הבינה המלאכותית (AI) נולדה כבר בשנות ה־50 של המאה הקודמת. מאז עברה גלגולים בדרך למה שאנחנו מכירים היום כבינה מלאכותית יוצרת, והמהפכה נמשכת. כבר מעל עשור, שה־AI מחליפה עובדים במגוון רחב של עיסוקים, באמצעות רובוטים ובוטים; בין השאר אנחנו משלמים בקופות עצמאיות, מתדלקים לבד בתחנת הדלק וגם לא צריכים כרטיסן בתחבורה הציבורית. בד בבד עם האבולוציה הטכנולוגית, מתפתחים מקצועות חדשים, שמייעלים את העבודה ומשפרים את תוצאותיה.
כיצד עולם ה־AI יגדיר מחדש עיסוקים מסורתיים יותר, דוגמת יצירה ואומנות, עבודות כפיים או עיסוק במגע? האם יהיו עיסוקים שבהם לא תוכל המכונה להחליף את האדם? ואילו השלכות צפויות לכך כשמתכננים עתיד תעסוקתי?
ה-AI תקבל החלטות ניהוליות
ד"ר רועי צזנה, חוקר עתידים ו־AI באוניברסיטת ת"א, יועץ AI ומחבר הספרים "המדריך לעתיד" ו"השולטים בעתיד", העוסקים בהשפעתה על החברה והכלכלה, פותח בהסבר על מה שיצר פריצות דרך בבינה מלאכותית והפך אותה לגיים צ'יינג'ר. "פריצת הדרך הראשונה הייתה סביב שנת 2011, עם ההבנה שאפשר להריץ תפיסת מיחשוב חדשה בשם 'רשתות עצבים מלאכותיות' על מעבדים גרפיים, באופן שמייצר מבנה המזכיר בעקרונות הפעולה את תאי העצבים במוח והקשרים ביניהם. המקבילה לכך ברשתות העצבים המלאכותיות היא מרכזי קבלת החלטות פשוטים, שכמו תאי העצב במוח, כל אחד צריך להחליט האם להעביר הודעה למרכז קבלת החלטות אחר. המשמעות היא שניתן ללמד ולאמן את רשת העצבים. כך, למשל, במקום לנסות להסביר לה איך לשחק שחמט באמצעות אלגוריתמים מבוססי חוקים, אפשר להראות לה מיליוני משחקים, והיא תלמד אותם ותבין בעצמה איך לשחק טוב יותר מכל אלגוריתם מבוסס חוקים. זה הביא לכך, שכל חברה יכלה להריץ רשתות כאלה בעצמה".
"ב־2016 חלה קפיצה נוספת, כשגוגל פענחו איך אפשר 'לגזום' את רשת העצבים המלאכותית ולהפוך אותה למבנה בשם 'טרנספורמר'. כמו שהמוח שלנו לא עשוי מיקשה אחת של עצבים, אלא מחולק למרכזים שכל אחד מהם מוקדש למטלה אחרת, גם הטרנספורמר הוא סוג של רשת עצבים מלאכותית שמוצלחת במיוחד בהשלמת מילים ומשפטים מבוססי אימון קודם. המודלים המכונים GPT מבוססים על מבנה הטרנספורמר. כך נולד GPT1. בהמשך גילו שאפשר להגדיל את הטרנספורמר, והופתעו לגלות שכאשר מגדילים אותו עוד ועוד, הביצועים שלו משתפרים. כך נוצר GPT2. GPT3 כבר הצליח לכתוב לא רע משפטים ופסקאות, ואז הגדילו אותו עוד ואימנו אותו מחדש, למה שהפך ל־צ'אט GPT, המותאם לשיחות עם בני אדם. גם אותו הגדילו עד לגרסה שבה רוב העולם משתמש היום - צ'אט GPT4. זו כבר מצליחה לענות על בחינות של מתמחים ברפואה, ובחלק מהמקרים מגיעה לתוצאות טובות יותר מאלה של המתמחים עצמם. המערכת הזאת ממשיכה ומתפתחת כל הזמן".
איך זה צפוי להגדיר מחדש את עולם התעסוקה, ובפרט בתחומים היצירתיים? מה מהם יישאר בידי האדם, וכיצד הוא צפוי להשתנות?
"כולם מחכים לבינה המלאכותית הכללית (AGI), שתוכל לבצע כל מטלת ידע שמומחה אנושי מבצע, באותה רמה ובכל תחום, ואף תוכל לקבל החלטות ניהוליות. שווקי התחזיות צופים סיכוי של 62% שנגיע לשם עד 2030, כשהסיכוי עולה ל־75% ב־2035.
