ללורי מתיאס ולבעלה נמאס מפקקי התנועה באטלנטה כשהחליטו לעבור לסיינט אוגוסטין שבפלורידה ב-2023. מייק וולדרון ואשתו עברו ב-2020 מאזור בוסטון למקום המציג את עצמו כ"העיר העתיקה ביותר בארה"ב", כדי להתקרב לילדיהם הבוגרים. הזוגות האלה הם רק חלק מאלפי עובדי צווארון לבן שבעקבות הקורונה עברו לעבוד מרחוק והיגרו לעיירת החוף התיירותית והפכו אותה לאחד ממרכזי העבודה מרחוק המובילים בארצות הברית.
מתיאס סיפרה ל-AP כי התאהבה בתחושה שיש בעיירה הקטנה. לדבריה, הנסיעה לעבודה, שארכה שעה כשהתגוררה באטלנטה, התחלפה בפגישות מקריות עם חברים ומכרים בזמן שהיא עושה סידורים. "הקצב כאן איטי יותר ואני נמשכת לזה", סיפרה מתיאס, שעוסקת במכירות ושיווק לחברת כלי עבודה חשמליים. "הנסיעה שלי לעבודה היא 30 צעדים מהמטבח למשרד. זה פשוט שונה. זה רגוע וידידותי".
כמה מאות שנים לפני שהפכה למרכז עבודה מרחוק, בתחילת המאה ה-16, סופחה סיינט אוגוסטין לספרד, לאחר הגעתו של מגלה הארצות חואן פונסה דה ליאון. כיום, האזור ידוע בעיקר בזכות הארכיטקטורה הספרדית שלו עם גגות טרקוטה, מבצר היסטורי, חוות תנינים, מגדלורים ומוזיאון ספינות טרופות.
אוכלוסיית המחוז גדלה ביותר מ-20%
במחוז סיינט ג'ונס, שבו נמצאת סיינט אוגוסטין, אחוז העובדים מהבית גדל פי שלושה, מ-8.6% ב-2018 לכמעט 24% ב-2023. לפי נתוני לשכת הסטטיסטיקה של ארה"ב, צפון-מזרח פלורידה הוא בין האזורים עם שיעור העובדים מהבית הגבוהים במדינה. רק במחוזות עם כמויות גדולות של עובדי הייטק, פיננסים וממשל, כמו למשל וושינגטון, אטלנטה, אוסטין, שרלוט ודאלאס, ועוד שני מחוזות בצפון קרוליינה, יש שיעור גדול יותר של עובדים מהבית. יש לציין כי מדובר במחוזות הרבה יותר מאוכלסים מסיינט ג'ונס, שמספר התושבים בו גדל ביותר מ-20% בעשור האחרון.
סקוט מיינרד, סגן הנשיא לפיתוח כלכלי בלשכת המסחר של המחוז, מייחס את הזרם הראשוני של התושבים החדשים להסרת מגבלות הקורונה בפלורידה על עסקים ועל בתי ספר בסוף 2020, בזמן שחלק ניכר מארצות הברית נותר בסגר: "רבים עברו לכאן מהמערב התיכון ומקליפורניה כדי שילדיהם יוכלו לחזור לחינוך פרונטלי. זה הביא מספר עצום של אנשים שיכלו לעבוד מרחוק". לפי דוח שנתי של מחלקת החינוך של פלורידה, בתי הספר הציבוריים במחוז סיינט ג'ונס הם מהטובים במדינה.
לנהירה יש מחיר
נהירת התושבים החדשים הביאה כאבי גדילה, ובעיקר מצוקת דיור. לדברי פקידים במחוז, רבים מהעובדים החדשים שעברו לאזור באים ממעמד סוציו-אקונומי טוב יותר מהמקומיים, ומסוגלים להציע יותר עבור מגורים. כך נוצר מצב שעובדים חיוניים רבים כמו שוטרים, כבאים ומורים נאלצו לעבור אל מחוץ למחוז בשל התייקרות הדיור.
מחיר החציוני של בית במחוז זינק מ-405 אלף דולר ב-2019 ל-535 אלף דולר ב-2023. המשכורת הממוצעת של מורה בסיינט ג'ונס עומדת על 48 אלף דולר. שוטר מרוויח בממוצע 58 אלף דולר. "אנשים רבים, במיוחד אלה שהגיעו מהצפון, הצליחו למכור את בתיהם במחיר גבוה מאוד, ושילמו פה על הבתים בלי בעיה", הסבירה עליה מאייר, כלכלנית בלשכת המסחר האמריקנית. "זה ניפח את השוק ויצר אילוץ על התושבים המקומיים".
