נתחיל בנתונים: 29 חללים בנפש. בין 13 אלף ל־19 אלף תושבים מ־17 רשויות מקומיות נותרו ללא קורת גג ראויה למגורים. כ־11 אלף מהם שוכנו זמנית בכ־100 בתי מלון ברחבי הארץ, בעוד היתר מצאו פתרונות דיור באופן עצמאי. הערים שנפגעו באופן משמעותי, כוללות את תל אביב־יפו עם 2,550 תושבים שנותרו ללא קורת גג, רמת גן עם 2,500, בני ברק עם 2,050, באר שבע עם 1,700, בת ים עם 1,300, חולון עם 1,050 ופתח תקווה עם 1,000. רחובות וראשון לציון נפגעו גם הן, עם 370 ו־350 תושבים בהתאמה. נתונים אלה הוצגו בוועדה לביקורת המדינה בכנסת על ידי מיכל לרר ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, בתום המלחמה האחרונה עם איראן.
עוד נתונים: נכון ל־29 ביוני 2025 הוגשו 45,730 תביעות פיצויים למס רכוש עקב נזקים שנגרמו במהלך המבצע, כאשר רובן המכריע (35,981) עוסק בנזק למבנים. עוד נרשמו 5,005 תביעות בגין ציוד ותכולה, 4,612 תביעות לרכב, 63 למלאי, 57 לתשתיות ותשע לחקלאות.
אין עוררין שהנזק עצום, ורובו מתמקד בתחום הנדל"ן. יוזמות ראשונות כבר ראינו - של משרדי הממשלה השונים ורשויות מקומיות שלא ממתינות ומתחילות להרוס את המבנים שנפגעו. גם שיתוף פעולה בין התאחדות הקבלנים בוני הארץ, התאחדות קבלני השיפוצים ומשרד הבינוי והשיכון יצא לדרך והוא צעד בכיוון הנכון. בד בבד למקבלי ההחלטות ולצוותים המקצועיים במשרדי הממשלה ברור שמדובר באירוע בסדר גודל שלא נראה כמותו, ולכן גם הטיפול יצטרך להיות כזה.
בזמן שצוותים מטעם המשרדים הממשלתיים מגבשים פתרונות, אם בחקיקה או באמצעות סל הכלים הקיים, בין היתר בהתחדשות עירונית, בענף הנדל"ן מציעים פתרונות נוספים.
יגאל סלוביק, מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ, שיגר בתום המלחמה מכתב לבכירי משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון ולגורמים נוספים בממשלת ישראל, במטרה להסיר חסמים ולקדם את שיקום בנייני המגורים, הציבור והתשתיות שנהרסו במלחמת "עם כלביא". לפני העיסוק בפרטי המכשולים שעימם הענף מתמודד כיום, מדגיש מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ את הצורך במערכת מתכללת, שתסנכרן את כל הגורמים המעורבים בשיקום – משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, היזמים והקבלנים – כדי למנוע עיכובים בתהליך השיקום ולספק פתרונות ישימים במהירות האפשרית. במכתב ששלח סלוביק, הוא פורש שורה ארוכה של צרכים: "כבר לפני המבצע סבל ענף הבנייה ממחסור חמור בכוח אדם. הענף זקוק להגדלה מיידית של מכסת העובדים הזרים לענף בכ־20,000 עובדים בשיטת B2B (ללא התערבות ממשלתית), כולל עובדים למקצועות התשתיות, מנופאים, נהגי משאיות ועוזרי בטיחות".
יגאל סלוביקצילום: יח"צבנוסף ההתאחדות קוראת להגדיל את קצב הבנייה על ידי הסרת חסמים רגולטוריים שיכולים לעכב את תהליך השיקום, ובין היתר ציין המנכ"ל את הצורך "בהגדלת זכויות לדירות קיימות במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית". סלוביק התייחס למחסור במלאי חומרי גלם חיוניים, במיוחד ביטומן, בעקבות השבתת פעילות חברת בז"ן במהלך המבצע. בהתאחדות דורשים להסיר חסמים בירוקרטיים, להקל את המיסוי על ייבוא צמ"ה וציוד בנייה, ולהגביר את הפיקוח על מחירי החומרים בשוק, וזאת "כדי לאפשר להאיץ את תהליכי השיקום בצורה יעילה. עם זאת – כל אלה לא יספיקו לאפשר האצת הבנייה בהיקפים שכעת נדרשים מענף הבנייה והתשתיות. כדי להאיץ את תהליך השיקום בשטח, יש להרחיב את שעות העבודה באתרי הבנייה ולספק את האישורים הנדרשים להפעלת האתרים במהלך 24 שעות ביממה".
