אישה שרכשה דירה ב-1999 תבעה את היזמית שמכרה לה אותה בבית משפט השלום בפתח תקווה. טענתה המרכזית הייתה שהנתבעת הפרה את התחייבותה לרשום אותה כבעלים על הנכס "מהר ככל הניתן", ולמעשה עד היום, ומכאן שעליה לפצותה. השופטת עדנה יוסף-קוזין קבעה לאחרונה שעל היזמית לשאת בירידת הערך שנגרמה לרוכשת בשל מחדלה רב השנים.
תחילת הפרשה במאי 1999, אז קנתה התובעת מהנתבעת דירת שלושה חדרים בבניין ברחוב המכבים שבפתח תקווה. בהסכם המכר עליו חתמו הצדדים נקבע, בין היתר, שכנגד מילוי התחייבות הרוכשת על-פיו, "המוכר מתחייב לרשום את הבניין כבית משותף, לרשום את הדירה כיחידה נפרדת בבית המשותף, ולרשום את זכויות הבעלות בדירה על שם הקונה". בהמשך נרשם ש"המוכר מתחייב לשקוד ולפעול לשם רישום הבית המשותף מהר ככל הניתן".
אלא שמילים לחוד ומציאות לחוד. הלכה למעשה עד היום - למעלה מחצי יובל אחרי חתימת הסכם המכר - טרם נרשמה התובעת כבעלים רשמיים בטאבו. מכאן התביעה שהגישה לבית המשפט, בה סיפרה שבהיעדר רישומה כבעלים נבצר ממנה למכור את הדירה במחיר ריאלי, אלא בכזה הנמוך משמעותית ממחיר השוק. סכום התביעה הועמד על כמיליון שקלים.
עו"ד פאני יהלוםטל אודי אזורית סטודיו לצילוםלהגנתה טענה היזמית כי הצדדים צפו שיהיה עיכוב ברישום הבית המשותף לנוכח העובדה שייעוד הבניין הוא לדיור מוגן, ואף כתבו זאת במפורש בחוזה. היא הוסיפה כי בשום שלב לא התנערה מחובותיה על-פי החוזה, וכי היא טורחת רבות להשלמתן בתום לב.
חוסר מעש
השופטת יוסף-קוזין קבעה שהיזמית הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעת בהסכם המכר לרשום בטאבו את הבניין כבית משותף, ואותה כבעלים. היא ציינה שבהסכם המכר נכתב אמנם כי ייעוד חלק מהבניין הוא לדיור מוגן, אלא שלמסקנתה - הנתבעת מכרה לתובעת את הדירה שבמוקד ההליך כדירה המיועדת לדיור רגיל בבעלות פרטית.
כך או כך, כתבה השופטת, "המצג הנלמד מנוסח החוזה בכללותו הוא להליך רישום בית משותף בתוך מספר שנים". לדבריה בנסיבות המקרה "לא ניתן שלא לקבוע כי תקופה העולה על 25 שנה חורגת בכל קנה מידה מהזמן הסביר. לא מיותר לציין כי מעבר לכך שהרישום טרם בוצע, גם אין צפי לביצוע הרישום".
בהקשר לכך ציינה השופטת כי עולה ממסכת הראיות שבמשך שבע שנים תמימות, החל מ-2011 ועד 2018, נקטה היזמית בחוסר מעש של ממש, ולא פעלה במאומה כדי לקדם את הליכי הרישום והשלמתם, התנהגות אשר לדברי השופטת "מהווה הפרה ברורה של הסכם המכר, ובוודאי אינה מתיישבת עם התחייבות הנתבעת לביצוע רישום הזכויות 'מהר ככל שניתן'. אי לכך, הנתבעת הפרה את החוזה".
בסוגיית הנזק אימצה השופטת את מסקנת מומחה בית המשפט, לפיה בשל אי-רישום התובעת כבעלים נגרמה לה ירידת ערך בשיעור 12% משווי הדירה בשוק החופשי, המוערך על-ידו ב-1,850,000 שקל. במלים אחרות, מדובר בירידת ערך של 222,000 שקל. השופטת פסקה לתובעת את הסכום האמור בתוספת פיצוי עבור נזק לא ממוני וכן שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 80,000 שקל.
בסך הכול נפסקו לבעלת הדירה 302,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אלון לוריה
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אלישיב ברקוביץ
• עו"ד פאני יהלום עוסקת במקרקעין ונדל"ן
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
