צוואתו של קשיש אשר חילק את רכושו בצורה לא שוויונית בין ילדיו, ואף הותיר חלק לעמותה לצורך הקמת קרן נזקקים על שמו, הוכרה כתקפה – למרות טענות המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת ולחוסר כשירות.
בצוואה שערך המנוח בהגיעו לגיל המופלג של 101 שנים, הוא הוריש יותר לבתו מאשר לבנו, אולם בית משפט לענייני משפחה בתל אביב דחה את התנגדות הבן לקיום צוואת אביו. הבן ערער לביהמ"ש המחוזי, אולם ערעורו נדחה בחודש שעבר לאחר שהומלץ לו לחזור בו. ערעורו של הבן הותר החודש לפרסום על ידי השופטת קרן גיל.
המנוח, אלמן ואב לבת ובן, נפטר ב-2018 כאשר הוא בן 102. הוא התגורר בביתו עם מטפלת וערך צוואה אצל נוטריון. כשבוע טרם עריכת הצוואה נערכה על ידי פסיכיאטר מומחה חוות דעת, ועל פיה המנוח כשיר לעריכת צוואה. בין היתר נטען כי לדברי המנוח, בנו קיבל ממנו כספים במהלך השנים והבת לא, ולפיכך החלוקה שנקבעה בצוואה היא הוגנת.
הבת, שיוצגה על ידי עוה"ד בעז קראוס ועמית אלזם, טענה שאביה היה כשיר וצלול גם בגילו המופלג. מנגד, הבן טען כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה ולא הבין את טיבה, וכן טען להשפעה בלתי הוגנת של אחותו על אביהם.
עו"ד בעז קראוס צילום: משה טסלר"ממכלול הראיות שהוצגו המסקנה היא שהצוואה משקפת את רצונו האמיתי והבלתי תלוי של המנוח", קבעה השופטת קרן גיל. "משהוכח שהצוואה מבטאת את רצונו המפורש של המנוח לייחד לכל אחד מילדיו נכסים שונים מעיזבונו, יש לכבד את רצונו באופן מוחלט ולקיימו, גם אם בעבר המנוח אמר שהוא דוגל בחלוקה שוויונית של עיזבונו".
באי כוחה של הבת, עוה"ד קראוס ואלזם, מסרו בתגובה: "פסק הדין אישר את זכותו של אדם, גם בגיל 101, לצוות את רכושו כרצונו, וקבע את חשיבותן של עדויות של אנשים קרובים גם במצבים רפואיים סבוכים".