אבישי קימלדורף, מנכ"ל שיכון ובינוי נדל"ן מתייחס אף הוא למצב בשטח: ״כדי שההתחדשות תקרה ותתקדם בקצב מהיר, נדרשת עבודה משותפת, צמודה ואינטנסיבית בין שלושת השחקנים המרכזיים: הדיירים, הרשויות המקומיות והיזמים. רק באמצעות שיתוף פעולה הדוק, השקעת אנרגיה משותפת ונכונות לפתרון מחלוקות, נצליח לקדם פרויקטים גדולים ולהוציאם לפועל. כולנו באותו צד במטרה לחדש את הרקמה העירונית ולהעניק לדיירים את הקידמה, הבטיחות ואיכות החיים שמגיעות להם״.
אבישי קימלדורףצילום: רז רוגובסקילגבי השאלה האם ההתחדשות העירונית היא גם הפתרון לנזקי המלחמה, משיב קימלדורף: "התחדשות עירונית היא בהחלט הפתרון, אך היא לא תוכל לעמוד ביעדים הכמותיים והאיכותיים שלה ללא מתן עדיפות עליונה לנושא הזה מצד הרשויות. זה צריך לבוא לידי ביטוי בתדירות ישיבות העבודה בעיריות, בסדר היום של הוועדות המקומיות ובמחויבות של ראשי הערים. אנחנו, כמובן, תומכים בשיפור חקיקה ובקיצור לוחות הזמנים בכל הקשור להתחדשות עירונית. אנחנו שותפים לפורומים לאומיים, שולחנות עגולים ודיוני חשיבה עם המדינה, עם העיריות המרכזיות ועם משרדי הממשלה – ומעמידים לרשות המדינה את כל הידע שלנו, היזמי והביצועי, כדי לייעל את התהליכים".
חיים קראדי, מנכ"ל פרשקובסקי מניבים, מסביר שיש לשים דגש על שני היבטים מרכזיים. הראשון הוא שהמדינה חייבת לתת מענה רחב למתחמים שנפגעו מבחינה נדל"נית, אבל גם מענה קהילתי למי שביתו נהרס. דבר שני, שהמדינה חייבת להתייחס אליו בצורה משמעותית, הוא שוק השכירות. "אני מקווה שהמדינה תתעשת ותמצא פתרונות", כך קראדי, "תחילה אני חושב, שהכיוון שהציע מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון – שהמדינה תרכוש את הדירות מהנפגעים, הוא כיוון נכון. אבל במקביל לפתרון הכלכלי, המדינה צריכה גם לאפשר פתרונות ברמה האזורית, כי בניין זה גם קהילה, ויש אנשים שגרים שם כל החיים. זה יותר מורכב מרק קירות ובטון.
חיים קראדיצילום: טל משולמיבמקביל המדינה צריכה לעשות מאמץ תכנוני ולקדם תכנון מהיר במסלול ירוק. לאפשר בנייה מיידית. צריך להבין שעשרות אלפי הנכסים שנפגעו עכשיו מצטרפים למחסור שהיה בדירות בימי שגרה. נוסיף על זה עלייה גוברת לישראל, ונבין שהביקוש גדול מאוד. הבעיה היא שבנתונים האחרונים על התחלות הבנייה נראה שהמספרים דווקא יורדים. חייבים לטפל בזה. המדינה צריכה לתעדף את ענף הבנייה, כי זה הקטר של המשק".
כאמור, קראדי מציין תחום נוסף שדורש תשומת לב משמעותית: "יש צורך גדול מאוד בדיור להשכרה. זה תחום שבעשור האחרון התחיל להתקדם, אבל נעצר בגלל עליות הריבית. נכון להיום יש טיפה בים לעומת הביקוש. אנחנו, כשחקן משמעותי עם סביב 4,000 יח"ד להשכרה, רואים את הביקוש ואת המצב בשוק. המדינה חייבת להיכנס לתחום הזה כמה שיותר מהר, לאפשר מכרזים בתדירות גבוהה ובפריסה גיאוגרפית רחבה".
