טייס חיל האוויר הישראלי פוטר בגיל 63, כארבע שנים לפני יציאתו לפרישה, ויקבל ממשרד הביטחון פיצוי שצפוי להגיע לכמיליון שקל. הטייס הועסק על ידי משרד הביטחון כאזרח עובד צה"ל בתפקיד מדריך טיסה של פרחי טיס באופן מסור במשך עשרות שנים, וטען שפוטר באופן לקוי ושלא כדין וכי פיטוריו נעשו גם בשל אפליה מחמת גיל.
האירוע שהוביל לפיטורים קרה בשנת 2020, אז התובע נקלע עם מטוסו לענן בתנאי מזג אוויר קשים וסטה מאזור הטיסה המותר והצליח להנחית את המטוס ללא נפגעים. הוא טען שטס ללא דופי והוטס בתנאי מזג אוויר אסורים לטיסה.
בית הדין התרשם בין היתר כי "אחד השיקולים ששקלו הן מפקד הטייסת והן מפקד בית הספר לטיסה היה גילו של התובע, כך שהפיטורים היו נגועים גם בשיקול פסול של גיל... מקובלת עלינו עמדתו של מפקד בית הספר לטיסה שלפיה עם העלייה בגיל עשויה להתרחש פגיעה/ירידה ברמת הטיסה, בין היתר בשל סוגיות קוגניטיביות וחדות ראייה. מדובר בעמדה מקצועית אשר בית דין זה אינו מתערב בה. עם זאת, בשעה שמשרד הביטחון עצמו קבע את גיל הפרישה לטייס הדרכה לגיל 67, הרי שגילו של התובע כשלעצמו (63) אינו מהווה ראיה מספקת לצורך בהפסקת טיסותיו. הראיה - חודש וחצי קודם לכן, משרד הביטחון עצמו האריך לתובע את הסכם העבודה לשנה נוספת, בהמלצת מפקדיו".
עוד קבעה השופטת רחל גרוס ונציגות הציבור כי "ההחלטה בדבר הפסקת טיסותיו של התובע ובהתאם ההמלצה בדבר סיום העסקתו התקבלה בהליך שימוע פסול... לא ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית להשמיע את טענותיו בטרם התקבלה ההחלטה בעניינו. ההכרעה בעניינו של התובע הייתה קבועה ומעוגנת מראש על ידי מפקד בית הספר לטיסה, באופן השולל את תכליתו ותוקפו של הליך השימוע. זאת ועוד, הראיות מזמן אמת אשר משרד הביטחון נמנע מטעמיו מלהציג עד שנחשפו במהלך החקירה הנגדית של מפקד הטייסת, כמו גם הכשלים הרבים והסתירות בעדויותיהם של מפקד בית הספר לטיסה ומפקד הטייסת (שפיקדו בזמנו - ל.ד), מלמדים כי ההחלטה להפסיק את טיסותיו של התובע בטענה כללית בעלמא שמדובר ב'החלטה מקצועית פיקודית' הייתה החלטה לקויה אשר התקבלה בהליך שבוצע באופן לא תקין, על רקע אירועי הבטיחות הרבים שפקדו את בית הספר לטיסה באותה תקופה. כמו כן, אחד השיקולים ששקלו מפקדיו של התובע בעת קבלת ההחלטה להפסקת טיסותיו היה גילו של התובע, כך שההחלטה הייתה נגועה גם בשיקול פסול של גיל".
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דן למעשה בתביעתו של טייס חיל האוויר, סגן אלוף במיל' מ' אשר פוטר מתפקידו כמדריך טיסה לאחר למעלה מ-34 שנות עבודה, ארבע שנים לפני גיל הפרישה. בית הדין קבע כי ההחלטה לפטר את הטייס התקבלה בהליך לא תקין, ללא עילה מוכחת ועם פגיעה בכללי מנהל תקין. האירוע שהוביל לפיטורים ארע בשנת 2020, התובע נקלע עם מטוסו לענן בתנאי מזג אוויר קשים, חווה "אובדן התמצאות במרחב" וסטה מאזור הטיסה המותר. הוא הצליח להנחית את המטוס ללא נפגעים. האירוע סווג כ"אירוע בטיחות" בדרגת חומרה בינונית. יש לציין כי מפקד הטייסת לא נכח בטייסת באותו יום.
