במשחק בייסבול בשבוע שעבר בין פילדלפיה פיליז למיאמי מרלינז, היכה שחקן הפיליז, הריסון ביידר, הום-ראן שנחת גבוה ביציע. אנדרו פלטוול, אוהד הפיליז, תפס את הכדור ונתן אותו לבנו, לינקולן, שהמשחק היה מתנת יום הולדת עבורו. אלא שלפתע אוהדת אחרת התנפלה עליהם ודרשה לקבל את הכדור בטענה שנחת לידה. "היא צרחה לי באוזן", סיפר פלטוול. "הייתי המום, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה 'תגרום לה ללכת'. לא שמחתי לתת לה את הכדור, אבל עשיתי מה שצריך כדי שתעזוב אותי".
המשחק שודר בשידור חי, וכמובן שגם האירוע הביזארי הזה נקלט במצלמות והפך לוויראלי ברשתות. האישה, שזהותה נותרה בגדר תעלומה עד היום, וכל ארה"ב מחפשת אחריה, זוכה לביקורת על התנהגותה, לעומת האב ובנו שזכו לחיבוק חם. לינקולן אף קיבל יחס מיוחד מהקבוצה, שבין השאר הרעיפה עליו מרצ'נדייז שלה, כולל מחבט חתום מאותו הריסון ביידר שחבט את ההום-ראן.
מקרה אחר, אבל דומה מאוד, קרה בשבוע שעבר במגרשי הטניס של אליפות ארה"ב הפתוחה. קמיל מייצ'זאק הוא טניסאי פולני המדורג 62 בעולם. סביר להניח כי מי שאינו חובב טניס של ממש, מעולם לא שמע עליו. אבל עבור ילד קטן ביציע הרגע בו מייצ'זאק התכוון לתת לו את הכובע שלו אחרי משחק, היה אושר טהור. הילד שלח את ידו לקחת את הכובע, לפני שהתערבה יד אחרת, מבוגרת בהרבה, והשתלטה עליו.
בעולם בו אי אפשר להסתיר רומן מחוץ לנישואים בהופעה של קולדפליי, בוודאי שאי אפשר להסתיר התנהגות עלובה של מבוגר לוקח מילד רגע של אושר, אז פיוטר שצ'רק, מנהל חברת בניין פולני, הפך ויראלי מאז המקרה. בהתנצלות שפרסם אמר שצ'רק כי הוא טעה כשחשב שמייצ'זאק נתן לו את הכובע עבור בניו, שביקשו קודם לכן חתימה. "אני לוקח אחריות מלאה על שיקול הדעת הלקוי שלי ועל מעשיי הפוגעים. מעולם לא הייתה כוונתי לגנוב מזכרת יקרה מהאוהד הצעיר", כתב שצ'רק והוסיף כי יצר קשר עם משפחתו של הילד, התנצל ושלח לו את הכובע. מייצ'זאק עצמו הזמין את הילד לחדר ההלבשה ופיצה אותו בערימת מתנות טניס.
ההתנהגות של שצ'רק, ואותו אוהדת בייסבול שדרשה בצעקות לקבל את הכדור שתפס אביו של לינקולן, כמובן דוחה ונטולת תירוצים, אבל היא מדגימה עד כמה מזכרות ספורט הן עולם של תשוקה בלתי נשלטת. כשאוהד אמריקני מגיע למשחק בייסבול, הוא רוצה שהקבוצה שלו תנצח, אבל הוא רוצה עוד יותר לתפוס כדור שייחבט ליציע. צילומים של ילדים שמגיעים למשחקי NBA או משחקי ליגת האלופות בכדורגל, מביטים בעיניים כלות בשחקנים ובסוף המשחק מקבלים מהם זוג נעליים ומתחילים לבכות, הם כמעט שיגרה. יש מזכרות שהופכות עם השנים לבעלות ערך כספי עצום, יש שהופכות את המיליונרים שקנו אותן למושמצים במיוחד, ויש כאלה שרק רצו לחזור הביתה עם כדור והפכו לאויבי האומה.
תעשייה של מזכרות
מזכרת הספורט היקרה בהיסטוריה היא חולצה בת 91 שנים, שהייתה שייכת למיתוס הבייסבול, בייב רות', ונמכרה בשנה שעברה ב-24.12 מיליון דולר' אחרי שש שעות של מכירה פומבית. הסכום הזה ניתץ את השיא הקודם בו החזיקה גופייה שלבש מייקל ג'ורדן במשחק מספר 1 של גמר ה-NBA ב-1998, ונמכרה ב-2022 ב-10.1 מיליון דולר. הגופייה של ג'ורדן בעצמה שברה שיא שנקבע רק כמה חודשים קודם, כשהחולצה אותה לבש דייגו מראדונה במשחק נגד אנגליה במונדיאל 1986 - בו הבקיע גם שער ביד, וגם את מה שנחשב לגול הגדול בהיסטוריה - נמכרה ב-9.28 מיליון דולר. באופן לא מפתיע, כל מה שקשור במייקל ג'ורדן הוא מצרך יקר ערך. הנעליים שבהן שיחק בעונתו הראשונה ב-NBA, נמכרו בשנת 2021 ב-1.47 מיליון דולר.
5 צפייה בגלריה
אוסף נעליים של מייקל ג'ורדן שהוצע למכירה פומבית
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של Sotheby's)
פריטי לבוש הם רק חלק אחד מתעשיית מזכרות הספורט. כך למשל, קלף ועליו תמונה מ-1952 של אגדת הבייסבול האהובה מאוד, מיקי מנטל, נמכר ב-2022 ב-12.6 מיליון דולר. אנתוני ג'ורדנו, מנהל חברה לפינוי אשפה בניו ג'רזי, רכש במקור את הקלף תמורת 50,000 דולר ב-1991. קלף עם חתימה של לברון ג'יימס מהעונה הראשונה שלו ב-NBA, נמכר ב-2021 תמורת 5.2 מיליון דולר. המניפסט המקורי של מייסד המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, הברון פייר דה קוברטן (1892), נמכר ב־8.8 מיליון דולר. קלף מקורי עם צילום של פלה משנת 1958 נמכר ב-2022 ב-1.33 מיליון דולר. חתיכה מכרטיס הכניסה למשחק הראשון של שחקן הבייסבול השחור, ג'קי רובינסון, משנת 1947, נמכר ב-2022 ב-480 אלף דולר. מחיר הכרטיס המקורי למשחק היה 1.75 דולר.
לא רק סמל סטטוס
כל אלה הן מזכרות שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם ועבורם זה בעיקר סמל סטטוס. המזכרות הסנטימנטליות באמת הן אלה שאהדים מצליחים לקושש במגרש. ברוב המקרים זו שמחה גדולה וחוויה לכל החיים, אבל לפעמים הכסף מתערב ומוביל בעיקר לעוגמת נפש. למשל, במהלך העונה שעברה ב-NBA, הצטלם ויקטור וומבניאמה, כוכב סן אנטוניו ספרס שגובהו 2.23 מטר, מחליף חולצות עם ילד בן חמש. האינטרנט נמס קולקטיבית. אי אפשר היה לעמוד במתיקות של וומבי מחזיק חולצה זעירה והילדון לידו אוחז בגופייה הענקית של הכוכב הצרפתי.
כמה שבועות אחר כך התברר כי הגופייה שנתן וומבי לילד תהיה פריט מרכזי במכירה פומבית, עם מחיר התחלתי של 10,000 דולר. לא לגמרי ברור מה עמד מאחורי ההחלטה של הורי הילד להוציא את הגופיה למכירה, אבל לפחות לפי האימוג'י הבוכה שהעלה לרשתות החברתיות, היה ברור כי וומבי לא אוהב את זה. בסופו של דבר נמכרה הגופיה ב-73,200 דולר, הכנסה נאה למשפחתו של הילד, אבל עדיין מחיר נמוך בהרבה מזה ששולם עבור גופיות אחרות של וומבניאמה. למשל, אחת הגופיות שלבש בעונה הראשונה שלו ב-NBA, נמכרה ב-2023 תמורת 762,000 דולר.
פרנקי דזידרי, אביו של הילד, הגיש תביעה נגד אירוע המכירה הפומבית שנקרא Goldin 100 Auction - שמאגדת 100 פריטי ספורט ופופ יוקרתיים ונדירים - בדרישה להוציא צו מניעה נגד מכירת הגופיה. במסמכים שהגיש דזידרי, הוא טען כי נעשו "ניסיונות מרובים לסגת מהמכירה הפומבית". הוא גם אמר שמארגני גולדין השתמשו בתמונות שלו ושל בנו כדי לקדם את המכירה, "למרות הוראות ברורות שלא יצורפו תמונות, מה שגרם לחשיפה נרחבת ופגיעה רגשית כתוצאה מהטרדה ציבורית. אלה הובילו למצוקה רגשית קשה לילד, הימנעות ממשחקי כדורסל ואמונה שהשחקן האהוב עליו לא אוהב אותו יותר״. אנשי גולדין טענו כי דזידרי ביקש לבטל את המכירה רק מחשש שהיא לא תימכר במחיר גבוה מספיק. בית המשפט דחה את הבקשה של דזידרי והקונה קיבל את הגופיה. את המחיר האמיתי שילם ילד בן 5 שרק רצה גופיה של וומבי.
הסיפור המפורסם ביותר כנראה של אוהד נלהב מדי למזכרת - לפחות בספורט האמריקני - התרחש באוקטובר 2003, במשחק פלייאוף קריטי של ליגת הבייסבול בין שיקגו קאבס לפלורידה מארלינס. הקאבס היו ביתרון כשאוהד שלהם, סטיב בארטמן, שלח יד מהיציע בניסיון לתפוס כדור באוויר, ובכך מנע משחקן של הקאבס לתפוס אותו. המומנטום השתנה לגמרי מאותו רגע, הקאבס הפסידו את המשחק ואת הסדרה כולה.
בארטמן האומלל עזב את האצטדיון בליווי משטרתי, חי שנים באנונימיות ונמנע מראיונות. הוא הפך לדמות מיתית בקרב אוהדי הקאבס, סמל למזל הרע של המועדון, שרק ב-2016 שבר בצורת בת 108 שנים עם זכייה באליפות. שנה אחר כך העניקו הקאבס לבארטמן טבעת אליפות רשמית. הכדור אותו ניסה בארטמן לתפוס נמכר ב-2004 במכירה פומבית לבעל מסעדה בשיקאגו ששילם תמורתו יותר מ-100 אלף דולר, ומיד שרף אותו בטקס פומבי.