סמי מצלאוי, יו”ר ובעלים של מצלאוי חברה לבניין, מתייחס למצב בשטח ומסביר כי לא מדובר רק בבלוקים ובטון: "המלחמה אולי נגמרה, אבל הקרב האמיתי רק מתחיל. ההרס עצום: עשרות בניינים נפגעו, למעלה מ־40 אלף דירות נהרסו או ניזוקו – זהו פצע פתוח בלב החברה הישראלית. כמי שפועל שנים בענף הנדל”ן, קשה להכיל את גודל השבר – אך מתחת לשכבות האבק וההריסות מסתתרת גם אחריות.
סמי מצלאוויצילום: מגדלור מדיה"האחריות היא על כולנו – יזמים, קבלנים ומקבלי החלטות – לפעול. לא מחר. עכשיו. כמו שפעלנו בהתחדשות העירונית והפכנו חזון למציאות בכל רחבי המדינה, כך עלינו לפעול גם היום – לא להסתפק באמפתיה, אלא להוביל שינוי. ההתחדשות העירונית, אם תזכה לגיבוי אמיתי מצד המדינה – רגולטורי, מימוני ותכנוני – יכולה להיות המנוע המרכזי לשיקום אזורי העורף והפריפריה. לשם כך דרוש ‘מסלול ירוק’ חדש: חקיקה מזורזת, הסרת חסמים בירוקרטיים, לצד מנגנוני פיצוי ותמרוץ – כדי שפרויקטים ייצאו לדרך כבר מחר בבוקר. השיקום הפיזי הוא גם שיקום חברתי ונפשי – הזדמנות לדור הבא לגדול אחרת: בדירה ראויה, במרחב בטוח, עם תקווה. ההתחדשות העירונית איננה רק פתרון – היא בשורה, והיא תתממש רק אם נפעל. יחד. בחוכמה. עכשיו״.
"אין לנו פריבילגיה להמתין לאסון הבא, ראינו מה קורה לבניין ישן"
יקי אמסלם, מנכ"ל קבוצת אלמוג, מתייחס גם הוא למצב שנוצר בשטח ולפתרונות שאפשר וכדאי לקדם: "השבועות האחרונים היו ללא ספק מבחן למוכנותו של העורף הישראלי להתמודד עם האיום הרקטי. אף שהכתובת הייתה על הקיר, לא השכלנו להתכונן כפי שיכולנו. כעת יש לאסוף את עצמנו ולהתחיל בתהליך של שיקום ובנייה, ולא רק עבור המשפחות שאיבדו את בתיהן, אלא גם עבור מאות אלפי המשפחות הנמצאות בסכנה ומתגוררות בבתים מתפוררים, ללא מרחבים מוגנים וממ"דים.
"חשוב לזכור, גם אם יגיעו זמנים של רגיעה, שכולנו מייחלים להם, הסכנה לא נגמרת רק באיום הטילים, אלא גם ברעידת אדמה העלולה להתרחש בכל עת וללא התראה מוקדמת. אין לנו פריבילגיה להמתין לאסון הבא, בוודאי לאחר שראינו מה קורה לבניין ללא יסודות איתנים. התוכניות של שר הפנים ומינהל התכנון יכולות להיות מעודדות לטווח הקרוב ובהחלט מהוות צעד בכיוון הנכון, אולם מעבר להצהרות, יש לראות שדברים קורים בפועל ובאופן מיידי.
יקי אמסלםצילום: איציק שוקל"לצד הצורך בחקיקה ייעודית, שתאפשר שיקום מהיר ויעיל בקנה מידה רחב עבור אלו שאיבדו את בתיהם או שבתיהם נפגעו, ההתגייסות צריכה להיות לאומית ובראשה מקבלי ההחלטות, עם שיתוף פעולה מלא של כל הגורמים, ללא מגבלות בירוקרטיות, רגולטוריות או תקציביות, המעכבות ובולמות את התהליך".
עוד לדברי אמסלם: "יש להשקיע את מרבית המאמצים לקידום התחדשות עירונית במובן הרחב ביותר, במהירות וביעילות הן באזורי הביקוש במרכז והן בפריפריה, ועל המדינה לעשות כל שביכולתה ולתת כמה שיותר תמריצים ליזמים על מנת להסיר את החסם הכלכלי מסך השיקולים - במישור הפיננסי, כדוגמת הטבות מס ויותר מכך בבירוקרטיה, ולהכריז על פרויקטים בהתחדשות עירונית במסלול מואץ, עם הקלות מהותיות והכרתם כפרויקטים לאומיים לטובת מיגון וחיזוק כל תושבי ישראל - צפון, מרכז ודרום".
