בית משפט השלום באשדוד חייב לאחרונה את חברת "קליר כימיקלים" לשלם כ-555 אלף שקל לחברת "רניום ציוד למעבדות מחקר" על מאות בדיקות אנטיגן שרכשה ממנה – וסירבה לשלם עליהן בטענות שונות.
בשלהי 2021, כשמגפת הקורונה הייתה בעיצומה, ביקשה "קליר כימיקלים" לרכוש מאות בדיקות אנטיגן לזיהוי הנגיף כדי למכור ללקוחותיה. לצורך כך היא פנתה ל"רניום ציוד למעבדות מחקר", העוסקת בייבוא ומכירה של מוצרים פרא-רפואיים, ובין היתר ייבאה לארץ בדיקות אנטיגן. "קליר" ביצעה שתי הזמנות מ"רניום": האחת, לרכישת 600 ערכות בדיקה; והשנייה, ביום שלמחרת, לקניית 480 ערכות נוספות.
אשר להזמנה הראשונה טענה "קליר" שקיבלה רק 120 ערכות, שעליהן אין מחלוקת ששילמה, בעוד שאת ה-480 הנוספות היא מעולם לא קיבלה. בכל הנוגע להזמנה השנייה היא הודתה שקיבלה את הערכות, אך טענה שהיא רשאית להחזירן מבלי לשלם, מאחר שהלקוח שלה חזר בו וכבר לא מעוניין בהן.
בתגובה הגישה "רניום" את התביעה לבית המשפט, באמצעות עו"ד רן שדה ועו"ד ליטל נרקיס, ובמסגרתה דרשה את יתרת החוב על 960 הערכות שהוזמנו ולא שולמו, בסך 505,440 שקל. היא כפרה ב"נוהג" שעליו נתלתה הנתבעת, שלפיו היא כביכול רשאית הייתה להחזיר את הערכות מההזמנה השנייה, שעה שאין לה בהן יותר צורך.
מנגד טענה "קליר" באמצעות עו"ד אהוד ערב ועו"ד יובל גוב ארי, כי 480 ערכות מההזמנה הראשונה כלל לא התקבלו אצלה, בעוד שאת אלו מההזמנה השנייה היא זכאית להחזיר בשל ביטול עסקה מצד לקוח שלה. יוצא, לשיטתה, שהיא פטורה מתשלום על 960 הערכות שבמחלוקת, כך שעל התביעה נגדה להידחות.
אבל השופט יהודה ליבליין דחה אותה. אשר להזמנה הראשונה הוא קבע שגרסתה שלפיה 480 מתוך 600 הערכות שהוזמנו לא התקבלו אצלה, היא בגדר טענה כבושה שהועלתה לראשונה רק בכתב ההגנה, חרף הזדמנויות קודמות שבהן יכולה הייתה לציין אותה.
כך למשל, במכתב תגובה ששלח בא כוחה לדרישת תשלום של "רניום" כחודשיים לאחר ביצוע ההזמנות, נושא אי-קבלת הערכות מההזמנה הראשונה כלל לא צוין. "לגישתי", כתב השופט, "העובדה שהנתבעת לא העלתה את טענתה בדבר אי קבלת הערכות שהוזמנו בהזדמנות הראשונה לאחר שקיבלה ייעוץ משפטי, ולאחר שהעבירה לבא כוחה את מלוא הפרטים הרלוונטיים, מדברת בעד עצמה".
הוא ציין ש"רניום" הציגה לבית המשפט צילום מסך מהמערכת הממוחשבת שלה, ממנו עולה שההזמנה הראשונה סופקה גם סופקה ל"קליר". לדבריו מדובר בראיה המחזקת באופן משמעותי את גרסתה של התובעת.
בכל הנוגע להזמנה השנייה הוא דחה את טענת הרוכשת שלפיה קיים נוהג הפוטר אותה מלשלם על הזמנות שאין לה יותר צורך בהן, בפרט כשלא הוכח כי שמרה על בדיקות האנטיגן בתנאים הולמים, המאפשרים את החזרתן למוכרת. בפסק הדין נכתב כי "לא עלה בידי הנתבעת, אף לא בקירוב, להוכיח קיומו של נוהג מסחרי קיים להחזרת סחורה. העדויות שהציגה הנתבעת הן כלליות ומעורפלות, ומנותקות מהקשר ספציפי כלשהו".
לפיכך קיבל השופט את התביעה במלואה, וחייב את "קליר" לשלם ל"רניום" את שווי הערכות שסופקו לה ולא שולמו, בסך 505,440 שקל, בתוספת 55 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד רן שדה ועו"ד ליטל נרקיס
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אהוד ערב ועו"ד יובל גוב ארי
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