"כבר עכשיו בעלי תפקידים אדמיניסטרטיביים, כשירות לקוחות, טלמרקטינג או כתיבה טכנית, נהיים פחות רלוונטיים, כי ה־AI יכולה למלא את תפקידם בהזנת מידע ובהבנתו. זה לא אומר שאפשר לוותר על האדם לגמרי, אבל אדם אחד יכול להיות אחראי על AI שעושה עבודה של 20 אנשים. זה קורה גם בעבודות ייצור, בתחומי בק־אופיס ועוד. כך, למשל, במקום שחוקר ישכור סטודנט כדי שיערוך עבורו מחקר, היום הוא יכול תמורת 20 דולר לחודש לפנות ל־AI, שתפיק דוחות איכותיים, כפי שמספרים המנהלים שמקבלים אותם. גם עבודות שדורשות רמה מסוימת של מיומנות יעברו אוטומציה משמעותית, למשל אנליסטים או חוקרים שכותבים דוחות ועורכים מחקרי שוק".
ד"ר צזנה מספר על ממצאי מחקר שהתפרסם לאחרונה ב"נייצ'ר מדיסן", ולפיהם כשמשווים תשובות של בינה מלאכותית רפואית לאלה של רופאים כלליים – התשובות שלה טובות יותר מאלו של הרופאים הכלליים ב־65% מהפעמים. כלומר, לעתים תכופות יותר מהרופאים האנושיים. "יתרה מזאת", הוא מדגיש, "כשבודקים על־פי תשעה פרמטרים שונים עד כמה התשובה של ה־AI טובה, נמצא שהיא מתעלה על זו של הרופאים הכלליים בשמונה מהפרמטרים, כולל הפוטנציאל לנזק. דהיינו להמלצות של הרופאים הכלליים יש יותר פוטנציאל לנזק מאלו של בינה מלאכותית. אבל כמובן שזאת רק בתנאי שהעבודה נעשית בעזרת הבינה המתאימה והמדויקת, ובדרך הנכונה".
גם בתחום הרובוטים, לדבריו, חלה בשנתיים האחרונות קפיצת מדרגה. "הציפייה היא שבתוך עשור יהיו בעולם מעל 60 מיליון יחידות של רובוטים דמויי אדם, ובכל שנה באותו הזמן יתווספו עוד מיליונים, שיכולים לעבוד במפעלים, מוסכים, קניונים וגם בתחומי הרפואה. אפילו כמיילדת".
מיילדת?
"כן, אבל למרות שתהיה אפשרות עתידית לייצר מיילדת רובוטית, שאף תתפקד טוב יותר מזו האנושית – תפקיד המיילדת האנושית עדיין יישאר בטוח. יש מקצועות מסוימים, שיש להם מה שנקרא מעטה אנושי, כאלה שאנשים רוצים שיבוצעו בידי אדם. לידה זה רגע כה מיוחד ומלא ברוך, באהבה ובאמון שהיולדת צריכה לתת במיילדת. רובוט אולי יוכל ליילד באופן יותר מדויק, אבל הוא לא יוכל לעורר את האמפטיה של מיילדת אנושית, שמחזיקה ליולדת את היד ומכילה את סבלה. כיוון שהיולדת גם יודעת שמדובר ברובוט, היא מבינה שהוא תוכנת לומר את הדברים הנכונים, אבל הוא לא עבר לידה בעצמו ואין לו חוויה אישית, בעוד היא זקוקה למישהו שאפשר להזדהות איתו. עם זאת, התנאי לכך שתפקיד המיילדת יישמר, הוא שילוב כלי בינה מלאכותית בעבודתה, כדי שתוכל לנתח את המצב הרפואי של היולדת ברמה גבוהה, וכך להשלים את האמפתיה האנושית באינטלקט של הבינה המלאכותית. נקודה נוספת היא שעבודת המיילדת נדירה מאוד, ולמרות שהיא מקבלת כמה יולדות במשמרת, עבור היולדת מדובר באירוע חד־פעמי. היא רוצה ברגע הזה שיהיה שם מגע רגשי בנפש.
"עם זאת, בתחומים שבהם האדם מקבל ייעוץ רגשי מתמשך, אנחנו רואים שיותר ויותר פונים לפסיכולוגים ממוחשבים ומתייעצים עם צ'אטGPT, אף שהם יודעים שמדובר במכונה. ובכל זאת, הפסיכולוגים הטובים ישרדו ואפילו ישגשגו. הם יתייעצו עם AI, שתהיה טובה כמו הטוב שבפסיכולוגים, בניסיון לברר איך לספק למטופלים את הטיפול המתאים ביותר, ובמקביל ידגישו מאוד את האנושיות והייחודיות שלהם מול המטופל. ה־AI תתקשה בכך יותר. כך יקרה גם עם רופאים. ה־AI תעשה את העבודה של האינטלקט – והרופא יתווך בין ה־AI לחולה, באופן שיעזור לו להשתכנע, לקחת תרופה בזמן, להיות אופטימי לגבי מצבו, לחולל שינוי באורח חיים וכיוב'".
הזמן כגורם בעל ערך
תופעה משפיעה נוספת, לדברי ד"ר צזנה, היא ה'דה־סקילינג'. "מדובר בהנמכה משמעותית של רמת המיומנות הנדרשת לביצוע מטלות מסוימות. אם פעם כתיבת מכתב טכני מרשים הצריכה כותב מיומן, היום צ'אטGPT עושה זאת באופן סביר בהחלט", הוא מסביר ומדגים את התופעה דרך עולם האומנות העכשווי שבו כל אחד יכול להשתמש בתוכנות יצירה כדי לבטא רעיונות בדרך ויזואלית. "לאחרונה הפכתי בזכות ה־AI גם לפסל", הוא מספר. "יש לי מדפסת תלת־ממד, ועד לפני חצי שנה, כשהייתי רוצה להדפיס מודל יפה, הייתי מחפש ברשת יצירות של אומנים מוכשרים, מוריד אותן ומדפיס. לפני כחצי שנה התחילו לצאת בינות מלאכותיות, שהופכות תמונה למודל תלת־ממדי שאפשר להדפיס כפסל. מאז אני עובד שעות רבות כדי ליצור את התמונה של הפסל שאני רוצה, ואז אני משתמש ב־AI אחרת, שהופכת את התמונה של הפסל למודל תלת־ממדי, וגם שם אני מבלה לעיתים שעות רבות. אני מדפיס, מעלה את קובץ ההדפסה לאתר, ועד כה כ־10,000 איש כבר הורידו את המודלים שלי והדפיסו אותם כפסלים בבית.
"לצד ה'דה־סקילינג' שזה מייצג, יש כאן גם לקח מעניין על עתיד העבודה, בו בזכות הבינה המלאכותית, כל אחד יוכל לעשות עבודה בתחומים רבים ברמה סבירה. מעבר לכך אני מסתכל כאנתרופולוג על האתר שבו מוצגות מאות־אלפי יצירות תלת־ממד, ומרתק אותי לראות איך אנשים מעריכים יצירות באופן שונה. אם קודם מישהו היה מעלה יצירה יפה, למשל מיניאטורה של כלב, כולם היו מורידים אותה, כי היה ברור שהיוצר עבד על זה קשה, והם מעריכים את הייחודיות שבכך. כיום האתר מוצף במיניאטורות של כלבים, כולן תוצאה של AI וכולן יפות. זה גרם לכך שמה שזוכה להערכה, הוא דווקא הדברים יוצאי הדופן, שהאדם משקיע בהם מאמץ. אפשר להשוות את זה למודל היופי - פעם אנשים שמנים נחשבו כאידיאל היופי, כי זה הראה שיש להם כסף ואוכל. היום רזון נחשב ליפה, וצריך להתאפק מלאכול, ואם יש לך כסף, תשקיע אותו בחדר כושר או בתזונה איכותית.
"אנשים מעריכים את מה שנדיר, ומוכנים לשלם יותר על מוצרים ושירותים כאלה, משום שהאדם מכניס ערך מוסף של אנושיות ייחודית לתוצר. אדם אמיד, למשל, יעדיף לכבד את אורחיו בישיבה על כיסאות ייחודיים, שנעשו בעבודת יד, על פני כסאות פלסטיק יציבים תוצרת מפעל. הוא רוצה לשדר להם שהוא מכבד אותם, ובמקביל משדר להם אותות חברתיים, שמשמעותם שגם הוא מכובד, כי יש לו משאבים לרכישת כיסאות יוקרתיים. בהגזמה נגיד, שהעבודות האנושיות שיישארו בוודאות גם בעוד עשורים, הן אלה שרק אדם יכול לעשות, כאשר בעצם אין לו סיבה אמיתית לכך, זולת השקעת הזמן. העיקרון הזה תופס לכל התחומים והעיסוקים”.