אסי לויתין בן עמרם, מנכ"לית חברת אמד דן נדל"ן ייזום, סבורה שיש לקדם את עבודות השיקום והבנייה כמה שיותר מהר, אבל בד בבד לא להזניח את כלל השוק ולהאיץ גם את פעילות התכנון והבנייה שבשגרה: "הטילים שנורו לעבר ישראל מאיראן והאבדות בגוף וברכוש שהביאו איתם, וגם המלחמה המתמשכת מעל 600 ימים - מחייבים תוכנית מהותית להתמודדות עם המספרים הלא נתפסים של למעלה משני מיליון אזרחים בישראל, שאין להם מיגון בדמות מקלט או ממ"ד.
אסי לויתן בן עמרםצילום: טניה שין"הפתרון הוא להאיץ הליכי תכנון ופיתוח של פרויקטים נדל"ניים ולראותם כמנוע להבטחת מיגון העורף ולהתאוששות מהירה של הענף והכלכלה בכלל. לצד פרויקטים לפינוי־בינוי והתחדשות עירונית, יש להאיץ תכנון ופיתוח גם על קרקעות חדשות לבנייה בעסקאות קומבינציה, ולא לפסוח גם על חידוש מתחמי תעסוקה והסבתם לפרויקטים בעירוב שימושים. רק כך נראה מהלכים מהירים של תכנון וביצוע פרויקטים במקום הליכים עם עודף בירוקרטיה שאנו חווים כיום.
"תוכנית כוללת לפיתוח פרויקטים למגורים, תשתיות תחבורתיות ושילוב מבני חינוך וקהילה, שיש בהם גם פתרונות מיגון לאזרחים, יכולה לצאת לפועל באם המדינה תקבע מתווה אחיד שיקצר את זמני הוצאת ההיתרים באופן משמעותי ויהיה רלוונטי לכל הארץ, מתווה שמחייב בין היתר פתרונות מיגון בצורה מיטבית לדיירים במיזמי מגורים ולמתחמי תעסוקה. הרשויות המקומיות וגם המדינה ירוויחו מיישומו של מתווה כזה דרך היטלים ואגרות, שיזרימו כסף לקופת המדינה".
"לנצל את ההזדמנות"
אבי רוזן, מנכ"ל קבוצת יוסי אברהמי, מסביר, כי כבר הוכח בעבר שאפשר לזרז תהליכים אם יש אינטרס – ועכשיו האינטרס ברור: "תוצאות המלחמה הקשות והנזק לאלפי דירות ממחישים את החשיבות הרבה של התחדשות עירונית הן עבור רשויות התכנון והן עבור הדיירים. על המדינה לנצל את ההזדמנות הייחודית שנוצרה, כאשר כולם מבינים שחייבים לקדם במהירות התחדשות עירונית לבניית מבנים חדשים בסטנדרט בנייה גבוה, הכוללים פתרונות מיגון מתקדמים. כפי שהרשויות המקומיות הוכיחו שהן יודעות לזרז תהליכים כאשר יש צורך, חובה להמשיך ולייעל את הבירוקרטיה כדי לזרז את הליכי התכנון והאישור של פרויקטי התחדשות עירונית, שאורכים שנים ארוכות.
אבי רוזןצילום: יח"צמעבר לכך יש לייעל גם את שלב הביצוע באמצעות פתרונות לייבוא פועלי בניין זרים. המחסור בפועלים בשוק בכל הארץ גורם לשיבושים ולהאטה בקצב הבנייה. על המדינה למצוא פתרונות לענף, כדי שיאפשרו לבנות באיכות ובקצב גבוה יותר. הדיירים יוכלו לקבל דירות בזמן קצר יותר, ומנגד עלויות הבנייה יצטמצמו".
רונן יפו, מנכ״ל דוניץ־אלעד, מסביר מה חשוב לעשות כדי שהשיקום יוכל לצאת אל הפועל: "אנחנו ניצבים בפני אתגרים רבים. המדינה חייבת למצוא דרך לפשט את הפתרון המשפטי של שיקום אזורי ההרס, כך שיוסדר הנושא הקנייני מול בעלי הדירות שנהרסו. בנוסף המדינה חייבת לפעול להסרת חסמים בכל הקשור לכוח אדם לענף הבנייה, להשקעה בהכשרה מקצועית מקומית ובהגדלת מכסת העובדים הזרים".
רונן יפוצילום: יח"צגם יפו שם דגש על הרשויות המקומיות ותפקידן באירוע: "על הרשויות המקומיות לייעל ולקצר את הליכי הרישוי, לאפשר רגולציה מהירה עם מסלולים מועדפים לפרויקטים באזורים שנפגעו, וליצור שיתוף פעולה הדוק בין המדינה, הרשויות והיזמים. אסור שנפסיד זמן יקר, שכן אם לא נפעל מהר ונכון – המחסור יהפוך למשבר מתמשך".
תומר צבר, מנכ"ל חברת שלום את נתן, מסביר שכדי לתת מענה למתחמים שנפגעו ולמחוסרי הדיור, חובה על כל המערכת להתגייס ולשנות גישה: "התחדשות עירונית זה הפתרון הנכון כאן, אין משהו אחר שיכול לתת מענה. תמ"א 38 נולדה בפועל כדי למגן מבנים מרעידות אדמה, אבל מאז שנוצרה, לא היו רעידות, אבל היו הרבה מבצעים וטילים. זה צריך להיות המיקוד. אחת הרעות החולות בתחום הזה היא משך הזמן שלוקח מהרגע שמגישים הצעה לדיירים ועד שמגיעים להיתר בנייה. זה מטורף".
לדבריו, "מדובר בין שבע לתשע שנים להגיע להיתר, וההתנהלות הכי קשה היא מול הרשויות. את זה עכשיו יהיו חייבים לשנות, אם רוצים להתקדם מהר. אני חושב שהותמ"ל למשל יכולה להיות חלק מהפתרון לקידום מהיר, אבל גם הוועדה הזו לפעמים חסרת אונים מול הרשות המקומית. בסוף אתה תלוי בפלורה מחדרה, שיושבת בעירייה, מזיזה נייר או תוכנית מכאן לשם, ובוועדות המקומיות שיתכנסו ויאשרו".
תומר צברצילום: יח"צצבר מסביר שהמציאות בשטח מחייבת התנהלות מסוג אחר: "בשנות ה־90 היה אריאל שרון, והוא ידע להזיז דברים מהר. אני חושב שבאירוע הנוכחי צריך להקים מעין 'סיירת נדל"ן', שיודעת לקבל החלטות; צוות ייעודי שירוץ עם גורמים מהרשות המקומית כדי להאיץ את התהליכים. מהנדסים, אדריכלים, אנשי מקצוע יחד עם הרשויות. בסוף הבעיה היא לא בביצוע של היזם – אלא בתכנון של הרשות, שלוקח המון זמן, המון יועצים, מה שיוצר תהליכים ארוכים. חייבים לייצר דרך מהירה יותר לקדם התכנון ולאשר התוכניות".
נושא נוסף שאליו מתייחס צבר, קשור למחסור בעובדים: "זו בעיה קשה היום וגם בתחום זה נדרש שינוי. במהלך המלחמה עכשיו שמענו לא פעם את המושג 'עבודה עברית', אומנם לא בהקשר של הנדל"ן, אבל אולי גם את זה צריך עכשיו לקדם כחוסן לאומי ולתמרץ חבר'ה צעירים להיכנס לענף".
"להפסיק להקשות על היזמים"
ורד צרפתי זבולון, מנכ"לית משותפת בקבוצת צרפתי שמעון, חושבת שהתחדשות עירונית היא הפתרון למצב בשטח, אבל המתווה הקיים מחייב שיפורים משמעותיים: "בוודאי שהתחדשות עירונית היא הפתרון, אבל צריך גם להפחית את הבירוקרטיה ולהפסיק להקשות על היזמים בנושא הכדאיות הכלכלית. יש רשויות שמקשות, ופרויקטים נופלים בגלל מטרים ספורים. לדעתי, הרשויות צריכות להתנהל כמו עיריית ירושלים, שנותנת באופן גורף תוספת של 25 מ"ר.
