בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה ישראלית המתגוררת בארה"ב נגד הנכד של אחותה, שסייע לה במכירת דירתה בארץ אך לקח לידיו את התמורה. השופט נפתלי שילה דחה את טענתו שכספי המכירה ניתנו לו במתנה, וחייב אותו להחזיר לה כשלושה מיליון שקל.
בתקופה הרלוונטית הייתה האישה בעלים של דירה בנתניה, שאותה שרכשה עם בעלה ב-1995. לטענתה, היא רצתה למכור את הנכס ולהשקיע את הכסף בנדל"ן אחר שיניב לה תשואה למחייתה. לצורך כך היא חתמה על ייפוי כוח לטובת הבן של אחייניתה.
1 צפייה בגלריה
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אלא שלטענתה, ההתנהלות שלו בהמשך הייתה מסתורית ומעוררת חשד. לדבריה הוא אמנם קנה עבורה דירה בפרויקט בבת ים, אלא שבהמשך הודיע לה שהרכישה מבוטלת וכי הוא "מתחיל תהליך של החזרת כספים".
היא סיפרה שבכמה שיחות שקיימו בני משפחתה עם הנתבע, הוא סירב למסור להם מידע כלשהו על אודות הנעשה בכספי המכר של דירתה. בנסיבות אלה היא עתרה להצהיר עליו כמי שהפר את חובת הנאמנות כלפיה, לבטל את ייפוי הכוח לטובתו ולחייב אותו לשלם לה 3.27 מיליון שקל.
מנגד טען הנתבע שתמורת הדירה ניתנה לו במתנה מאת אחות סבתו. הוא צירף לכתב ההגנה העתק של הסכם מתנה, שבו נכתב שהיא "מעבירה ונותנת מרצוני החופשי במתנה את כספי דירתי" אליו, וכי "אני נותנת לו מתנה זו מכל ליבי, שבזכותה הוא יקדם את עצמו ואת עתידו". מכאן, לטענתו, שאין בסיס לתביעה ועליה להידחות.
עו"ד סמיר חוריעו"ד סמיר חורי
ואולם חוץ מהגשת כתב הגנה, לא עשה הנתבע מאומה כדי להוכיח את גרסתו: הוא לא התייצב לדיונים, לא נענה לבקשת השופט שילה להגשת הסכם המתנה המקורי, ואף לא הגיש תצהירי עדות ראשית. בתוך כך, עורך דינו קיבל אישור להשתחרר מייצוג והנתבע נותר לבד במערכה – כשהראיה היחידה שבה נתלה הייתה העתק צילומי ולא ברור של הסכם המתנה.
מסקנת השופט הייתה שראיה זו לא מספיקה על מנת לקבל את גרסתו. לדבריו לו אכן קיים הסכם מתנה, היה מצופה מהנתבע להזכיר אותו בשלבים מוקדמים יותר, "ואולם העובדה שהמסמך 'צץ' רק בעת שהנתבע הגיש כתב הגנה, מעלה חשש כבד בדבר האותנטיות שלו. לכך יש להוסיף שהתובעת, בתצהירה, הכחישה שהיא חתמה על הסכם מתנה, ומשהתובעת לא נחקרה כלל על תצהירה – תצהירה מתקבל".
בפסק הדין צוין שלבית המשפט הוגשו כמה כתבי התחייבות שעליהם חתם הנתבע, השוללים לחלוטין את גרסתו. באחד מהם הוא הודה באופן מפורש שתמורת הדירה "שייכת רק לתובעת", כאשר בשני הצהיר כי ידאג "להשיב 'כל שקל' שהתובעת נתנה לו".
בנסיבות אלה חייב אותו השופט לשלם לאחות סבתו את תמורת הדירה כשהיא צמודה למדד מחירי הדירות, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, ובסך הכול 3,012,844 שקל. ייפוי הכוח לטובתו בוטל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד אלי בלקינד ועו"ד סמי סבזרו • ב"כ הנתבע: לא צוין • עו"ד סמיר חורי עוסק במקרקעין ונדל"ן • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין