מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים ‏במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת עזורי מרמת גן.
בצילום: לירן (35), שירן (34), לישי (8), לביא (6), שילה (4).
1 צפייה בגלריה
על הספה משפחת עזורי
על הספה משפחת עזורי
משפחת עזורי
(צילום: אסי חיים)
הדירה? 3 חדרים בשכירות. משלמים 4,500 שקל. לירן: ״זה בניין של 2 קומות. אנחנו ‏שוכרים את הדירה מחמי וחמותי שגרים צמוד אלינו בקומה הראשונה. הקומה השנייה ‏נהרסה לגמרי מטיל שנפל 15 מטר מאיתנו. גם הבית שלנו נפגע קשה מאוד״. ‏
טיל? לירן: ״היו באותו לילה שתי אזעקות. בראשונה נכנסנו לממ״ד ובאזעקה השנייה שהייתה ‏בשלוש לפנות בוקר שירן לא הייתה רגועה והחליטה שהיא רוצה ללכת למקלט״. שירן: ״יום ‏קודם זה נפל ברחוב תרצה, שזה קרוב מאוד אלינו, וההרס היה עצום ומפחיד. הייתה לי ‏הרגשה שהם יכוונו לאותו מקום. אנחנו בבית עם ממ"ד ואתה אומר לעצמך 'אני מוגן', אבל ‏הייתה לי הרגשה פנימית לא טובה. הערנו את הילדים ורצנו למקלט הציבורי. רק אבא שלי ‏החליט להישאר. 3-2 דקות אחרי שהגענו נפל הטיל והכל הזדעזע, גם במקלט״. ‏
מקלט? שירן: ״דלתות של פתחי אוורור עפו, שילה הקטנה ממש עפה על לירן וכולם התחילו ‏לצרוח ולבכות. הילדים היו בהלם״. לירן: ״יצאתי החוצה והיו עשרות ניידות ואמבולנסים ובלגן. ‏רצתי לכיוון הבית והכל היה הרוס - דלתות, חלונות, רהיטים עפו. התקרה קרסה ולקחתי איתי ‏מישהו שהיה שם כדי לחלץ את חמי, כי הכל קרס פנימה והוא לא הצליח לפתוח את הדלת של ‏הממ״ד. כל הציוד בבית שלנו נהרס, וכשהיה אפשר אספתי מה שיכולתי להציל ונסענו להורים ‏שלי בפתח תקווה. אחרי זה התברר לי שאנשים באו ובזזו מהדירות מה שאפשר. אתה אומר ‏לעצמך ׳לאן עוד אנשים יכולים להגיע?׳ זה פשוט בושה״. ‏
הילדים? לירן: ״הם לא בטוב, וגם אנחנו. כולם צריכים טיפול. הם לא ישנים, והגדולה נשארת ‏ערה כל הלילה כי היא מפחדת שאם תהיה אזעקה לא נתעורר. הבן נהיה יותר תוקפני ועצבני ‏והקטנה חזרה לעשות פיפי במיטה. אני מרגיש שזה כמו מין פחד שאם היא תהיה בשירותים ‏ותהיה אזעקה אז מה היא תעשה. גם אני, כשאני שומע אמבולנס אני קופץ. תראה, אני הייתי ‏רס״ר מטבח בקבע והשתחררתי בעקבות דברים שחוויתי בצוק איתן. אני מרגיש בפנים ‏מצולק כי איבדתי אנשים קרובים ועברתי שם חוויות קשות כמו חילופי אש מעליי, שאתה ‏פשוט שוכב על האדמה ואומר ׳שמע ישראל׳. השארתי הכל מאחוריי, סגרתי במגירה וכל מה ‏שקרה עכשיו החזיר אותי עשר שנים אחורה. אנחנו כל הזמן אנחנו דרוכים ומחפשים לראות ‏מה קורה סביבנו. אנחנו עכשיו במלון ומנסים להבין מה הלאה״. ‏
