עד כמה ארוכה הדרך ממחקר מדעי על הזדקנות תאים וחקר סרטן ועד להשקה של מוצרי טיפוח מצליחים? עבור ד"ר ריבה שמולביץ', המעבר ממכון ויצמן להפיכתה למשפיענית רשת בתחום טיפוח העור, הגיע במקרה לגמרי: "התחלתי את הפעילות ברשתות לפני כארבע שנים מאפס, לאחר שנתקלתי בהרבה מידע וסרטונים מטעים ושגויים. צפיתי בכאלו שמפרסמים מידע לא מבוסס, שמבוסס על הפחדות הציבור, גם מכאלו שמתיימרים להיות מומחים, ואנשים נכנסים ללחץ מזה".
התוצאה: למעלה מ-160 אלף עוקבים בטיקטוק, כ-44 אלף עוקבים באינסטגרם, וכ-2,500 ביוטיוב, ובעיקר ליין מוצרים שנושא את שמה - Dr.Riva. המוצרים הם בעלי מוניטין מוצלח והמחירים נעים בין עשרות למאות שקלים למוצר ועד 1,200 שקל למארז מוצרים.
ד"ר שמולביץ', דוקטור למדעי הביולוגיה, טוענת שיש לא מעט חומרים ברשת שמפחידים את הציבור, וגורמים למידע מוטעה להשתרש בקרב הצרכנים.
כך למשל היא אומרת כי "מפחידים כנגד שימוש באלומיניום בדאודורנטים, מפרסמים על סכנה של שימוש ברכיב של אלפא ארבוטין במוצרים נגד פיגמנציה וזה לא נכון. רכיב האלפא ארבוטין, למשל, נבדק במחקרים כבר 40 שנה ונמצא כרכיב יעיל. גם מפרסמים פרסום מטעה, ששימוש במסנני קרינה מהדור הישן במוצרי הגנה נגד השמש אינו יעיל. זה קורה, כי לקחו רכיבים, שמיועדים למריחה על גוף האדם, ונתנו אותו כמאכל לחולדות באחוז גבוה למשך שנתיים. בהמשך פרסמו שהחולדות נפטרו כתוצאה מזה, שהן לקו בסרטן, רק שבפועל, אורך חיים ממוצע של חולדות הוא כשנתיים, ושיטת המחקר לא נכונה ביולוגית. כך מפיצים דברים לא נכונים ברשת, יוצרים הטעייה והפחדה בקרב ציבור, שאינו בקיא בתחומים האלו. אלו מיתוסים שחייבים לשבור".
"אני לא רואה את ההחלטה שלי ככוויתור. במהלך התואר השני את כבר יודעת מה את רוצה. תמיד היה בי רצון לייצר משהו, שפרקטית אראה תוצאה בשטח. לקחתי את כל הידע והיושרה שיש באקדמיה לטובת יצירת מוצר שיעזור לאנשים. כל יום אני מקבלת תגובות מאנשים, שמספרים לי כמה טוב עושים להם המוצרים"
מה הדרך הנכונה מהמחקר אל הפרסום?
"למשל, לבדוק ולהשיב האם הקרם הזה חודר את גוף האדם ומה הוא עושה לגוף. דרך הפעולה הנכונה עד לפרסום צריכה הוא לעבור דרך וידוא שאין ניגוד אינטרסים בין המחקר לחברות מסוימות, וגם לשים לב איפה המחקר פורסם. עד כמה העיתון שבו הוא פורסם, אמין ומשפיע, ולוודא שהמחקר נשלח קודם לעורך העיתון, שבדק ואישר, וגם זה רק לאחר שכמה חוקרים בדקו את המחקר ונתנו חוות דעת אוביקטיבית לגביו. צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות. רק לאחר שהמחקר עבר את השלבים האלו, והתקבלו תשובות מתאימות לשאלות נכונות, אפשר לסמוך עליו ולדבר עליו".
"המדע היה תמיד חלק בלתי נפרד ממני"
היא נולדה ברוסיה לפני 33 שנה, בת יחידה להוריה, אלה זליקמן וסולומון שמולביץ', שניהם מתמטיקאים. כשהיתה בת 3 עלתה המשפחה לישראל, ארבע שנים לאחר מכן חזרו לרוסיה. כשהיתה בת 11, ועמדה לעלות לכיתה ה', עלתה שוב המשפחה לישראל והשתקעה בבת ים. את שמולביץ' שיבצו מיד בכתה ז'. במילים אחרות, היא קפצה שתי כיתות. היא למדה בביה"ס "שבח מופת" בת"א, וסיימה את הבגרות עוד בטרם מלאו לה 17.
עד כמה היה לך קשה עם המעברים התכופים האלה?
