מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת סלע-גפן מתל אביב.
בצילום: קרן (46), יעל (46), לירוי (7 וחצי), נורי (6) והכלבה פולי.
הדירה? דירת גן 5 חדרים בשכונת שפירא. נרכשה ב-3.3 מיליון שקל.
שפירא? קרן: "אנחנו אוהבים את השכונה למרות שהיא שונה ממה שגדלנו. אני מרמת אביב ויעל משיכון ותיקים. אבל זה האזור היותר טוב של השכונה. גרנו לפני זה בלב העיר בלילינבלום - אלנבי ואני זוכרת שהיו נרקומנים שהיו עושים קראק בחדר מדרגות. ברגע שהילדות נולדו התמסדנו ופה זה יותר שכונה קהילתית".
איך הכרתן? קרן: "דרך חברה שהייתה לקוחה בבית הקפה לחמנינה ויעל הייתה אחת הבעלים. החברה שלחה לי הודעה, 'יש פה מישהי שנראה לי שממש תתאימו. אני יכולה לתת לה את הטלפון שלך?' אמרתי 'בטח' ואחרי חודשיים היא שלחה לי הודעה. זה היה הבליינד דייט הראשון שלי וזה הצליח. התחתנו שנה אחרי ואנחנו יחד כבר 13 שנים".
יעל? "אני קונדיטורית. אבל פעם הייתי רקדנית. רקדתי בלהקת ורטיגו ובכל מיני להקות ומשם התגלגלתי לקונדיטוריה. עשיתי קורס קונדיטוריה של משרד העבודה - חוויה אנתרופולוגית. עבדתי בכל מיני מקומות עד שהתגלגלתי ללחמנינה. זה לא היה כיף. זו הייתה קריעת תחת לא מתגמלת. אני הייתי צעירה ותמימה וזה היה קשה ובדיעבד לא הייתי נכנסת לזה. אבל אז קרן באה".
קרן? "אני באה מעולם האמנות אבל במקביל עבדתי במסעדות הרבה שנים. מגיל מאוד צעיר אני אוהבת אוכל וזה מה שעשיתי. הכרתי את יעל בעיצומו של התואר השני, רגע לפני שעזבה את לחמנינה והחלטנו לפתוח עסק יחד. הבנתי שאנחנו צריכות להתפרנס. היא קונדיטורית ואני יודעת לעבוד עם אוכל. אנחנו אוהבות אנשים וחיפשנו משהו שישלב את הכל ופתחנו עסק שנקרא 'בנות'".
"בנות"? קרן: "עשינו כל מיני דברים שקשורים לאוכל בניסיון להתפרנס. למשל התחברנו לסטארט אפ שנקרא 'אראונדיש' שניסה לחבר בין מנות ביתיות למשרדים קרובים. היינו מבשלות בבית ומכינות סיר מרק גדול ושלחנו קופסאות למשרדים בסביבה. שכרנו דירה באזור פלורנטין ואחר כך עברנו לנווה צדק ואז התחלנו לארח בבית שלנו אירועים. לא היה לנו כלום". יעל: "לארוחה הראשונה הלכנו לקנות שולחן באיקאה. אנשים היו מגיעים אלינו לבית ובהתחלה ממש אהבנו את זה אבל לקח לנו זמן להבין איך אנחנו שומרות על הפרטיות שלנו כי לאנשים אין מעצורים. בשלב מסוים הבנו שצריך לסגור את הדלת של החדר שינה כי אחרת נכנסים. עשינו את זה המון שנים עד שעברנו לדירת גג בלילנבלום. כשלירוי נולדה הבנו שזה פחות מתאים ושצריך להפריד בין העבודה לבית. בשלב מסוים הגענו לבית האדום בשפירא".
הבית האדום? יעל: "זה בית באר ערבי עות'מאני מהמם. מאוד מחוספס אבל עם אווירה מאוד מיוחדת. זה מקום שהיה מוזנח שנים ועבר מלא גלגולים עד שהגיעו venn שזה פרויקט נדל"ן קהילתי. הם לוקחים מבנים בשכונה, מחלקים אותם ומשמישים אותם לטובת הקהילה. הם עושים למשל חללים ליוגה, גלריה, חללי עבודה וכל מיני. אז הם שיפצו גם את הבית האדום וכשהם יצאו אנחנו נכנסנו. אנחנו עושות מה שאנחנו אוהבות ומארחות אנשים".
מארחות? יעל: "שישי-שבת יש בראנצ'ים שאפשר להירשם מראש וחוץ מזה יש ארוחות ערב עם תפריט קבוע. בשאר הימים אנחנו מארחות בעיקר אירועים פרטיים - מחתונות ועד לאירועי חברה". קרן: "אנחנו מארחות שישה ימים בשבוע. זה קשה אבל אין דרך אחרת. היום זה כבר עסק עם 15 עובדים. יעל מנהלת ואני אחראית על האוכל". יעל: "לא למדתי ניהול אבל עשיתי את זה הרבה שנים ולמדתי תוך כדי. מלנהל משמרת ועד לנהל בית קפה. צריך כל הזמן לשים לב להכל". קרן: "אני אמרתי מראש: 'אני יודעת לבשל, אבל חוץ מזה אני לא יודעת לעשות כלום'". יעל: "היא לא אדם שקל לנהל בלי קשר. יש כעסים לפעמים אבל אנחנו למדנו לעבוד יחד ואנחנו בטיפול. חייבים - עסק, זוגיות וילדות זה קשה".
מצב כלכלי? קרן: "זה היה אחלה עסק. אבל בגלל הקורונה חווינו ירידה דרסטית וכשהתאוששנו המחאה נגד ההפיכה המשטרית פגעה בנו שוב, ואז המלחמה. אבל אנחנו כל הזמן מתאוששות מחדש. הבעיה היא שכל הביצים בסל אחד, וכשאין אז אין".
הבילוי שלכן? יעל: "שבת בגינה, להדליק את התנור ולשתות כוס יין. מאוד קשה לנו ללכת למסעדות היום ואנחנו בקושי יוצאות". קרן: "אני יודעת כמה עולים חומרי הגלם וזה מבאס אותי לשלם. אנחנו גם כל ערב מארחות אז אין לי צורך לצאת החוצה. אני אוהבת את הגינה הקהילתית שלנו".
גינה קהילתית? קרן: "כל אחד מביא את הזבל שלו לתוך קומפוסטר ומקבלים תמורת זה 'לירה שפירא' - ועם זה אפשר לקנות את החסה שמגדלים שם בגינת הירק. הילדות הולכות לגן יער שההורים מפעילים בחורשה והילדים בחוץ כל היום. זו אחלה שכונה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: [email protected]
