בשעות האחרונות דיווחה סוכנות הידיעות האיראנית פארס ניוז, המזוהה עם משמרות המהפכה, כי ישראל תקפה לראשונה מאז פרוץ העימות בין המדינות תשתיות אנרגיה ובתי זיקוק נפט באיראן. על פי הדיווחים, המטרות שהותקפו כוללות את שדה הגז "דרום פארס" במחוז בושהר שבמפרץ הפרסי ואת בית הזיקוק באסלויה. כמו כן, דווח על פיצוץ בנמל קנגן בבושהר.
המתקפה הישראלית מסמנת הסלמה משמעותית בעימות בין המדינות, והפעם הראשונה שישראל פוגעת בתשתיות האנרגיה האסטרטגיות של איראן. המתקפה עלולה להשפיע באופן דרמטי על שוק האנרגיה העולמי, כאשר מחירי הנפט כבר זינקו בלילה שלאחר התקיפה, לפני שהתמתנו מעט.
אימפריית הנפט והגז האיראנית: היסטוריה רבת תהפוכות
איראן היא שחקן מרכזי מאוד בשוק האנרגיה העולמי. היא מחזיקה ב-34 טריליון מט מעוקב של עתודות גז טבעי, שמהוות כ-17.8% מסך העתודות העולמיות. זהו המאגר השני בגודלו בעולם, אחרי רוסיה. במקביל, איראן מחזיקה בכ-137 מיליארד חביות של עתודות נפט, המהוות כ-10% מהעתודות העולמיות.
תעשיית הנפט האיראנית החלה בשנת 1901, כאשר המשקיע הבריטי ויליאם דארסי קיבל זיכיון מאיראן לחקור ולפתח את משאבי הנפט בדרום המדינה. הנפט התגלה ב-26 במאי 1908, דבר שהוביל להקמת חברת הנפט האנגלו-פרסית (APOC) בשנת 1909. הממשלה הבריטית השיגה שליטה ישירה בתעשיית הנפט האיראנית בשנת 1914, שליטה שלא ויתרה עליה במשך 37 שנים.
בשנת 1951, בעקבות דרישה ציבורית גוברת, הפרלמנט האיראני הצביע בעד הלאמת תעשיית הנפט. ממשלתו של ראש הממשלה מוחמד מוסאדק הקימה את חברת הנפט הלאומית האיראני (NIOC) אולם מהפכה בשנת 1953, שהובלה על ידי סוכנויות המודיעין הבריטיות והאמריקניות, הדיחה את ממשלת מוסאדק וסללה את הדרך להסכם נפט חדש.
לאחר המהפכה האסלאמית בשנת 1979, ה-NIOC השתלטה על תעשיית הנפט האיראנית וביטלה את הסכמי הנפט הבינלאומיים של איראן. ייצור הנפט של איראן הגיע לשיא של 6.6 מיליון חביות ביום בשנת 1976, אך ירד משמעותית לאחר המהפכה.
שדה הגז דרום פארס: אוצר אסטרטגי
שדה הגז דרום פארס, שלפי הדיווחים נפגע במתקפה הישראלית, הוא אחד מנכסי האנרגיה החשובים ביותר של איראן ושל העולם כולו.
מלבד דרום פארס, איראן מחזיקה בשדות גז משמעותיים נוספים כמו קיש (66 טריליון רגל מעוקב), צפון פארס (60 טריליון רגל מעוקב), גולשאן (55 טריליון רגל מעוקב), טבנאק, קנגאן, חנגיראן, נאר, אגהאר ופארסי. בשנת 2011, התגלה שדה גז גדול נוסף, בים הכספי, סרדאר ג'נגל, שעתודת הגז בו מוערכות ב-50 טריליון רגל מעוקב.
ההשפעה הכלכלית הפוטנציאלית של המתקפה
פגיעה ישראלית בתשתיות האנרגיה האיראניות עלולה להשפיע באופן דרמטי על שוק האנרגיה העולמי. בשנת 2023, איראן ייצאה בממוצע 1.4 מיליון חביות נפט גולמי ביום, וכמות זו עלתה לכ-1.5 מיליון חביות ביום במהלך שמונת החודשים הראשונים של 2024. למרות הסנקציות המתמשכות של העולם המערבי נגדה, ייצוא הנפט של איראן עלה בשנים האחרונות, כאשר סין נותרה היבואנית הגדולה ביותר של נפט איראני. יעדי ייצוא נוספים כוללים את סוריה (לפני ההפיכה), איחוד האמירויות ו-וונצואלה.
אנליסטים מזהירים כי אם איראן תסלים את המצב באופן דרמטי על ידי תקיפת תשתיות אנרגיה אזוריות או כוחות צבא אמריקניים, המחירים עלולים לזנק עוד יותר. החשש הגדול הוא שאיראן תגיב על ידי פגיעה במצר הורמוז, מעבר מים צר המפריד בין המפרץ הפרסי לאוקיינוסים הגלובליים, והנקודה הקריטית ביותר לתנועת נפט בעולם.
כ-21 מיליון חביות נפט זורמות דרך מצר הורמוז מדי יום, המהוות כחמישית מהצריכה היומית העולמית. אנליסטים של גולדמן זאקס מעריכים כי מחירי הנפט יכולים לעבור את רף ה-100 דולר לחבית אם תהיה "הפרעה ממושכת" במצר הורמוז, מכיוון שאירוע כזה, אף שסבירותו נמוכה, עלול למנוע ממפיקות הליבה של אופ"ק, כמו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, להגדיל את הייצור.
ארה"ב יכולה לסייע
איראן היא מעצמת אנרגיה, בעיקר בזכות תעשיית הנפט שלה. בשנת 2004, איראן ייצרה 5.1 אחוזים מסך הנפט הגולמי העולמי (3.9 מיליון חביות ביום), שייצרו הכנסות של 30-25 מיליארד דולר והיו מקור המטבע הזר העיקרי של המדינה. במקרה שמחירי הנפט ימשיכו לעלות, יש מספר צעדים שיכולים לסייע להיענות להיצע הגדל. אפשרות אחת היא שערב הסעודית ומדינות אופ"ק אחרות יאיצו את הגדלת הייצור שהחלה מוקדם יותר השנה. אפשרות נוספת היא שארצות הברית וצרכניות נפט גדולות אחרות ישחררו מאגרי נפט חירום, כפי שעשו בשנת 2022 לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה.
מנהל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, פאטיח בירול, אמר כי הסוכנות "מוכנה לפעול אם יהיה צורך", ומפקחת באופן פעיל על המצב, עם מערכת ביטחון נפט הכוללת יותר מ-1.2 מיליארד חביות של מאגרי נפט חירום.
