בשנה שעברה חלה נסיגה משמעותית בשיעור התעסוקה של גברים חרדים, מ־55.5% ב־2023 ל־54% ב־2024, כך התברר מנתוני המעקב אחר העמידה ביעדי התעסוקה של הממשלה שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (או במקרה זה, אי־העמידה ביעדים). שנתון החברה החרדית ל־2024 של המכון הישראלי לדמוקרטיה הראה אף הוא שורת נתונים המעידים על התבדלות במקום שילוב. לפי השנתון, בעוד מספר תלמידי הישיבות שהמדינה מממנת גדל בעשור האחרון ב־83% בסך הכל, מספר המתגייסים החרדים ירד ב־36%. גם שיעור הגידול במספר הגברים העובדים (69%) נמוך משיעור הגידול בלומדים בישיבות ובכוללים בעשור האחרון (83%).
בעוד הממשלה מנסה לשלב את הממסד החרדי בחברה הישראלית, המפלגות החרדיות, החברות בדרך כלל בקואליציה, נאבקות נגד השילוב. את עקרון ההתבדלות החרדי מתאר דווקא המנהיג הרוחני של החרדים החדשים ומי שתומך בשילוב במגבלות, הרב דוד לייבל, באתר "המקום" הפונה לחרדים חדשים: "אין ספק שאורח החיים החרדי כולל התבדלות, ולכן יש קולות שרואים בו את עיקר החרדיות. לטענתנו, שמירת ההלכה היא מאפיינה המרכזי של החרדיות, ואילו ההתבדלות אינה אלא כלי חשוב בשירות שמירת ההלכה". אלא שלייבל הוא בשלב זה מנהיג של מיעוט לא גדול.
סירוב לקחת חלק בחיים המעשיים משמעותו לא לשרת בצבא, לא לעבוד ולהימנע מלימודי ליבה. כשהמפלגות החרדיות נאבקות נגד תוכנית ליבה ובעד תקציב למוסדות שאינם מלמדים מתמטיקה ואנגלית, נגד גיוס חרדים ובעד הגדלת תקציב הישיבות, הן נאבקות בעצם נגד השילוב. הנתונים הרבים המעידים על הסתגרות במקום שילוב הם תוצאה של מדיניות ממשלות נתניהו ולא יד נעלמה של הגורל.
שתי טענות עולות רבות בשיח הציבורי בשירות התעמולה החרדית: שהחרדים דווקא משתלבים, ושהדבר קורה בתהליך טבעי ויש לתת לו לקרות מעצמו בלי לחצים. בפועל, מבחינת החברה החרדית התהליך הטבעי היחיד הוא ההתבדלות. ככל שהמודרניות והטכנולוגיה מאיימות עליה יותר, היא מרימה חומות ולהן יש משמעויות כלכליות כבדות. כשקורים שינויים בחברה החרדית, הם קורים בעיקר בגלל לחצים מבחוץ. המהלך ששינה את פני החברה החרדית יותר מכל הוא הקיצוץ שערך שר האוצר בנימין נתניהו בקצבאות הילדים ב־2003, שהעניקו עד אז העדפה ברורה למשפחות מרובות ילדים. העובדה שדווקא נתניהו, שנסחט לא מעט על ידי המפלגות החרדיות בתור ראש ממשלה, עשה את זה התאפשרה בגלל הגב של ראש הממשלה דאז אריאל שרון ומפלגת שינוי החילונית.
לא הייתה מעולם בתולדות האנושות חברה שרוב הגברים שלה (בעבר, כעת כחצי מהם) לומדים במקום לעבוד. מה שאיפשר את קיומה של חברה כזאת במדינת ישראל הוא שילוב נסיבות שבמרכזו מדינת הרווחה הישראלית עם הסדר דחיית השירות לבחורי הישיבות, שעודד אותם להישאר בישיבה. כך המדינה מממנת לחרדים חיים בעוני מרוד אבל לה זה עולה לה סכומי עתק ומה שגרוע הרבה יותר - התמיכה שלה מממנת נזק אדיר למשק, באובדן תוצר והכנסות, בתמיכות ענק, לטווח של דורות.