לאחר האירוע התובע טען כי לא היה אחראי לאירוע וכי תפקודו היה ללא דופי. הוא הפנה לכך שהוטס בתנאי מזג אוויר אסורים לטיסה. הוא טען שהודעת פיטורים נמסרה לו טלפונית ארבעה ימים לאחר האירוע, ללא שימוע ובאופן חד-צדדי. מנגד, הנתבע משרד הביטחון טען כי התובע היה אחראי לאירוע וכי תפקודו היה לקוי. מפקד הטייסת באותה תקופה מסר לתובע על כוונתו להפסיק את טיסותיו בשל "רמת הטיסה הנמוכה שהופגנה באירוע המעלה ספק בנוגע ליכולתו להמשיך ולבצע את תפקידו". מפקד בית הספר לטיסה אף הוא תמך בהחלטה.
מפסק הדין עולה כי החל משנת 1985 ועד לפיטורי התובע בחודש ספטמבר 2020, משך תקופה של למעלה מ-34 שנים, התובע שימש בתפקיד מדריך טיסה בצה"ל. עוד עולה כי במאי 2019, כשלושה וחצי חודשים לפני שנחתם ההסכם האחרון, קיים מפקד טייסת המיון בבית הספר לטיסה בזמנים הרלוונטיים ראיון עם התובע לצורך המשך העסקתו. במסגרת סיכום הריאיון ציין מפקד הטייסת כי התובע הינו "מדריך טוב, בעל ניסיון רב מאוד בהדרכה ובמיון". על רקע האמור, ביקש מפקד הטייסת להמשיך ולהאריך את חוזה העסקתו של התובע כאזרח עובד צה"ל בטייסת המיון.
הצדדים במשפט היו חלוקים בשאלת אחריותו ותפקודו של התובע במהלך האירוע הבטיחותי. התובע טען באמצעות עו"ד עומר קלנר ממשרד פרל כהן, שהוא אינו אחראי לאירוע וכי הוא נאלץ לטוס באותה טיסה עקב החלטה פיקודית שגויה של גורמי הפיקוד בבית הספר לטיסה – להמריא לטיסת הדרכה בתנאי מזג אוויר האסורים לטיסת הדרכה, כאשר תוך כדי הטיסה ועקב מחדלים והטעיה של מגדל הפיקוח, הוא נקלע לתוך ענן ללא ראות כלשהי, ונגרמה סטייה מאזור הטיסה המותר תוך איבוד גובה לא רב, אשר זוהה על ידו תוך שניות בודדות ותוקן מידית. התובע טען כי תפקודו במהלך האירוע שנמשך כדקה היה ללא דופי. עדי המדינה טענו לאחריות מצד התובע בהתרחשות האירוע הבטיחותי. מפקד בית הספר לטיסה ומפקד הטייסת טענו כי גם תפקודו של התובע בעת התרחשות האירוע הבטיחותי היה לקוי. לעניין זה נטען כי אחריותו של מפקד הטייסת הייתה באי נוכחותו בטייסת באותו יום, בו מזג האוויר היה מורכב.
עוד טען משרד הביטחון כי אין זה תפקידו של בית הדין ואין לו את הכלים המקצועיים להוות "בית דין לטיסה" או ל"בטיחות בטיסה" ולהיכנס "בנעלי" המפקדים המוסמכים לבחון את סבירות ההחלטה המקצועית בדבר קרקוע.
השופטת: "איזה היגיון יש בדבר הזה?"