ורד צרפתי זבולוןצילום: אבי רוקחבמקרה הזה כל הפרויקטים הופכים לבעלי כדאיות כלכלית באופן אוטומטי, וזה יעזור משמעותית לקדם את ההתחדשות העירונית שתקועה כבר הרבה שנים. לזה כמובן יש להוסיף את הצורך בהפחתת הבירוקרטיה, כך שגם פרויקט פינוי־בינוי משמעותי יוכל לצאת לדרך בתוך שלוש שנים לכל היותר, לעומת לפחות 10 שנים במצב כיום. אם היו נותנים לשוק לעבוד בצורה יעילה ובלי כל הסבך הבירוקרטי, אני חושבת שהפגיעה בבניינים שנפגעו במערכה מול איראן הייתה הרבה יותר מצומצמת".
צרפתי מתייחסת גם למחסור בידיים עובדות בענף: "לגבי עובדים זרים – הממשלה מתעקשת למיין את העובדים בעצמה, ולצערי, נוכחנו שהעובדים הללו לא טובים. הממשלה צריכה לאפשר לכל התאגידים להביא באופן ישיר את העובדים, ולא להתעקש למיין אותם בעצמה. ברגע שהשוק הפרטי ממיין את העובדים, זה מהיר יותר והעובדים איכותיים יותר. הממשלה צריכה לסמוך על השוק הפרטי, הכולל אנשים מקצועיים שזו עבודתם, ויודעים לבחור את בעלי המקצוע הנכונים".
חגית וולף, מנכ״לית קן התור התחדשות עירונית, מציעה מתווה אמיתי שיוכל לקדם עניינים בשטח: ״המדינה לא יכולה להרשות לעצמה להמתין. כל בניין שנפגע צריך לקבל פרויקטור מטעם הרשות – עורך דין או שמאי ללא אינטרס, שיהיה אחראי לנהל את התהליך, לרכז את בעלי הדירות, לבחור יזם ולייצג את הדיירים בהחלטות.
חגית וולףצילום: שרית מורהתחדשות עירונית היא תהליך של שנים, ובמצב חירום – אין זמן. הפרויקטור חייב להיות הסמכות שמקבלת החלטות, תוך שמירה מלאה על הזכויות הקנייניות ובליווי רציף של הדיירים. במקום לשפוך מיליארדים על תיקונים נקודתיים, אפשר למנף את כספי הביטוח והפיצויים כדי לחדש את המבנים – בתמרוץ של התחדשות עירונית, מתן זכויות בנייה נוספות באזורים שבהם זה נדרש, או גיוס חברות ביצוע עם כוח אדם קיים, שייכנסו מיידית לעבודה".
רועי לוי, ראש עיריית נשר וסגן יו"ר המרכז לשלטון מקומי, מסביר מה הבעיות המרכזיות היום, וכיצד יש לפעול: "המתיחות והמלחמה מול איראן חשפו בצורה קשה עד כמה העורף הישראלי חשוף ופגיע. ישראל היא מדינה שהבינה את חשיבות ההתחדשות העירונית ואת הצורך בשדרוג תשתיות המיגון כבר לפני למעלה מ־20 שנה. אלא שהבעיות הבירוקרטיות שמלוות את התהליכים הללו, מאיטות באופן משמעותי את ביצועם.
"על־פי הערכות, פרויקט ממוצע של פינוי־בינוי עומד על כעשר שנים, כאשר לפחות מחצית מזמן ארוך זה נגרמת עקב הבירוקרטיה הקשה ביותר שלנו. על אף החשיבות הברורה, תהליכי התחדשות עירונית נתקלים שוב ושוב במחסומים בירוקרטיים המעכבים את קידומם ולעיתים אף מביאים לכישלונם המוחלט. בבסיס הבעיה עומד מנגנון רגולטורי כבד ומסורבל, שכולל ריבוי רשויות, נהלים משתנים בין ערים ורשויות מקומיות, דרישות תכנוניות נוקשות ולעיתים חוסר תיאום בין משרדי ממשלה.
רועי לויצילום:דוברות עיריית נשר"כל פרויקט מחייב הליכים מורכבים של אישורים, התנגדויות, ועדות ובדיקות אינסופיות – תהליך שיכול להימשך שנים רבות, ובמקרים רבים מוביל לנטישת הפרויקט על ידי יזמים ואובדן אמון מצד הדיירים. התוצאה היא עיכוב מסוכן בחיזוק מבנים ישנים. אזורים שלמים, בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נותרים חשופים לאיומים ביטחוניים מתמשכים, כמו ירי רקטות, ולסכנת קריסה במקרה של רעידת אדמה. המדינה, במקום להוביל מהלך לאומי להצלת חיים, מוצאת את עצמה לכודה במלכודת רגולטורית שהיא עצמה יצרה. נדרש שינוי עומק במנגנוני הבירוקרטיה: ריכוז סמכויות בידי גוף מתכלל, קביעת מסלולים מהירים ומקוצרים לפרויקטים באזורים מועדים לסיכון והפחתת החסמים המשפטיים והטכניים שמכבידים על ההליך. רק כך יהיה ניתן להבטיח שההתחדשות לא תישאר על הנייר, אלא תציל חיים בפועל".
