אלמנת מנותח שמת מזיהום שנוצר עקב נקב במעי תפוצה ביותר ממיליון שקל – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בלוד. השופטת עירית כהן קבעה שמותו נגרם בשל רשלנות צוות בית החולים שיבא, שלא בחן ממצאי בדיקת סי.טי שהדגימה מנח ייחודי של המעי הגס, אשר חייב התייחסות מיוחדת.
המנוח עבר ביולי 2020 ניתוח להוצאת אבנים מהכליות ("PCNL") במרכז הרפואי שיבא תל השומר. במהלך הניתוח נגרם נקב במעי הגס שגרם לזיהום. הנקב זוהה וטופל, אולם המנוח לא התאושש ונפטר כחודשיים לאחר מכן בגיל 76. כשנתיים לאחר מותו הגישה אלמנתו את התביעה למחוזי.
חדר ניתוחחדר ניתוח
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
היא טענה שניקוב המעי במהלך הניתוח מהווה רשלנות רפואית. מומחה מטעמה חידד שעל המנתח היה לבצע בדיקת סי.טי על מנת לאתר את המנח האחורי של המעי, כדי לא לפגוע בו. למסקנתו הוא נהג בחוסר זהירות שכן "היה צריך לדעת כי המעי הגס ממוקם אנטומית בדרך לכליה".
מנגד טענה המדינה, כבעלת המרכז הרפואי, כי ניקוב המעי הינו סיבוך ידוע ומוכר בניתוחים מעין אלו, והדיקור של הכליה בוצע בגישה המקובלת. אשר לצורך בסי.טי, מומחה מוטעם ההגנה הדגיש כי בוצעה בדיקה כזאת כשנה לפני הניתוח, ודי בכך. הוא דחה בתוקף את טענת הרשלנות והסביר ששכיחות הסיבוך נמוכה מ-1%, והוסיף כי למיטב ידיעתו, המנתח שוחח עליו עם המנוח טרם הניתוח.
אבל השופטת כהן הדגישה כי אין די בביצוע בדיקת הסי.טי, אלא ישנו צורך מהותי שהצוות הניתוחי יתן את הדעת על ממצאיה טרם עריכת הניתוח. ואולם להתרשמותה הדבר לא בוצע במקרה הנדון, ועל כן מדובר ברשלנות רפואית מטעם בית החולים המצדיקה פסיקת פיצוי לאלמנת המנותח.
עו"ד ירון מויאלעו"ד ירון מויאלצילום: אבי נועה
"אין כל אינדיקציה לכך שמישהו עיין בה בבית החולים תל השומר וציין שראה את המנח האחורי של המעי", כתבה ביחס לבדיקת הסי.טי - שבוצעה בבית חולים מאיר כשנה טרם הניתוח, והוטמעה בהמשך למערכות שיבא. "גם אם מישהו עיין בבדיקה, הרי שבהיעדר רישום של תוצאותיה קשה להניח שהמטפלים היו ערים לממצא בכל שלב של הטיפול".
השופטת התקשתה לקבל את עדות המנתח שלפיה מסר למנוח על אודות הסיכון לסיבוך חירור המעי, זאת על רקע הודאתו שלו כי "אין באפשרותו לזכור את כל הפרטים" ביחס לפרוצדורה הרפואית בשל חלוף השנים. מה גם, לדברי השופטת, שאף ברשומה הרפואית שהוצגה לא קיימת אינדיקציה כלשהי לשיחה כאמור בין המנתח למטופל.
בפסק הדין נזקפה לחובת ההגנה אי-העדת עדים מרכזיים אשר היו יכולים לשפוך אור בהיר יותר על נסיבות המקרה, ולסייע בהגעה לחקר האמת: שני המנתחים הנוספים שלקחו חלק בניתוח, והמתמחה שקיבלה את המנוח במרפאה הקדם-ניתוחית, אשר החתימה אותו על טופסי ההסכמה. הובהר שאי-הצגת הסיכון המוגבר לפגיעה במעי עולה כדי פגיעה באוטונומיה של המנוח.
על הרקע הזה חייבה השופטת את המדינה לפצות את האלמנה בגין ראשי הנזק השונים – כדוגמת אובדן שירותי בעל, קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל, לרבות פגיעה באוטונומיה – ב-864,961 שקל; זאת לאחר ניכוי קצבת שארים המשולמת לה מביטוח לאומי. לפיצוי נוספו שכר טרחת עו"ד בגובה 204,131 שקל והוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד צוריאל חזי • ב"כ הנתבעת: עו"ד אלון זאואר • עו"ד ירון מויאל עוסק ברשלנות רפואית • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין