לצד ההנאה, חשוב לדעת שבקיום יחסי מין טמונה גם סכנה בריאותית - הדבקה בווירוס הפפילומה, העלול לגרום להתפתחות נגעים טרום־סרטניים וסרטניים באיברי המין, בפי הטבעת, בפה ובלוע בקרב נשים וגם בקרב גברים. "וירוס הפפילומה עובר בעת קיום יחסי מין בכל צורה של מגע ישיר", מסבירה ד"ר יעל אבידן, גינקו־אונקולוגית במרכז הרפואי קפלן.
במקרה של נשים, האם כל נדבקת תפתח סרטן?
"שלילי. לא כל הנשים שנדבקות, גם יפתחו סרטן. לווירוס יש זנים אלימים יותר ואלימים פחות, והתפתחות של ממאירויות תלויה בזן, בזמן ומערכת החיסון של כל אישה, כאשר אנחנו מדברים על תקופה של שנים".
מהם הטיפולים הזמינים כיום כנגד הווירוס?
"החיסון הוא הטיפול החשוב ביותר כיום, מקבלים אותו בנות ובנים כבר בכיתה ח' בשתי מנות, ומגיל 15 בשלוש מנות. החיסון נכלל בסל הבריאות לבני ובנות 9 עד 45, כאשר אצל הגברים הסיבה היא מניעת סרטן וגם ייצור חיסון עדר למניעת הדבקה של בנות זוג עתידיות.
"החיסון לפפילומה מכיל שבעה זנים, שהם בעלי השכיחות הגבוהה ביותר לגרום לנגעים טרום־סרטניים ולסרטן צוואר הרחם. בנוסף החיסון כולל עוד שני זנים, שגורמים להיווצרות יבלות חיצוניות (קונדילומות). החיסון מגן גם מהיבלות וגם מהנגעים הטרום־סרטניים והגידולים הסרטניים".
מהם היתרונות בגילוי מוקדם של הידבקות, ומה החשיבות בביצוע בדיקות PAP שגרתיות?
"החיסון, לצערי, לא מכיל את כלל הזנים שיכולים לגרום לנגעים טרום־סרטניים, ולכן ההמלצה, לפי סל הבריאות ולפי איגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, היא לעבור בדיקת פאפ כל שלוש-חמש שנים. היום הפאפ יכול להגיד לנו אם האישה נשאית לווירוס ולאיזה סוג. כמו כן אם האישה נמצאת חיובית לווירוס, אנחנו יכולים לזהות תאים לא תקינים - והכול באותה בדיקת פאפ שגרתית אצל רופא הנשים.
"אם הבדיקה חיובית לווירוס, ובהתאם לתוצאות, עושים לאישה בדיקה מורחבת בשם קולפוסקופיה – שבוחנת את השינויים החלים בצוואר הרחם. במקרים שנצפים נגעים טרום־סרטניים או סרטניים, היא מופנית להמשך טיפול".
מהם הסימנים שיכולים להעיד על הידבקות בווירוס?
"ישנם זנים של הווירוס, שיוצרים יבלות חיצוניות על הפות ובתוך הנרתיק (קונדילומות), שגורמות לאי נוחות רבה ולגרד. לעיתים כשיש נגעים טרום סרטניים, יופיע דימום לא סדיר או דימום לאחר יחסי מין. אבל ברוב המקרים הנשים הן א־סימפטומטיות לחלוטין, והמקרים מתגלים בבדיקה גינקולוגית או במשטח פאפ שגרתי.
"חשוב להדגיש, שגם נשים שחוסנו, לא פטורות מהצורך לבצע פאפ באופן קבוע. הסיבה היא שהחיסון יעיל לתשעת הזנים שהוא מכסה, אבל ישנם זנים נוספים, שיכולים לגרום לנגעים. לכן גם נשים שחוסנו בכל המנות, צריכות להמשיך לבצע פאפ באופן שגרתי בין גיל 25 ל־54 או עד גיל 65 לפי המלצות האיגוד".
האם יש דרכים למנוע הידבקות?
"לצערי, לא ממש. הקונדום לא מונע הדבקה ב־100%, כי הקונדילומות מופיעות על איברים חיצוניים. מספיק מגע הדוק של עור בעור כדי להידבק. החיסון הוא דרך המניעה היחידה שעומדת בפנינו. חשוב לקבל אותו לפני תחילת קיום יחסי מין, וזו גם הסיבה שבישראל מתחסנים בני/ות 14. ברגע שאנחנו מגלים הדבקה ובעקבותיה רואים בדיקה לא תקינה – יש טיפול תואם, אבל חשוב לעלות על כך בזמן. הזמן הוא גורם קריטי. בנגע טרום ממאיר יש טיפול פשוט יחסית והמשך מעקב. אם מדובר בגידול סרטני – יש לכך השלכות הלאה".
האם יש קשר בין וירוס הפפילומה לבין בעיות פוריות?
"אין הפרעה לעצם הכניסה להיריון, אלא על השמירה עליו. אם יש נגע טרום־סרטני או סרטני, אנחנו מבצעים כריתה של חלק מצוואר הרחם, כשהפעולה יכולה לגרום לקיצור צוואר הרחם ולהוביל ללידות מוקדמות או להפלות".
האם יש הבדל בטיפול או במעקב עבור נשים בגילאים שונים?
"הטיפול בצעירות שמרני יותר בשל הסיכוי שהווירוס ייעלם מעצמו. ככל שעולה הגיל, הטיפול הוא יותר התערבותי. מערכת החיסון של נשים צעירות יודעת להתמודד עם וירוס הפפילומה בצורה טובה יותר. ככל שעולה הגיל, היכולת הולכת ופוחתת. אם, למשל, אבחנתי הדבקה אצל בת 20, עשיתי לה בדיקת קולפוסקופיה וזיהיתי נגע טרום־ממאיר בדרגה נמוכה – אני יכולה לעקוב אחריו, כשבמקרה של הצעירות 90% מהנגעים יחלפו מעצמם. כמובן, לא ארצה לבצע פעולות בצוואר הרחם מיותרות אצל אישה שעדיין לא ילדה".
ספרי על מקרה פפילומה, שאבחנת וטיפלת בהצלחה?
"יש לי אלפי מקרים של נשים שעשו פאפ שגרתי, שבאמצעותו זיהו אצלן תאים לא תקינים, והן הגיעו אליי לקולפוסקופיה; למשל מקרה, שבעקבות הבדיקה זיהיתי נגע טרום־סרטני בדרגה 3 בצוואר הרחם, לפני שהוא הופך לסרטני. שלחנו את האישה לפעולה בהרדמה כדי להסיר את האזור הנגוע, ואכן בדגימה הסופית התגלה סרטן.
האישה עברה כריתת רחם פשוטה יחסית והחלימה. מה שהציל את חייה היה הביקור השגרתי אצל רופא הנשים, שביצע לה בדיקת פאפ. כיום היא אישה בריאה ונמצאת במעקב.
"סרטן הרחם הוא גידול אלים, ושיעור ההישרדות אחרי חמש שנים עומד על 50%, תלוי בשלב הגילוי.
בשלב מוקדם הטיפול יותר פשוט, ללא כימותרפיה והקרנות, ואף הסיכוי לריפוי גבוה יותר. מכאן החשיבות העצומה בגילוי המוקדם".
פורסם לראשונה: 10:00, 06.03.25
