בסוף השבוע שעבר הודיע משרד האוצר האמריקני באופן רשמי כי הוא מפסיק לייצר את מטבע הסנט, זה המוכר יותר כ-פני (penny), והוא יוצא משימוש בשנה הבאה. כל השיקולים הכלכליים נראים מוצדקים. U.S. Mint, המפעל של משרד האוצר שמייצר מטבעות, צופה חיסכון שנתי של 56 מיליון דולר. עלות הייצור של הפני, ששוויו רק סנט אחד, מגיעה לכמעט 4 סנט (הוא מורכב כיום בעיקר מאבץ עם ציפוי נחושת), וממשלת ארה"ב הפסידה יותר מ-85 מיליון דולר בשנה שעברה על כשלושה מיליארד פני שייצרה. משרד האוצר מעריך כי החיסכון יגדל עוד יותר לאחר שיפסיק להשתמש בחלק ממתקני הייצור.
אם זה לא מספיק, אמריקנים זורקים מטבעות פני בשווי של עד 68 מיליון דולר בשנה. מטבע הנחושת הקטן נותר בקערות פלסטיק בנקודות ביקורת ביטחוניות בשדות תעופה אחרי שגרמו לגלאי המתכות לצרוח, והוא משמש לאמנות ולעיצוב הבית. לפי נתוני הפדרל ריזרב, כ-60% מהמטבעות שנמצאים במחזור פעיל, או עד 14 מיליארד דולר, יושבים בצנצנות מטבעות.
בכך הולכת ארה״ב בעקבות קנדה, שהפסיקה לייצר את ה-פני שלה ב-2012, בעוד אוסטרליה וניו זילנד חדלו לייצר אותם לפני עשרות שנים. אמריקנים עדיין יוכלו להשתמש בפרוטות בעסקאות במזומן, אבל ככל שהמטבעות ייעלמו יותר ויותר, עסקים יצטרכו להתאים את התמחור. עסקאות שאינן במזומן ימשיכו להיות מתומחרות כרגיל.
סמל של פשטות ועבודה קשה
כל הצעדים האלה הגיוניים ומתבקשים, אבל הפרידה מהפני מאוד סנטימנטלית עבור האמריקנים, שיעברו עכשיו את מה שכבר עברו אזרחי מדינות אחרות: הפרנק הצרפתי האיקוני הוחלף ביורו ב-2002, ורבים בצרפת עדיין מתגעגעים אליו. המארק היה גאוות גרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה, הוחלף אף הוא ביורו והפך פריט לאספנים. כנ"ל לגבי הלירה האיטלקית וכמובן הדרכמה היוונית, מהמטבעות העתיקים בהיסטוריה, שנפרדה מהעולם המודרני ב-2001 עם ההצטרפות ליורו. ולא נשכח כאן את הלירה הישראלית, שהקימה את המדינה ובנתה אותה עד 1980, לפני שפינתה מקום לשקל על צורותיו.
בעוד שעדיין יהיו למעלה ממיליארד "פניז" במחזור האמריקני, מתחבאים מתחת לכריות הספה ומחכים שיאספו אותם מהמדרכות, אף סנט חדש לא יצטרף אליהם בפעם הראשונה מזה יותר מ-200 שנה. זה יותר משינוי כלכלי - הפני מושרש עמוק בתרבות האמריקנית. הוא מסוג הדברים שלמרות חוסר ערכם הכלכלי הממשי, נושאים איתם משמעות רגשית, היסטורית וחינוכית, והפך עם השנים לסמל של פשטות, עבודה קשה וערך שקיים גם אם הוא קטן. סבים וסבתות מייעצים לנכדים כי "פני שחסכתם הוא פני שהרווחתם". כל אחד שמח להציע את "שני הסנט" שלו בכל נושא. יש מסורת של הנחת פניז בנעלי בית. יש את מיתוס הרמת הפני מהריצפה. יש אנשים שרוצים להאמין כי להיתקל פתאום ב-פני, זה סימן מאדם אהוב שנפטר.
ויש כמובן גם שפע ביטויים סביב הפני שחדרו לשיח האמריקני: “A penny for your thoughts” – דרך לשאול מישהו מה הוא חושב; “In for a penny, in for a pound” – כשכבר נכנסת למשהו, כדאי להשקיע עד הסוף; “Penny wise pound foolish” – מישהו שחוסך פרוטות, אבל מבזבז סכומים גדולים; “Not worth a penny” – חסר כל ערך; “To pinch pennies” – קמצן.
