כדי להדגים את חוסר ההיגיון הכלכלי במכסי טראמפ נסתכל על ישראל. ישראל מייצאת לאמריקה סחורות בשווי הגבוה ב-35% מיבוא הסחורות ממנה, ומכאן – לפי שיטת החישוב המשונה של הנשיא טראמפ – צריך להטיל עלינו "מכס מעניש" של 17%. רק מה? החישוב מתעלם מהיבוא הביטחוני של ישראל מארה"ב ומהעובדה שאין בארץ מכס כלשהו על תוצרת אמריקנית ואין כלפיה שום אפליה לרעה (המכסים הזניחים שקשורים לחקלאות בוטלו כליל לפני שבוע ע"י שר האוצר סמוטריץ' וכעת הכנסת צריכה לאשר את הביטול). אדרבה: הסכמי סחר חופשי שנחתמו בין ישראל לממשלים רפובליקאים ודמוקרטיים מעניקים לארה"ב מעמד של שותפת סחר מועדפת.
לראש הממשלה נתניהו לא צריך לכן להיות קושי מיוחד להוכיח לנשיא טראמפ (כשייפגשו בוושינגטון) שהוא מעניש את ישראל על לא עוול בכפה. הנה דוגמה מהחיים עצמם: המכוניות החשמליות של טסלה האמריקנית כבשו לפני מספר שנים את שוק הרכב הישראלי - עד שכעבור זמן לא רב הסתבר שהמכוניות החשמליות הסיניות יותר יעילות, מפנקות וזמינות מטסלה. צרכני הרכב הישראלים החלו לקנות אותן וחלקה של טסלה במגזר המכוניות החשמליות התכווץ. מה יועיל פה מכס חדש על יצוא ישראלי לארה"ב? כלום. ומה יועיל אותו המכס לעובדה שהצרכן הישראלי מעדיף את השוקולד האירופי על האמריקני המתוק מדי לטעם הישראלי? גם כלום. רק יגרום להעלאת מחירים עבור הצרכן האמריקני של תוצרת כחול-לבן ולצמצום הרווחיות של יצואנים ישראלים לארה"ב. הם כבר חרדים לעתיד השקעותיהם.
לפי הגיון מקרו-כלכלי פשוט, לארה"ב יש גרעון בסחר החוץ – במצב של תעסוקה מלאה – מפני שהאמריקנים קונים הרבה וחוסכים מעט. אם יחסכו יותר, הגירעון יצטמצם מעצמו. אבל לטראמפ, כאמור, לא אכפת מהסברים כלכליים. אכפת לו להאדיר את שמו כמנהיג קפריזי כל יכול, גם במחיר של האצת אינפלציה וגרימת מיתון עולמי - התוצאות הצפויות של "המכסים היפים" שלו.
מי היה מאמין שדווקא דונלד טראמפ, איש עסקים רעשני והמנהיג של הימין האמריקני, יאמץ ויוציא לפועל את הרעיונות של צעירי השמאל הקיצוניים (והאנרכיסטים-קומוניסטים) ששטפו בהפגנות אלימות את רחובותיה של סיאטל בחורף 1999 במהלך הכינוס של ארגון הסחר העולמי WTO שנערכו בעיר.
מפגיני "הגוש השחור", כפי שנקראו אז, דרשו לפרק את מערך ההסכמים הבינלאומיים לסחר חופשי שהוקם אחרי מלחמת העולם השנייה בהובלת אמריקה ולחזור להגן על תוצרת אמריקנית באמצעות מכסים גבוהים "כמו בשנות ה-30 של המאה הקודמת". מסיאטל התפשטו המחאות וההפגנות לערים רבות ברחבי תבל. לבסוף המחאה הוכרעה על-ידי המציאות: פתיחת העולם לסחר חופשי חילצה מאות מיליונים מעוני קשה והפחיתה משמעותית את אי השוויון הכלכלי בין המדינות המתפתחות למפותחות.
פופוליזם אנטי-ליברלי
עד שבא טראמפ ושלף מחדש את הסיסמאות הנשכחות של מפגני השמאל מלפני 25 שנים והחל ליישם אותן בשבוע שחלף הלכה למעשה, כמקובל אצלו באמצעות צווים נשיאותיים. בכך, בין השאר, משך את השטיח מתחת למסע ההתעוררות של השמאל במפלגה הדמוקרטית שהוביל הסנטור ברני סנדרס תחת הכותרת "טראמפ טוב לאוליגרכים".
איך הוא טוב לאוליגרכים אם גרם בהחלטותיו למפולת של כ-20% בשווקי ניירות הערך ולמחיקת עושר פיננסי בלא פחות מ-10 טריליון דולר – רובו מהשווי המנופח של מניות ענקי הטכנולוגיה והחברות הרב-לאומיות? מגיע לטראמפ להיות הנשיא הנערץ על מתנגדי גלובליזציה לסוגיהם. בצעדיו בא לידי ביטוי מוחשי המפגש בין הקצה הימני והקצה השמאלי של המפה הפוליטית-כלכלית, תחת דגלים משותפים של פופוליזם אנטי-ליברלי.
מה הלאה? לא ברור, וזו צרה צרורה נוספת, אפילו כבדה יותר מהמכסים שחלקם כבר נכנס לתוקף. לצידם, מסתבר, ישנה רשימה לא קצרה של פטורים, ביניהם פטור ממכס על יבוא מוצרי אנרגיה, תרופות, מוליכים-למחצה, יבוא עץ, יבוא ביטחוני חיוני ועוד. למה? לא ברור. עד מתי? אין לדעת. טראמפ ממשיך לאיים, להשוויץ ולהתפתל. חוסר התכלית וחוסר הוודאות של מהלכיו מחוללים בכלכלה העולמית צונאמי ענק של פחד ושיתוק. כולם בפאניקה מוצדקת. גם אנחנו - ואל תצפו לשיפור קרוב. ההצגה רק התחילה ורובנו נבכה בסופה.
