בית המשפט למשפחה בראשון לציון הורה לאחרונה לבטל מינוי של בני זוג כ"בנים ממשיכים" במשק שהיה של הורי הבעל במושב, כמעט ארבעה עשורים לאחר שניתן. השופטת מירה רום פלאי קבעה זאת על סמך צוואתה של האם המנוחה, שרצתה שהנכס יעבור דווקא לבתה, עקב יחס פוגעני מצד בנה וכלתה.
הבן ואשתו מונו ב-1987 כ"בנים ממשיכים" במשק של הוריו. הם נבחרו מבין שלושת הילדים - אחת מהן היא הנתבעת בהליך הנוכחי. ב-2010 נפטר אבי המשפחה והמשק הועבר לאשתו, וזו נפטרה לפני ארבע שנים. באפריל 2022 נרשמו הבן ואשתו כבעלי המשק.
אלא שבמהלך עשרות השנים שחלפו מאז מונו כבנים ממשיכים ועד שהנחלה נרשמה על שמם, הידרדרו היחסים בינם לבין האם. בשלב מסוים נוצר משבר חמור בין האם לבנה, שבא לידי ביטוי בהתנהגות קשה ופוגענית כלפיה - הן מצדו והן מצד רעייתו.
בעקבות זאת, ב-2016 ערכה האם צוואה המנשלת אותם מהמשק לטובת בתה. היא טענה שבנה עשק אותה ואף "מחק אותה" ממשפחתו והורה לילדיו שלא לומר לה שלום כשפוגשים את סבתם ברחוב. היא הוסיפה שכלתה "התייחסה אליי כמו כלב".
חרף הצוואה, בתביעה שהגישו לבית המשפט טענו הבן ואשתו שהם בעלי הזכויות הבלעדיים במשק, ולפיכך על אחותם, שמתגוררת בו ללא היתר, לארוז חפצים ולהתפנות ממנו. מנגד טענה האחות כי בהתאם לצוואה היא בעלת הזכויות האמיתית במשק, ומינוי אחיה כבן ממשיך פג מאחר שלא דאג להוריו.
ואכן, השופטת רום פלאי קבעה שהצדק עם האחות. היא הסבירה שמינוי אדם כ"בן ממשיך" מחייב לכבד את ההורים עד אחרית ימיהם, ומאחר שבמקרה זה התובע לא עשה זאת - יש לראות במינוי כבטל: "בענייננו הוכח כי הבן לא דאג לאימו המנוחה, לא סיפק מחסורה, לא סייע לה, הזניח אותה, ניתק עמה את היחסים ואף הרחיק את ילדיו ממנה. מכאן שהבסיס למהות מוסד הבן הממשיך, נשמט".
במישור המשפטי היא השוותה בין מינוי "בן ממשיך" לבין הענקת מתנה, כאשר בהתאם לדין - הנותן יכול לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה (לפני שהושלמה ברישום), בין היתר בשל יחס מחפיר מצד המקבל. במקרה זה, צוין, צוואת האם נערכה עוד בטרם נרשמו התובעים כבעלי המשק, ומשכך היא יכולה הייתה לחזור בה מהמינוי.
השופטת הוסיפה שאם הסכם המשבצת אינו שולל הורשה בצוואה, אזי בר הרשות רשאי להוריש את זכויותיו במשק כראות עיניו. לדבריה זה בדיוק מה שעשתה המנוחה: היא ערכה צוואה המנשלת את בנה מהמשק לטובת בתה, וההסכם המשולש לא רק שאינו מגביל הורשה בצוואה - אלא מאפשר זאת באופן מפורש.
לפיכך נקבע שיש לקיים את צוואת האם ולהעביר את המשק לאחות, זאת למעט בית המגורים של האח ואשתו - אשר הומלץ לצדדים להסדיר את הזכויות לגביו בהסכמה. בני הזוג חויבו לשלם לאחות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 118 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ בני הזוג: עו"ד אורן אבלה ואח'
• ב"כ הבת: עו"ד גד שטילמן ואח'
• עו"ד מירב בלאיש עוסקת בנחלות ומשקים במושבים
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