אחת התקוות הגדולות הייתה שקיצוץ קצבאות הילדים יוציא את הגברים החרדים לצבא ולעבודה. בפועל, החברה החרדית הגיבה ראשית במשלוח הנשים לעבוד. שיעור התעסוקה של נשים חרדיות (בגילאי העבודה העיקריים 66-25) זינק מ־51% ב־2003 ל־81% ב־2024 – כמעט כמו נשים יהודיות לא חרדיות (87%). עבודת האישה הפכה לנורמה מוחלטת בחברה החרדית ומצופה מכל צעירה חרדית לפרנס את משפחתה. על רקע זה האיומים של החרדים שביטול ההנחות במעונות היום לאברכים משתמטים יגרום לנשים לחזור הביתה נשמעו מגוחכים.
גם אצל הגברים החרדים חל שינוי, אבל הוא איטי בהרבה. שיעור התעסוקה של גברים חרדים הגיע ב־2002 לשפל של כל הזמנים, 35%. מאז הוא מטפס מאוד לאט, בעיקר בשל התנגדות ההנהגה החרדית לשילוב והעיקרון המוצהר של ההתבדלות.
שיעור התעסוקה של גברים חרדים דשדש במקום בתקופת קואליציית נתניהו והחרדים ב־2019-2015. הוא עמד על 51.9% ב־2015 וירד ל־50.6% ב־2021. אז טיפס ל־53.1% ב־2022 ול־55.5% ב־2023. אלא שב־2024 שיעור התעסוקה שב וירד ל־54%, וזו אכזבה גדולה. באמצע 2023 העבירה הקואליציה תקציב שהעלה את סעיף הישיבות כמעט ב־50%. שנתון החברה החרדית של מכון הישראלי לדמוקרטיה, בעריכת ד"ר גלעד מלאך וד"ר לי כהנר, קובע ש"יש קשר בין נוכחות המפלגות החרדיות בקואליציה (ותקציב המוסדות התורניים) לבין קצב הגידול של בחורי הישיבות והאברכים".
שורת נתונים משנתון החברה החרדית 2024 מלמדת שבהיבטים רבים שילוב הגברים החרדים נסוג לאחור. מספר תלמיד הישיבות החרדים זינק ב־2023 ב־8.6%, מ־156 אלף לכמעט 170 אלף, כתוצאה מחזרת המפלגות החרדיות לקואליציה והגידול העצום בתקציב הישיבות בשנה זו. בתוך עשור גדל המספר ב־83%, מ־92.5 אלף ב־2013 ל־169.4 אלף ב־2023. במקביל, מספר החרדים המתגייסים לצבא ירד בעשור האחרון ב־36%, מ־1,972 ב־2013 ל־1,266 ב־2023 – כך לפי ספירת המתגייסים, לפי כללי חוק שירות ביטחון. מלאך וכהנר אומרים ש"שירות צבאי או אזרחי נותר תופעה שולית במגזר החרדי".
עורכי השנתון מציינים שקצב הגידול של החברה החרדית, העומד היום על 4.2% בשנה, הוא הגבוה ביותר במדינות המפותחות. עוד הם מציינים ש"למרות הגידול במספר הגברים החרדים הפונים להשכלה גבוהה ולתעסוקה, קצב הגידול במספר האברכים החרדים דומה לקצב הגידול הטבעי של החברה החרדית". זה נובע, בין היתר, מכך שרבים ממשיכים ללמוד בכולל במקביל לעבודה במשרה חלקית. השנתון מגלה גם שבכל פעם שהמפלגות החרדיות לא היו שותפות בקואליציה ותקציב הישיבות קוצץ, הואטה העלייה במספר תלמידי הישיבות, וכשהן חזרו לשלטון קצב הגידול הואץ.
גם בהיבטים אחרים שמתאר השנתון ניכרת הדריכה במקום או הנסיגה. ב־2014 עמד מספר הגברים החרדים העובדים על 62,930, וב־2024 על 106,200. שיעור הגידול במספר הגברים העובדים (69%) נמוך משיעור הגידול בלומדים בישיבות ובכוללים בעשור האחרון (83%).
את מורכבות נתוני השילוב ממחישים הנתונים על השתלבות החרדים באקדמיה. לכאורה, העלייה בשילוב החרדים באקדמיה איטית, אך עקבית. מספר הסטודנטים החרדים גדל ב־10% בשנה, שזה בערך פי 2.5 מהגידול הטבעי החרדי השנתי. אבל זו עלייה איטית שרחוקה מלהספיק. שיעור הסטודנטים החרדים מכלל הסטודנטים גדל מ־2% ב־2010 ל־5% ב־2024, שזה כשליש מחלקם של הצעירים החרדים באוכלוסיית הצעירים. אלא שהנתון הבעייתי באמת מבחינת הכלכלה הוא ש־54% מהתארים שמוציאים החרדים הם בחינוך, רק 7% הם במדעי הטבע והמחשב ו־5% בהנדסה. זה לא מה שיחלץ את החרדים מעוני ויקדם את פריון התוצר של הכלכלה הישראלית.
