בית המשפט המחוזי לנוער בנוף הגליל-נצרת קבע לאחרונה שבן 11 שגדל מאז לידתו במשפחת אומנה יתאחד בקרוב עם אביו הביולוגי. השופט ערפאת טאהא דחה את עמדת המדינה שלפיה האב נעדר מסוגלות הורית, והחליט על תוכנית מדורגת לצורך העברת המשמורת לידיו.
מדובר בקטין שהופרד מהוריו הביולוגיים ימים ספורים אחרי לידתו והועבר למשפחת אומנה. הרקע לכך היה הסכיזופרניה שאיתה התמודדה אימו והחשש לשלומו. מאז ועד היום ניהל אביו, אלכוהוליסט לשעבר, מאבק לצורך קבלת משמורת עליו. ניסיונותיו עליו בתוהו, ובאוגוסט אשתקד האריך בית המשפט לנוער בנוף הגליל-נצרת את הוצאת הקטין ממשמורת אביו לשנתיים נוספות.
השופטת אילנית אימבר נימקה את החלטתה בכך שהאב נעדר מסוגלות הורית, וקיים חשש ממשי לשלומו הנפשי של בנו אם יוחזר בשלב זה למשמורתו. "יש ליצור יציבות בחיי הקטין ולהשאירו בחזקת משפחת האומנה, אשר לה היכולות לספק את צרכיו הרגשיים", קבעה.
האב סירב להשלים עם ההחלטה, ובאוקטובר האחרון הגיש את הערעור למחוזי. הוא כפר בקביעה שאינו כשיר להיות הורה, שכן מעולם לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית להוכיח אחרת. לדבריו עצם הרצון לייצר יציבות בחיי הילד אינו מצדיק להשאיר אותו במשפחת אומנה, תוך הפרדתו מאביו-מולידו.
מנגד התעקשו נציג המדינה והאפוטרופוס לדין שמונה לילד כי פסק הדין נכון ואין להתערב בו. נטען שהאב לא מסוגל לדאוג לצורכי בנו, בעיקר אלה הרגשיים, ולכן אין להעבירו למשמורתו.
השופט טאהא ציין שהחלטת בית המשפט לנוער נשענה על חוות דעת מלפני כשמונה ועשר שנים, והוסיף שקיים קושי רב בביסוס קביעה כה משמעותית בעניין מסוגלותו ההורית של האב, הטומנת בחובה המשך ניתוק ביניהם והחזקתו במשפחת אומנה.
עו"ד דוד ברקוביץבפסק הדין הודגש שמעיון בחוות הדעת עולה שאין מדובר באב אלים המסכן את בריאות בנו ושלומו הפיזי. בהקשר לכך צוין שהאב מקיים הסדרי ראייה עם בנו בצורה סדירה מזה שנים רבות, ולא החמיץ אף מפגש עמו מאז שנולד.
אכן, העיר השופט, קיימות פה ושם תקריות נקודתיות בעייתיות בהתנהלות האב מול בנו - למשל כשלא היה קשוב אליו והיה עסוק בשאלות הקשורות לאג'נדה שלו ושאינן מותאמות לסיטואציה. אלא שבראייה כללית אין להסיק מכך שהוא נעדר כישורים מינימליים לתפקד כהורה. לעניין זה חידד השופט שהילד מעולם לא היה ברשות אביו, ולא ניתנה לאחרון הזדמנות לטפל בו, כך שמסוגלותו ההורית מעולם לא נבחנה בפועל.
לדבריו על מנת לנתק ילד מהוריו הביולוגיים נדרש להראות שהם נעדרי יכולת מינימלית לתפקד כהורים, וזה לא המצב כאן. הוא הסביר שמעבר קטין למשפחת אומנה הוא בגדר הסדר זמני שאמור להסתיים מתישהו, ואין להנציח את המצב בהעדר הצדקה.
לפיכך קיבל השופט את ערעור האב. הוא הורה לבית המשפט לנוער לגבש תוכנית הדרגתית שתימשך שנה לכל היותר, לצורך העברת המשמורת על הילד ממשפחת האומנה לאביו הביולוגי.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד דוד ברקוביץ עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