מלון? שירן: ״בעירייה פתחו חמ״ל ודאגו לנו. העבירו אותנו למלון הרודס תל אביב מרשת ‏פתאל יחד עם עוד שכנים מהאזור. היחס פה באמת מדהים ואתה מרגיש שהם מנסים לעזור ‏במה שאפשר, וזה לא מובן מאליו״. לירן: ״אני מתבייש להגיד אבל הלכתי לבקש גרביים ‏ותחתונים וכמה חולצות, כי את הדברים שלי לא הספקתי לקחת. הכי קשה זה שאנחנו באי ‏ודאות לגבי מה יהיה איתנו״. ‏
אי ודאות? לירן: ״אין לנו מושג איפה עומד התהליך ומה אנחנו מקבלים או לא מקבלים. עוד ‏לא התחלנו לחפש דירה״. שירן: ״זה קשה להיות חמישה אנשים בחדר במלון וזו לא חופשה. ‏אנשים אומרים קחו את הילדים לים, תיהנו אבל אי אפשר. אנחנו בלחץ ודרוכים כל הזמן. אני ‏רוצה לחזור לשכונה ולסביבה שגרנו אבל אנחנו מחכים להבין מה יעשו עם הבית״. ‏
מה עושים? לירן: ״אני השף הראשי של בית חולים השרון בפתח תקווה, אבל עוד לא חזרתי ‏לעבוד ואני עושה הכל בטלפון בימים האלה. אני מוציא כמעט אלף מנות בכל ארוחה. באזעקה ‏הראשונה היה לשירן יום הולדת והיינו בצימר בצפון. לקחנו את הציוד ודהרנו לכיוון הבית ‏וקיבלתי טלפון מבית החולים להגיע כי נערכים לחירום. אני אוהב את העבודה, יש בה סיפוק ‏שקשה להסביר״. ‏
סיפוק? לירן: ״אתה דואג לאנשים לפרטים הקטנים ולזה שהם ירגישו טוב ובבית גם כשהם ‏בבית חולים. למשל בפסח האחרון בערב החג, בישלנו ארוחת חג בבית חולים ורצתי הביתה ‏להכין את החג ובדרך מתקשרת אליי דיאטנית ושואלת אם הכנו דגים. אמרתי לה שלא, כי בגלל ‏שיש חג ארוך לא מכינים דברים שיכולים להתקלקל. אז היא מספרת לי שיש חולה סופנית ‏שמאוד חשוב לה לאכול דג בארוחה. חזרתי חזרה והכנתי לה דגים לארוחה. התעכבתי עוד ‏שעתיים והגעתי ממש לערב חג אבל אתה יודע שאתה הולך הביתה ויושב בשולחן וגם שם ‏בבית החולים יש מישהי ששימחת גם ברגעים הקשים שלו. אני אוהב לדבר עם האנשים ‏ולברר מה הם היו רוצים לאכול ומנסה לדאוג להם. זה ממלא אותי״.‏
שירן? ״אני עובדת בביטוח ישיר במחלקת מכירות רכב. עדיין לא חזרתי לעבודה אבל אני ‏מקווה שבקרוב. הם מבינים את הסיטואציה ותומכים וזה לא ברור מאליו״. ‏
מצב כלכלי? לירן: ״לפני האירוע היינו משפחה רגילה ובסדר. אבל עכשיו שנינו חודש בלי ‏עבודה וזה לא פשוט. אנחנו לא יודעים לקראת מה אנחנו הולכים ורק יודעים שצריכים ‏להתחיל מאפס. ציוד, מיטות, בגדים, מכשירים חשמליים – הכל. הרכב למשל נפגע ולתקן ‏אותו זה עשרת אלפים שקל. שילמתי את זה. יש המון הוצאות״. שירן: ״ויש קייטנות והוצאות ‏לקראת בית ספר וגם אם היינו במצב טוב לפני, אתה נכנס לסחרור והמון הוצאות וזה מלחיץ. ‏בינתיים אנחנו אוכלים את ימי החופש שלנו ואני מקווה שתהיה עזרה״.‏
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: [email protected]