ארבעה ימים לאחר התרחשות אירוע הבטיחות התקשר מפקד הטייסת אל התובע והודיע לו כי הוא החליט להפסיק את טיסותיו בטייסת ובחיל האוויר החל מהקיץ של שנת 2020. בהמשך ואחרי פיטוריו הציע משרד הביטחון לתובע משרה בתפקיד של "אחראי הדרכה קרקעית", בתנאי שכר של קיצוץ בגובה 70% משכרו. מפסק הדין עולה כי כשלושה חודשים לאחר פיטורי התובע התרחשה תאונה אווירית בה התרסק מטוס "סנונית" במהלך טיסת הדרכה. בתאונה קיפחו את חייהם מדריך טיסה וחניך קורס טיס.
"שוכנענו כי ההחלטה בדבר הפסקת טיסותיו של התובע אכן הייתה מושפעת מריבוי אירועי הבטיחות בבית הספר לטיסה בזמנים הרלוונטיים והתקבלה בהליך פסול ומפלה", קבעה השופטת בהחלטתה. "מקובלת עלינו עמדת התובע שלפיה השימוע שנערך לו נערך 'למראית עין'.
"בהמשך העדות, כאשר מפקד בית הספר לטיסה העיד כי לאחר האירוע הבטיחות של התובע הוא קורקע מיידית עד התחקיר, ביקש בית הדין להבין האם הקרקוע המיידי לאחר אירוע הבטיחות התרחש גם במקרי הבטיחות הנוספים שפורטו... ובכלל זה באירוע בו מפקד בית הספר לטיסה היה מעורב. בשלב זה, מפקד בית הספר לטיסה השיב באופן לא סדור, לעניין קרקועו. מחד טען כי הוא קורקע, מנגד טען כי הוא קרקע את עצמו ובכל מקרה, הוא אפילו לא ידע להעיד לכמה זמן קורקע". בהקשר זה שאלה השופטת את מפקד ביה"ס לטיסה דאז: "אז מי למעשה החליט שאתה מקורקע?" והמפקד השיב: "אני, אני מקרקע אותי...".
השופטת: "ואדוני אמר לעצמו כמה ימים הוא לא יטוס?"
המפקד השיב: "לא, אז אני אומר, אני אומר למפקד הטייסת, אני מקרקע את עצמי, אתה תחליט מה לעשות איתי, אמרתי את זה בתחילת דבריי, תחליט, אתה רוצה שאני אעשה טיסות הדרכה, אתה רוצה שאני לא אטוס?...".
השופטת: "אבל אתה אומר לפקוד שלך, תחליט מה אתה רוצה לעשות איתי? איזה היגיון יש בדבר הזה?".
המפקד: "לא, בגלל זה אני מקל עליו, בגלל זה אני מקל עליו ואני אומר לו אני מקרקע את עצמי...".
בית הדין קבע כי "המסקנה... הינה, כי התעלמות מפקד בית הספר לטיסה מטענותיו של התובע כי הכשל באירוע היה כשל פיקודי וכי מסקנות מפקד הטייסת מוטות בשל כך, מהווה פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטה אודות הפסקת טיסותיו ובהתאם פיטוריו".
"טייס חלש"? – "להפך"
בית הדין אף מתייחס לטענה כי התובע היה טייס "חלש" ושולל אותה: "חוות הדעת ודו"חות הכשירות מזמן אמת אינם תומכים בגרסת הנתבע (משרד הביטחון - ל.ד) שלפיה רמת הטיסה של התובע במועד התרחשות האירוע הבטיחותי הייתה במגמת ירידה וכי התובע היה 'טייס חלש'. להיפך, הסתירות בין גרסת מפקד הטייסת ומפקד בית הספר לטיסה לבין העולה מהמסמכים עצמם, כמו גם הסתירות בעדויות עצמן והכשלים הרבים בעדותו של מפקד הטייסת, אשר התכחש למעשה למסמכים שהוא עצמו כתב, מחזקים את טענות התובע כי הטענה בדבר חוסר מקצועיות 'נולדה' רק לאחר האירוע הבטיחותי, כחלק מהניסיון לתרץ את החלטת הפסקת הטיסות של התובע ופיטוריו בהתאם".
עוד נקבע כי התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות נדחתה.
תגובת משרד הביטחון וצה"ל תובא לכשתתקבל.