לוי מסכם: "יש צורך שהרשויות יעבדו כתף אל כתף יחד עם הקבלנים וימצאו מודל כלכלי שהופך את הפרויקטים בפריפריה לכדאיים. לדאוג ליצירת מציאות שקבלנים יתחרו ביניהם על זכייה בפרויקטים, כפי שנעשה במרכז. במקום שעיני הרגולטור תהיה צרה בקבלנים, חשוב שהאינטרס הביטחוני המובהק של ציבור האזרחים יהיה המרכזי. מצב כזה, שיהפוך את ההתחדשות בפריפריה לכדאי כלכלית, ידחוף את הנושא קדימה. המלחמה הנוכחית היא קריאת השכמה שמחייבת שינוי תפיסתי ופרקטי".
ממ"ד, ממ"ק או מקלט?
לצד השיקום שנדרש במתחמי ההרס, וההתחדשות העירונית שיכולה וצריכה להנגיש מיגון לחלק גדול מהאוכלוסייה, מלחמת "עם כלביא" העלתה עוד סוגיה חשובה לדיון ציבורי: האם הממ"ד הקיים מעניק את המענה גם כשמדובר בטילים כמו אלו שהגיעו מאיראן? והאם צריך לחשוב על עדכון מדיניות המיגון?
״הממ"ד הוא עדיין האמצעי המרכזי והיעיל ביותר להגנה על חיי התושבים", פותח ואומר קימלדורף, "אנחנו מקפידים לבנות לפי התקן ולפי כל הדרישות. יחד עם זאת, ברור שבעתיד נצטרך לבחון דרכים לחיזוק והרחבת המיגון כולל הוספת מרחבים מוגנים בפרויקטים מסוימים ושימוש חכם יותר בתת־הקרקע. בפרויקטים הגדולים והחדשים אפשר וצריך לשלב פתרונות מיגון גם בחניונים התחתיים ובתשתיות לאומיות, כמו רכבות קלות, תחנות רכבת תת־קרקעיות וחניונים ציבוריים. שיכון ובינוי, שפועלת גם בתחומי התחבורה והתשתיות הלאומיות, רואה עצמה כזרוע ביצועית של המדינה גם בהיבטים האלה״.
וולף סבורה שיש לשקול מחדש האם ממ"ד הוא הפתרון, או דווקא ממ"'ק - מרחב מוגן קומתי: "הפרטיות בבית שלי חשובה לי כמו לכל אחד, אבל ביטחון קודם. ממ"קים – מקלטים קומתיים – הוכחו כמגינים טוב יותר בזמן אמת, הם מחזקים את המבנה ביעילות הנדסית, מאפשרים תכנון גמיש יותר של הדירות והמרפסות וגם מוזילים את עלויות הבנייה. זה פתרון נכון יותר למציאות החדשה שאנחנו חיים בה. הפרטיות חשובה – אבל החיים יותר״.
יגאל גוברין, יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתית, מתייחס גם הוא לנושא: "בעקבות אירועי מלחמת 'חרבות ברזל' והתקיפות האיראניות, מתחדד הצורך בפתרונות מיגון לבניינים ישנים, במיוחד בניינים גבוהים אשר התחדשות עירונית לא נותנת להם פתרון כלכלי. לכן על הרשויות המקומיות והמדינה למפות את כלל המבנים הללו, ולהציע לכל מבנה פתרונות מיגון מערכתיים, ולא פרטניים. כך לדוגמה אפשרות שימוש במיגון של מוסדות חינוך סמוכים או מרכזים ציבוריים, שיכולים לשמש מקלטים לתושבים בשעת חירום. בטווח הארוך נדרשת השקעה בהקמת תשתיות מיגון תקניות בשכונות הוותיקות האלו".
הכתבה פורסמה לראשונה במוסף "ידיעות הנדל"ן" של "ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 06:00, 18.07.25
