בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה נאמנת בהליך חדלות פירעון שביקשה לבטל הענקת דירה מאדם החייב כחצי מיליון שקל לבעלותה של אשתו לשעבר. השופט רון גולדשטיין שוכנע שהוויתור על חלקו בנכס לא נועד להבריח נכסים מנושיו, אלא בוצע כחלק אותנטי מהליך הגירושים עוד לפני הסתבכותו הכלכלית.
בני הזוג התחתנו ב-2008 ובמהלך נישואיהם רכשו את הדירה שבמוקד ההליך, בשטח 33 מ"ר, לה צמודה מרפסת בגודל 46 מ"ר. לאחר עשור הם נפרדו והבעל עזב את הבית. במסגרת הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין נקבע שהבעל יעביר לאישה את חלקו בדירה תמורת סכום מסוים.
בהמשך הוגשה נגדו תביעה כספית בעניין אחר שהסתיימה בנובמבר 2022 בחיובו לשלם לתובעים 465 אלף שקל. כחודש קודם לכן חתם הבעל על הסכם נוסף מול פרודתו להעברת חלקו בדירה אליה, תמורת סכום נמוך מזה שנקבע בהסכם הגירושים. בדצמבר פנו הנושים בבקשה לצו פתיחת הליכי חדלות פירעון וטענו שסמיכות הזמנים בין ההסכם השני לבין פסק הדין מעלה חשד להברחת נכסים.
ואכן, עמדת הממונה על חדלות פירעון והנאמנת, שיוצגו על ידי עו"ד רונית שרגא-ולטוך ועו"ד ליאור בן-יוסף לוי, הייתה שיש לבטל את הענקת הדירה. לטענתם הפרודה שילמה 196 אלף שקל בלבד עבור חלקו של בעלה לשעבר - סכום המהווה 16% משווי הזכויות האמיתי - כך שמדובר בפעולה העולה כדי גריעת נכס מקופת הנשייה.
מנגד טענו בני הזוג לשעבר באמצעות עו"ד נתנאל כהן ועו"ד מאור קינד שלא הוכחו התנאים המצטברים לביטול הענקה לפי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון. נטען שההעברה בוצעה במסגרת הליך גירושים שקדם להסתבכות הכלכלית, ובתמורה שאושרה על ידי בית המשפט.
השופט גולדשטיין שוכנע שבמקרה שלפניו לא מתקיים אחד התנאים המהותיים לביטול הענקה, שעניינו עשיית פעולה "בלא תמורה, או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין", לצורך הברחת נכסים. הוא כתב: "אני סבור כי בענייננו לא הוכח שחלוקת הרכוש בין היחיד למשיבה, לרבות בקשר עם הנכס, הייתה 'נדיבה' מדי כלפי היחיד לאור הסתבכותו ועל מנת להבריח נכסים מנושיו, או כי אין מדובר בחלוקת רכוש ממשית ואותנטית".
הפסק הדין הודגש שבמועד הסכם הגירושים הראשון (2018), טרם הוגשה התביעה הכספית נגד הבעל. שיקול נוסף לזכות בני הזוג לשעבר נעוץ בכך שהם כרתו הסכם גירושים כן ומקיף, המפרט שורת נושאים שכלל אינם קשורים לדירה מושא הבקשה, כגון מזונות, פירעון הלוואה שלקחו יחד ועוד.
בנוגע לתמורה שהעבירה עבור החלק בדירה טענו בני הזוג לשעבר שבפועל היא הייתה גבוהה מזו שציינה הנאמנת, ועמדה על 450 אלף שקל ששולמו במגוון דרכים. השופט קבע בהקשר זה שלא מדובר בסכום מופרך ובלתי סביר, זאת על רקע חוות דעת שמאית מלפני עשור שהעריכה את שווי הנכס ב-1.7 מיליון שקל בלבד.
לסיכום קבע השופט שלא הוכח שהבעל מכר את חלקו בדירה לאשתו לשעבר בלא תמורה הולמת ובמטרה להבריח נכסים מנושיו, ומכאן שלא מתקיימים התנאים שבחוק לביטול הענקה. הוא דחה את הבקשה ופסק 5,000 שקל הוצאות משפט לטובת האישה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ החייב: עו"ד נתנאל כהן
• ב"כ המשיבה: עו"ד מאור קינד
• ב"כ הממונה: עו"ד רונית שרגא-ולטוך
• הנאמנת: עו"ד ליאור בן-יוסף לוי
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
