בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת בעלי דירות בבניין מגורים בשכונת גילה בעיר, שדרשו הריסת בנייה בלתי חוקית שביצעו שכנים ברכוש המשותף. הפולשים טענו שהתביעה הוגשה רק בשל פרויקט התחדשות עירונית המתוכנן למבנה, אולם השופט איתן כהן הבהיר שהדבר אינו מונע מהשכנים לדרוש את הריסת הבנייה.
במוקד ההליך נמצא בית משותף ברחוב מבוא הקינמון. התובעים, בעלי דירות שהתקשרו עם יזם בהסכם לביצוע תמ"א 38, טענו שהנתבעים - שכנתם וחתנה - השתלטו ללא רשות על רכוש משותף והקימו יחידות דיור להשכרה. לטענתם מדובר בבנייה בשטח נרחב של כ-110 מ"ר, שנעשתה ללא הסכמתם וללא היתר בנייה תקין, והיא מונעת את קידום התמ"א.
1 צפייה בגלריה
בית משפטבית משפט
אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
התובעים תיארו נזקים כבדים שלטענתם נגרמו לבניין בשל הבנייה הבלתי חוקית. כך למשל, הם סיפרו על פגיעה בצינור הביוב הראשי, דבר שגרם לטענתם להצפת מי ביוב במקלט תוך הפיכתו למפגע תברואתי חמור, כמו גם לנזק למערכת החשמל שהביא להשבתת התאורה בחדר המדרגות, וניתוק המקלט מחשמל.
הנתבעים תוארו כמי שנוהגים כלפי שכניהם בבריונות ובכוחנות, תוך התעלמות מזכויותיהם ועשייתם בבניין וברכוש המשותף ככל העולה על רוחם. נטען שבנסיבות הללו מוצדק להוציא צו הריסה נגד הבנייה.
מנגד טענו הפולשים שעבודות הבנייה נעשו על פי היתר כדין, וכי שכניהם לא הגישו התנגדות בזמן אמת. לדבריהם השיהוי בהגשת התביעה נובע אך ורק מניסיונם של שכניהם לקדם פרויקט תמ"א 38, ולא מפגיעה אמיתית בזכויותיהם הקנייניות.
עו"ד משה ליןעו"ד משה ליןצילום: איציק סנדיק
אבל השופט כהן קבע שעניין זה כשלעצמו אינו מונע מהתובעים לדרוש את הסרת הבנייה הבלתי חוקית: "גם אם נכון שפרויקט תמ"א 38 היווה חלק משיקולי התובעים, אין בכך כדי לפגום בזכותם לתבוע את השבת רכושם. תובע אינו חייב להראות מניעים 'טהורים' או 'אלטרואיסטיים' כדי לזכות בהגנה משפטית על זכויות הקניין שלו".
אשר לטיב ההשתלטות צוין בפסק הדין שמדובר בכניסת הנתבעים לחדר ההסקה בבניין, הוצאתם את מיכל הסולר ובנייתם מדרגות החוסמות את שביל הכניסה לדיירים. כמו כן הם שינו את החזות החיצונית של הבניין ובנו יחידה להשכרה - הכול, תוך חריגה מההיתר שניתן להם.
בהקשר לכך הבהיר השופט כי עצם העובדה שבעלי הדירות לא הגישו התנגדות להיתר בזמן אמת, אינה מסכלת את תביעתם: "אמנם יש ממש בטענה שהתובעים לא פעלו באופן מיידי ולא הגישו התנגדות להיתר הבנייה בעת פרסומו. אולם אין בכך כדי לשלול את זכותם להגן על זכויותיהם הקנייניות ברכוש המשותף. ההבחנה בין הליך תכנוני להליך קנייני היא מהותית - העובדה שלא הוגשה התנגדות להיתר בנייה אינה מהווה הסכמה קניינית לוויתור על רכוש משותף".
הוא הדגיש שהבנייה אינה בגדר "הרחבת דירה" מותרת כמשמעה בחוק המקרקעין, אלא בנייה בלתי חוקית ברכוש המשותף. לפיכך הוא קבע שעל הנתבעים להרוס את הבנייה ולהשיב את המצב לקדמותו, תוך חצי שנה מקבלת פסק הדין ועל חשבונם. בנוסף חויבו השניים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין • עו"ד משה לין עוסק בתמ"א 38 • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין