בית משפט השלום בנתניה דחה לאחרונה על הסף תביעה שהגישו רוכשי דירה בעיר לפיצוי של כ-307 אלף שקל בגין ליקויי בנייה. השופטת מרי יפעתי קיבלה את עמדת יזמיות הנדלן, שלפיה התביעה הוגשה שבע שנים וחודש אחרי מסירת המפתח, ולכן חלה עליה התיישנות.
ביוני 2015 חתמו בני זוג על הסכם מכר מול החברות לרכישת דירה בפרויקט בנתניה. את המפתח הם קיבלו בינואר 2016, וכבר אז העלו טענות על ליקויי בנייה. במאי 2022 הם שלחו למוכרות מכתב התראה בעניין הליקויים, טרם הגשת תביעה.
בתגובה למכתב הודיעו היזמיות על נכונותן לבדוק את הליקויים ולתקן אותם בעצמן לפנים משורת הדין. אבל הרוכשים עמדו על קבלת פיצוי כספי ובפברואר 2023 הגישו את תביעתם באמצעות עו"ד ניר אלטמן. הם דרשו את הפיצוי עבור ליקויי הבנייה, כמו גם ירידת ערך והוצאות נלוות.
בתגובה טענו המוכרות באמצעות עו"ד ליה אנדל שהתביעה התיישנה מאחר שהוגשה בחלוף יותר משבע שנים ממועד הכניסה לדירה וגילוי הליקויים. לטענה זו הגיבו הרוכשים שעצם הנכונות של היזמיות ב-2022 לתקן את הליקויים מהווה "הודאה בזכות", לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, המאפסת את מרוץ ההתיישנות. ממילא, לטענתם, תביעתם לא התיישנה ויש לבררה לגופה.
השופטת יפעתי הבהירה שאין למעשה מחלוקת בדבר הגשת התביעה בחלוף יותר משבע שנים מאז גילוי הליקויים לראשונה. היא הדגישה שגם לפי גישה מקלה, שלפיה מרוץ ההתיישנות החל רק ב-19 בפברואר 2016 - מועד נתינת חוות דעת ראשונה מטעם מומחה התובעים בקשר לליקויים - הרי שעדיין חל איחור בן יומיים, מאחר שהתביעה הוגשה ב-21 בפברואר 2023.
לגבי טענת ה"הודאה בזכות" שהעלו הרוכשים היא הוסיפה שלפי הפסיקה, הודאת נתבע בקיום זכות התובע - המאפסת את מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות - צריכה להיות "ברורה ומפורשת".
אלא שמתגובת היזמיות למכתב ההתראה ששלחו הרוכשים ב-2022 עלה שהן הופתעו מעצם הפנייה, וכי הליקויים הנטענים מעולם לא הובאו לידיעתן. יתרה מכך, לאחר ביקור בדירה ביולי 2022 כתב נציג הנתבעות ש"לאחר בחינת הליקויים, ומתוך רצון טוב, אנו מבקשים לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים". הוא הוסיף וציין כי "אין ברצוננו הטוב משום הודאה באחריות".
דברים ברוח דומה העלה הנציג בדואר אלקטרוני ששלח 11 ימים לאחר מכן, שבו כתב שהיזמיות מעוניינות אומנם לתקן את הליקויים בעצמן, אך "זאת לפנים משורת הדין, ועל אף שיש לחברתנו טענות בדבר העדר אחריות".
בפסק הדין צוין שהתכתבויות אלה מדברות בעד עצמן ומלמדות על היעדר הודאה "ברורה ומפורשת" מצד היזמיות, כנדרש בפסיקה, בקשר לאחריותן לליקויים הנטענים: "נהפוך הוא. הנתבעות מסייגות את הסכמתן, אינן מודות באחריות או בטענות התובעים, ואף מלינות כי ליקויים נטענים אלו לא הובאו לידיעתן במשך השנים".
בנסיבות אלה קבעה השופטת שאין מקום לאיפוס תקופת ההתיישנות. היא הורתה על דחיית התביעה שהוגשה נגד היזמיות, תוך חיוב בעלי הדירה ב-10.5 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד ניר אלטמן
• ב"כ הנתבעות: עו"ד ליה אנדל
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
