיך להתנהל עם גירעון עצום, שהיא חייבת לצמצם. אי אפשר לדרוש תוספת כזו בלי לומר לנו מה באמת רמת האיום".
האם ניתן לומר שמשרד הביטחון לא משתמש ביעילות בתקציבים שלו?
עמינח: "בואו נעשה רגע סדר: תקציב הביטחון שנקבע ל-2025 היה 135 מיליארד שקל. לתקציב מקורי יש הנחות מודל – אתה מניח הנחות ובהתאם לזה קובע את התקציב. ההנחה הייתה שבינואר המלחמה נגמרת, אבל החליטו להיכנס למרכבות גדעון, וזה הקפיץ אותנו ל-160 מיליארד שקל. אחר כך החליטו לעשות מתקפה באיראן שעלתה עוד 20 מיליארד. חוץ מזה, התכוונו לגייס חרדים צעירים, ואם לא, אז להוסיף ארבעה חודשים לשירות חובה. גם את זה לא עשו. כל הדבר הזה מסתכם בערך ב-60 מיליארד שקל, אולי אפילו טיפה יותר.
"הסרנו המון איומים, אבל יש עוד המון איומים אחרים. הקונספט שהיה עד 7 באוקטובר, שלפיו אנחנו מבינים את האיומים ויודעים מי מורתע ומי אולי יתקוף אותי – נגמר. איום מורכב מרצון ויכולת. את היכולת אנחנו פחות או יותר יודעים להעריך, את הרצון פחות. בואי נניח לרגע שא-סיסי ועבדאללה, ששניהם שומרים על גבולותינו נהדר, יחוו הפיכה. האם נוכל לקנות תחמושת בעשר דקות אחרי שנגלה שבלילה הייתה הפיכה? התשובה היא לא".
כיצד מגיב האוצר לטענות על פוטנציאל הפיכה בירדן ובמצרים, ועל מיירטים וחימושים חסרים?
נווה: "אפשר לסמן בלי בעיה איומים נוספים, למשל פקיסטן או טורקיה, אבל אין לזה סוף ואי אפשר לנהל ככה את תקציב המדינה, כי המשמעות של תקציב ביטחון בהיקף הזה היא שאין שום אפשרות לנהל כך את הגירעון, וזה יביא למשבר כלכלי עצום, למיסים נוספים או לקיצוץ נרחב ברמת השירותים, וכל זה יביא לפגיעה קשה בצמיחה".
עמינח מוסיף: "אילו הייתי צריך לייעץ לרמטכ"ל הייתי אומר לו שבגלל שיש הרבה איומים אי אפשר לקחת סיכון, וצריך ברגע זה להתקפל מעזה כדי לא לבזבז תחמושת שאולי נצטרך אותה מחר נגד מישהו שבאמת יאיים על תל אביב".
נווה: "אתה צודק במאה אחוז, צריך לצאת עכשיו מעזה ולהפסיק את הבזבוז המטורף של המלחמה ההזויה הזאת, שלא מביאה שום תוצרת וגורמת לנזק כלכלי ולאובדן חיים עצומים".