הנשיא היחיד שמבלה באופן קבוע בכיסים של אמריקנים
הפני הראשון של ארה״ב הונפק ב-1793, זמן קצר לאחר הקמת U.S. Mint. הוא היה עשוי נחושת ומעט גדול יותר מהגרסה המודרנית. החל מ-1909 מופיע על פני המטבע דיוקנו של אברהם לינקולן, הנשיא הראשון שדמותו הונצחה על מטבע מתכת אמריקני בשימוש יומיומי וכנראה הנשיא היחיד שמבלה באופן קבוע בכיסים של אמריקנים. אוספי מטבעות רבים כוללים פניז נדירים, כמו ה-Lincoln penny מ־1943, שעשוי פלדה ולא נחושת בשל המחסור בפלדה בזמן מלחמת העולם השנייה. חלקם נמכרים במכירות פומביות בעשרות אלפי דולרים.
מי שעצובים במיוחד על לכתו של הפני הם כמובן היסטוריונים וארכיאולוגים. "מאז 1793, מילאנו את הרשומות הארכיאולוגיות בפרוטות הניתנות לתיארוך, ועכשיו נפסיק לעשות זאת", אמר בעצב פרנק הולט, פרופסור באוניברסיטת יוסטון שחוקר את ההיסטוריה של מטבעות, “בעוד 2,000 שנה יהיו ארכיאולוגים שימשכו את השערה האחת שנותרה להם ויאמרו, 'מה אעשה עכשיו כשאין לי את החפצים המתוארכים האלה״.
בעיני הולט, טיעון החיסכון הכלכלי בטל במקרה הזה. "המטבע הזה התעלה בהרבה מעל ערכו הנקוב", אמר הולט לאיי.פי, ״זה לא רק ויכוח כלכלי, כי פרוטות וכל המטבעות משובצים בתרבות שלנו. הם משקפים את הפוליטיקה שלנו, את הדת שלנו, את האמנות שלנו, את תחושת העצמי שלנו, את האידיאלים שלנו, את השאיפות שלנו. אנחנו מזהים בהם את עצמנו, ובמקרה של ארה"ב, גם מחליטים אילו אנשים מתים חשובים לנו ביותר ויש להנציח אותם".
גם כשמדובר רק באספקט הכלכלי, יש שיחה רחבה יותר סביב הפרידה מהפני. למשל, עמוד יסוד בתרבות העסקים האמריקנית הוא תג המחיר שמסתיים ב-0.99 דולר, ומנסה לשכנע קונים שההפרש של סנט אחד מהדולר הבא הופך את זה לעסקה טובה. בקנדה עיגלו בסופו של דבר עסקאות במזומן ל-5 הסנטים הקרובים ביותר, אבל עד שיהיו ברורות הרגולציות בארה"ב, המחירים יתעגלו ויעלו עוד, ועבור לא מעט אנשים זו תהיה עוד הכבדה כלכלית. בעוד שהרבה מאוד אנשים עברו מזמן לאמצעי תשלום דיגיטליים ואפילו לא זוכרים מתי בפעם האחרונה נשאו מטבע או החזיקו שטר בארנק, ישנם רבים שעדיין משתמשים במטבעות פיזיים. אפילו פני.
"מזומן חשוב מאוד עבור אנשים רבים כדי לבנות תקציב ולשמור על שליטה בעלויות", הסבירה אורסולה דלינגהאוס, פרופסור משנה במכללת ריפון בוויסקונסין, החוקרת את האנתרופולוגיה של הכסף, "אני מרגישה שאנחנו ממהרים מדי להסתכל רק על עלות הייצור או הפצת המטבע, ולא באמת מוכנים להסתכל על החוויות והאינטרקציות היומיומיות שיש לאנשים. אז אולי אם אנחנו לא משתמשים בכסף קטן, אנחנו לא חושבים על זה, אבל אנשים אחרים כן".
ההודעה של משרד האוצר לגבי סופו של הפני הגיעה, במקרה או לא, ב׳יום פני המזל׳ (Lucky Penny Day) ב-23 במאי - אין דבר שאי אפשר להמציא לו יום מיוחד בארה״ב - ופרופ׳ דלינגהאוס דווקא מבינה מדוע יש יום כזה: ״זה יותר מכסף, זה יותר מכלי כלכלי. הענקנו ל-פני כוחות כמעט מיסטיים כדי להביא לנו מזל או כדי לשנות לנו אותו".
