בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה תביעות שהגישו שתי אחיותיו של בר-רשות בנחלה במושב, שהלך לעולמו בטרם עת, להעביר את החלקה לבעלותן ולא לאלמנתו. בפסק הדין שפורסם לאחרונה קבעה השופטת יוכבד גרינוולד-רנד שאף אחת מהן לא תקבל בעלות בלעדית על המשק.
הוריהם של המנוח ושתי אחיותיו רכשו את הנחלה בשנת 1950. מדובר במשק שכלל שני בתי מגורים, שטחים חקלאיים ורפת. בשלהי שנות ה-80 הלך לעולמו אבי המשפחה והזכויות בנחלה עברו לרעייתו. בינתיים שתי הבנות הקימו משפחות ועברו לגור במקומות אחרים, בעוד הבן שנותר רווק המשיך לגור עם אימו במשק.
על הרקע הזה חתמה האם על הסכם למכירת המשק לבנה תמורת 200 אלף דולר. יומיים לאחר מכן היא הודיעה על כך לוועד המושב ומכוח הודעה זו נרשם הבן כ"בר רשות". האם הלכה לעולמה ב-2004 וכעבור כמה שנים הבן התחתן.
עשור לאחר הנישואין הלך הבן לעולמו. מאחר שהוא החזיק במשק כבר-רשות בלבד, הנכס לא נכלל בעיזבונו ולא חולק במסגרת צו הירושה. בשלב זה הגישו אחיותיו ואלמנתו את התביעות לבית המשפט, וכל אחד מהצדדים טען לבעלות על המשק מכוח מסגרת משפטית אחרת. האחיות טענו שההסכם למכירת המשק לאחיהן מ-1989 נעשה למראית עין בלבד, כשבפועל הוא החזיק בו עבורן למשמרת בנאמנות.
אלמנתו גרסה מנגד שבשל נישואיה אליו יש להעביר אליה את מלוא הזכויות בנחלה. לטענתה, יש להחיל עליה סעיף בהסכם המשבצת הקובע שבפטירת חבר אגודה המחזיק במשק - תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד.
אבל השופטת גרינוולד-רנד דחתה את שני הצדדים. אשר לתביעת האחיות היא הדגישה שבשלב חקירתן הנגדית הן חזרו בהן מטענתן שההסכם בין אימן ואחיהן היה למראית עין. היא דחתה גם את תזת הנאמנות שהציגו: "תמהני בשם מי הן טוענות כי המנוח החזיק את המשק בנאמנות? הרי ככל שההסכם הינו פיקטיבי, ולפיכך אינו קיים, הרי שה'נאמנות' הינה כלפי האם ולא כלפיהן".
עו"ד צביקה גלזרצילום: M_creditMבכל הנוגע לאלמנה, שמעולם לא נרשמה כחברת אגודה, נקבע שהסעיף בהסכם המשבצת שעליו ביקשה להתבסס מחייב שותפות גורל של בני זוג המחזיקים במשק. הסעיף מדבר על בני זוג שהקימו במשק בית במובן העמוק שלו, כלומר נדרשת הקמת משפחה וניהול חיים משותפים במשך תקופה משמעותית.
אלא שלמסקנת השופטת, האלמנה לא הוכיחה את אותה "שותפות גורל". כך למשל, בעלה לא דאג לצרף אותה לצידו ברישומיהם של הגורמים המיישבים, ואף לא ערך לטובתה צוואה או הסכם ממון.
בפסק הדין צוין שאינדיקציות נוספות מלמדות על היעדר כוונת שיתוף מצד המנוח ביחס למשק: "העובדה שהאלמנה נכנסת אל חייו של המנוח רק בעשור השישי לחייו, לעשר שנים בלבד, כאשר עסקינן בנישואים מאוחרים, כאשר לבני הזוג לא נולדו ילדים - הינם גורמים שיש להתחשב בהם ולקחתם בחשבון". צוין שגם העובדה שבני הזוג מעולם לא ניהלו חשבון משותף מצדדת במסקנה זו.
לצד זאת נקבע שהאלמנה זכאית לכ-100 אלף שקל שהשקיעה בבית, ולדמי שכירות משוכרי המבנים שעל הנחלה. למעט נקודות אלה היא הורתה על דחיית התביעות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד בנימין קיסלר
• ב"כ הנתבעת 1: עו"ד רויטל כרם
• ב"כ הנתבעים 3-2: עו"ד שחר חסאן
• עו"ד צביקה גלזר עוסק בנחלות ומשקים במושבים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