נתון בעייתי נוסף המעיד על כך שהשילוב הולך לאחור: שיעור הגברים החרדים שמועסקים בחינוך מכלל המועסקים החרדים גדל מ־28% ב־2014 ל־32% ב־2023. לעומת זאת, שיעור המועסקים בהייטק דרך במקום על 3.5%. זאת, לעומת עלייה מ־12% מהגברים היהודים הלא חרדים שעבדו בהייטק ב־2014 ל־20% ב־2023. שיעור הנשים החרדיות שמועסקות בהייטק גדל בתקופה זו מ־3% ל־4.5%, אלא שזה רחוק מלהדביק את הגידול בשיעור התעסוקה בהייטק של נשים יהודיות לא חרדיות מ־6% ל־9%, כך שבפועל גם הנשים החרדיות נסוגו לאחור. וכיוון שגם הנשים הלא חרדיות נסוגו יחסית לנשים הלא חרדיות, אז הפער של החרדים בהייטק גדל עוד יותר.
עד כמה הבעיה חמורה אפשר ללמוד מכך שב־2003 היווה השכר הממוצע לגבר חרדי 71% מהשכר הממוצע לגבר יהודי לא חרדי, וב־2022 הוא כבר ירד ל־49%. סביר להניח שתרמו לכך דווקא כניסת גברים חרדים עם מיומנויות נמוכות לשוק העבודה, וכן הקושי הגדול של חרדים להשתלב בהייטק בלי השכלה מתאימה. גם אצל הנשים החרדיות חלה ירידה דומה, אם כי מתונה יותר, מ־80% ב־2003 ל־66% ב־2022. כמובן שעלייה בתעסוקה בתחום החינוך, כפי שקרתה בפועל, לא תשפר את השכר הממוצע לגבר חרדי.
שילוב של החרדים בעבודה עם הכנסה משמעותית היה אמור להגדיל את התרומה שלהם להכנסות המדינה. אבל ההוצאה הממוצעת של משק בית חרדי על תשלומי חובה — מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות – עמדה ב־2022 על כ־33% מההוצאה של משק בית לא חרדי, 1,469 שקל לעומת 4,496 שקל אצל יהודים לא חרדים. למרות כל ההתפתחויות בחברה החרדית, ההוצאה של משקי בית חרדיים על תשלומי חובה גדלה מ־2015 ל־2022 רק ב־16%, בעוד ההוצאה של משקי בית יהודיים לא חרדיים לאותה מטרה גדלה ב־17%. כלומר, הפער לא רק שלא הצטמצם, אלא אפילו גדל מעט.
עד כמה החרדים לא משתלבים אפשר ללמוד מדברי הייאוש שנשא מלאך בישיבה של ועדת החוץ והביטחון בנושא חוק ההשתמטות בינואר 2025, אז אמר כי רק 32% מהחיילים שצה"ל מגדיר כחרדים הם חרדים בפועל. לדבריו, "אנחנו מפרסמים בשנתון את נתוני הגיוס ובשנים האחרונות המספר הרשמי הוא 1,200 לשנה" (הספירה לפי כללי חוק שירות ביטחון. ספירת צה"ל עומדת על 1,800 – ש"א). מלאך סיפר שיזם בדיקה של הנתונים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ורק 32% מהמשרתים מגדירים עצמם חרדים. "רוב המשרתים לא חרדים. זה אבסורד. 400 לשנה זה המספר האמיתי".
מלאך הוא אחד החוקרים הכמותיים החשובים ביותר של החברה החרדית, כבר 20 שנה. הוא גם היה רכז המחקר של ועדת פלסנר לבדיקת נושא גיוס בחורי הישיבות. נכון שגיוס של בוגר חינוך חרדי הוא דבר חיובי, ונכון גם אם הוא עזב את החרדיות או בדרך לשם. אבל אם היו מתגייסים בכל שנה 1,200 חרדים אמיתיים, זה היה יוצר נורמה חברתית חדשה של לגיטימיות לגיוס. זה היה גורם, למשל, לכך שלחרדים באמת היו קרובי משפחה שגויסו למלחמה והיא הייתה חודרת את חומות החברה החרדית. כל זמן שאנחנו עומדים על 400 חרדים שבאמת מתכוונים להישאר חרדים בשנה – אז אין שילוב, גם לא בשעת מלחמה.