תופעה נוספת שהוא מציין בהקשר של "המעטה האנושי", היא "מועקות חברתית". "היום כל אחד יכול לייצר לעצמו עוזרת אישית באמצעות גוגל קלנדר, אבל בכל זאת אנשים מעדיפים לשכור עוזרת אנושית, כי היא גורמת לאדם להרגיש לא בנוח. אם הוא מתעלם ממנה, היא מעירה לו, ואז הוא מרגיש רע ומחויב לעשות מה שצריך. דוגמה טובה אחרת למה שהבינה המלאכותית לא תעשה במקום האדם, נמצאת בספר מדע בדיוני בשם 'חרמש'. העלילה מתארת עולם עתידי, שבו ה־AI היא שליט טוב לב, שעושה הכול וחכם יותר מכל אדם, פרט לדבר אחד – היא לא הורגת אנשים, כי לא ראוי שיהיה לה כוח כזה על בני אדם. יש כאן לקח מרתק – יהיו דברים שלא נרצה שהיא תעשה, למשל לשפוט. בעיניי, זה לאו דווקא נכון, אבל יש יסוד סביר להניח שחלק מהמקצועות יישארו בידי האדם, פשוט כי כך נחליט שראוי".
יוצרת: "ה-AI משמש כמגבר"
דוגמה להעצמת היכולות האנושיות שמאפשרת הבינה המלאכותית בתחום היצירה היא מיכל לויצקי, עוסקת בחיבור בין חומר לחדשנות ומלמדת יצירה, עיצוב ופיתוח מוצרים באמצעות כלי AI. המחקר שלה בתואר השני בטכניון, במסלול לעיצוב תעשייתי בפקולטה לאדריכלות - שנערך בשיתוף אדריכלית שני ברט וד"ר דניאל מטקלף - עוסק ביצירת בתי גידול לחיות ולצמחים בהדפסת תלת-ממד מחומרים טבעיים.
"אני מתמקדת בתהליכי פיתוח ויצירה, החדשנות מתבטאת בין היתר בחיבורים ובשיטות החדשות שנוצרות כעת, למשל יצירת מודל תלת ממד להדפסה ללא מידול – תחילה על ידי יצירת תמונה מטקסט, בעזרת כלי AI ראשון, בהמשך הזנת התמונה לכלי AI נוסף, שבו מתבצעת המרה למודל תלת ממדי, ולבסוף העברה לתוכנה ייעודית להדפסה, שדרכה תישלח ההדפסה עצמה לביצוע מכונה. אני בחרתי להדפיס את התוצר מחימר.
"כך מתאפשרות דרכים חדשות ליצירה, להדמיה ולתכנון, זה מעצים את כל יכולותיי", היא מסבירה ומספרת, למשל, על סדנאות שהעבירה במרכז הממציאים בטכניון – שם ממציאים קיבלו גישה לכלי AI, מה שיסייע להם בתהליכי המחקר וההמחשה של הרעיונות שלהם, שבהמשך יהפכו למוצר ואף לפטנט. "הכלים הללו מתלבשים כתוספת על הכלים הקיימים בידי אנשי המקצוע, ואינם באים במקומם", היא מדגישה.
לויצקי מאמינה בשילוב שבין הרוח לחומר, ומתחברת במיוחד למקום החומרי, אם כי, לדבריה, "לפעמים המקום הזה הוא המאתגר ביותר בשל הצורך בניסוי וטעייה וחובת ההוכחה בתוצר. ברגע שעוסקים בתהליכים עם חומר, נדרשת רמת מיומנות אחרת".
כיצד יוגדר מחדש תפקיד האדם, לנוכח תכונות כגון יצירתיות, כישרון ואותנטיות?
"הסוגייה המרכזית שהעולם מתמודד איתה כיום, בפרט בתחום ה־AI, היא הטשטוש בפער שבין האמת לשקר, ובתוך כך גם התפיסה המוטעית שהטכנולוגיה תחליף את האדם. דברים זזים לנו מהר מאוד מול העיניים, ואנחנו כבר לא יודעים מה נכון ומה לא. בעולם כזה החיבור לעולמות החומר והיצירה מנכיח תהליכים של סיבה ותוצאה ומהווה גורם מווסת ומקרקע. היום יש המון כלים להרבה פעולות, התחום מבוזר מאוד ואף מייצר מציאות, שבה מתוך 100% תוצרת, 80% נזרק לפח. זה בזבוז משאבים עם השפעה סביבתית רחבה", היא מסבירה.
"בכל מקצוע שהאדם עוסק בו, ה־AI משמש כסוג של מגבר או שלוחה, שמייצרת יותר מידע בפחות מאמץ. זה בדיוק כמו שהמכונית היא שלוחה של הרגליים שלנו. אבל כדי שזה יקרה, חובה שיהיה תוכן, שיהיה לב, כי אחרת לא יהיה מה להגביר. האדם הוא הניצוץ, והוא זה שמתניע את התהליך ורותם כלים לעזרתו והמקצועיות שלו נמדדת ברמת השליטה בכלים".