"גם אם היו קשיים, אני זוכרת רק את הדברים טובים. משחר ילדותי, אני זוכרת את אבי כמי שחלם לעבור לגור בישראל. הוא השריש בי את האהבה לארץ, לימד אותי דברים לפסח למרות שלא עשו איתו ליל סדר, וכל יום עצמאות נשא אותי על הכתפיים שלו, ואני זוכרת את הזיקוקים וההתרגשות. לאחר שחזרנו לרוסיה, הוא חזר לישראל קודם, ואמי ואני נהגנו להגיע לכאן בקיץ, עד שחזרנו לכאן באופן סופי. אני זוכרת מהתקופה שהתגוררנו שם את האנטישמיות. תמיד הצהרתי שאני יהודייה, והיו צוחקים עליי: 'יהודייה? ישראל?'. זאת הרגשה לא נעימה. כשהייתי מגיעה בקיץ לישראל, הייתי נושמת. אני אוהבת את ישראל, זה הבית שלי ואין לי מקום אחר. לא שירתתי בצבא מסיבות משפחתיות ובריאותיות של אבי, אבל ברור שאין מדינת ישראל בלי צה"ל. אני מוצאת את הדרכים שלי לתרום, באופן ישיר או עקיף. למשל, ביצירת מקומות עבודה בייצור המוצרים שלי, ואני לא אוציא את הייצור החוצה, למרות שיותר זול לייצר בחו"ל".
"הסתכלתי על קרם הפנים, שנהגתי לשים, וגרם לי לפצעים, ואמרתי לעצמי שמשהו, ככל הנראה, לא טוב ברכיבים. בזמן הסגר, באמצעות הידע שלי בכימיה וביולוגיה ופיזיולוגיה, התחלתי לחקור את הרכיבים, והבנתי שיש בקרם חומרים פעילים שמעוררים ריאקציות חריפות. בעקבות זה רקחתי לעצמי קרם מרכיבים שהזמנתי ממפעל בישראל"
היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון, שני ודוקטורט בביוכימיה ובביולוגיה באונ' ת"א, בחקר תהליכים סרטניים, וסיימה את לימודי הפוסט־דוקטורט במכון ויצמן, שהתמקדו בהזדקנות תאית. "המדע היה תמיד חלק בלתי נפרד ממני. מבחינתי זה מענה לסקרנות, דיוק, ולמידה מתמשכת". אבל אז, לפני כחמש שנים, החלה, כאמור בפיתוח קו מוצרי טיפוח משלה.
מה הוביל לשינוי המקצועי הזה?
"ממש לא תכננתי את זה, רק שהגיעה הקורונה. המעבדה במכון ויצמן פעלה במתכונת חלקית, ובזמן שהייתי בבית, הסתכלתי על קרם הפנים, שנהגתי לשים, וגרם לי לפצעים, ואמרתי לעצמי שמשהו, ככל הנראה, לא טוב ברכיבים. בזמן הסגר, באמצעות הידע שלי בכימיה וביולוגיה ופיזיולוגיה, התחלתי לחקור את הרכיבים, והבנתי שיש בקרם חומרים פעילים שמעוררים ריאקציות חריפות. בעקבות זה רקחתי לעצמי קרם מרכיבים שהזמנתי ממפעל בישראל. לאחר שהשתמשתי בו, הבאתי אותו למעבדה במכון ויצמן, וקולגה ניסתה. היא התלהבה וביקשה שארקח גם לה. גם אמא שלי שניסתה ביקשה, וגם בן זוגי, שהתנסה, התלהב. פתחתי אינסטגרם ברוסית, התחלתי להעלות שם פוסטים בנושא, והתחלתי לקבל הזמנות. כשמעגל הביקוש הלך והתרחב בהדרגה, הבנתי שזה הזמן להתחיל לפתח ליין של מוצרים. נכון להיום יש 18 מוצרים שפיתחתי".
מה מיוחד בהם?
"כל נוסחה של כל מוצר מבוססת על מחקר מדעי מעמיק. היא מפותחת בשיתוף פעולה עם מומחים, אבל מחייבת לעבור את סף האישור שלי. כדוגמא, לפני שהשקתי לפני כמה חודשים קרם הגנה, דחיתי למעלה מ-30 גרסאות שונות של הקרם, עד שהגענו למרקם אידיאלי, לפעולה מדויקת ולתחושה נעימה. כל המוצרים 100% טבעונים, לא מכילים רכיבים מהחי, לא עברו ניסויים בבעלי חיים, תוצרת כחול־לבן. הם אפקטיביים, אבל נקיים מחומרים מזיקים".
יכולת להיות חוקרת בתחום הסרטן, להביא בשורות לאנושות, זו מהות המדע. כמה קשה היה לקבל החלטה שאת עוזבת את המחקר?
"אני לא רואה את זה כוויתור. במהלך התואר השני את כבר יודעת מה את רוצה. תמיד היה בי רצון לייצר משהו, שפרקטית אראה תוצאה בשטח. לקחתי את כל הידע והיושרה שיש באקדמיה לטובת יצירת מוצר שיעזור לאנשים. כל יום אני מקבלת תגובות מאנשים, שמספרים לי כמה טוב עושים להם המוצרים, זה מביא להם תוצאות, משפר את ההרגשה החיצונית והפנימית שלהם, מעלה להם את הביטחון העצמי. זה משמח אותי, נותן לי סיפוק. במקביל, אני לא פוסלת שמתישהו אשלב את המחקר עם ניסויים ויצירת המוצרים במעבדה משלי. לא רק קריאת מאמרים והבנה אלא כדי לייצר פורמוליזציה שכותבים על נייר, לאחר שגיבשת טון של מחקר. אעשה את זה, אבל במקביל גם אצור במעבדה את המוצר הסופי".
קחי כמה שנים אחורה. האמנת שתגיעי להצלחה כזו של המוצרים ולמספר כזה של עוקבים?
"אפילו לא חשבתי על זה. כדוגמא, כשהמכירות התחילו לגדול, פתחתי עוסק פטור, לא חשבתי שאגיע לעוסק מורשה, כמו שאני היום. בהתחלה המכירות גם יועדו רק לקהל מיוצאי רוסיה. עד לפני כשנתיים, עבדתי מ-8 בבוקר ועד 17.00 במכון, הייתי חוזרת הביתה, ומתחילה לעבוד ולמכור את המוצרים ועובדת עד 3 לפנות בוקר. למרות שלא הרגשתי עייפות, כי אהבתי והתלהבתי מהמוצרים, זה השלב שהבנתי שאני חייבת לבחור אם אני משלבת או עושה אקדמיה ופותחת מעבדה, או הולכת לכיוון המוצרים. ההחלטה היתה להתמקד בתחום אחד, בקוסמטיקה מדעית. יצרתי מוצר מאפס. כשאני שמה לעצמי מטרה, גם אם אפול 20 פעם בדרך, אבל אני מאמינה בה, אגיע לשם. גם ההשפעה ברשתות החברתיות החלה, כאמור, בקטן. התחלתי בסרטונים בקטע של טיפוח וטיפים, ניפוץ מיתוסים ולתת מידע שאני יכולה לחלוק. הוספתי קצת את הסיפור האישי שלי ומידע על המוצרים שלי והמעבדה. לא היה לי קל עם החשיפה, היא לא קלה לי גם היום, למרות ש'נפתחתי' קצת מהבחינה זו".
כסיכום, ישראל הפסידה חוקרת. ותודה לקורונה.
"נכון", היא מודה בחיוך. "ותודה גם לאיליה, שותפי לחיים, ולהוריי. לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי בלי התמיכה והאמונה שלהם בי".
איך פגשת את איליה?
"את איליה הכרתי לפני כעשור, דרך חברים. הייתי אז בזוגיות אחרת, וגרתי בחיפה. כשראיתי אותו בפעם הראשונה, הלב החל לפעום בקצב שונה. הוא פיזיקאי, בן 34. במשך כשלוש שנים נפגשנו לפעמים כחברים טובים, אבל ידעתי שיום אחד נהיה יחד. לפני כשבע שנים נפרדתי מבן הזוג הקודם. חזרתי להתגורר במרכז עם חברה, עוד לא ידעתי מה אעשה עם חיי. איליה היה האדם הראשון שהשארתי לו הודעה על השינוי. הוא שלח לי בתגובה הודעה, בה כתב שניפגש ביום שישי ב-20.00. מאז אנחנו לא נפרדים".
מה הלאה? לאן את רוצה להגיע?
"אני רואה את עצמי חוקרת, מדענית ואשת עסקים. זו ההגדרה וזה השילוב. אני רוצה להתפתח ולגדול פה בארץ, לבסס את כל הרעיונות המטורפים שיש לי, שמתעצבים בכל בוקר, לעוד מוצרים. אני רוצה להפוך את המוצר, שהוא כחול לבן, לבינלאומי, שיכירו אותו גם בחו"ל כמותג 'מייד אין יזרעאל'. זו גאווה ישראלית, שיוצאת החוצה".
רק שמצבנו ומעמדנו בעולם היום לא בדיוק מתאים למטרה הזו.
"אני יודעת, ועדיין אמשיך ללכת עם התשוקה הזו ועם תחושת הגאווה. כמו שאמרתי, מכשולים זה החיים שלי. לעבוד במדע ובמחקר, לפעמים זה דיכאון. יש רגעים שאת מקללת ואומרת לעצמך 'די, נגמר, לא יעבוד'. את מתיישבת לרגע, קמה ועושה את מה שצריך שוב, עד שאת מגיעה".
את מגדירה תוכניות מקצועיות, מה עם תוכנית להקמת משפחה?
"אין אדם קרוב אליי מאיליה. אני סומכת עליו, בדיוק כמו שאני סומכת על הוריי. אנחנו משפחה לכל דבר. אני לא מאמינה בחותמת ממקום חיצוני, כלום הרי לא יעצור אנשים מלעשות דברים לא טובים, גם כשהם חתומים על מסמך וקיבלו גושפנקא חוקית. למשל ילדים. בינתיים אנחנו מתמקדים בעסק שלי, זה הבייבי שלי, בו אני משקיעה זמן ואהבה. מה יהיה בעתיד? נגלה".
