בית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת הכריע לאחרונה בסכסוך ירושה בין בנותיה של אישה שהלכה לעולמה לבין כלתה – אלמנתו של בנה: השופטת רונית גורביץ אישרה את הצוואה בעל פה שערכה המנוחה שלושה ימים לפני מותה, ובה שינתה את חלוקת הירושה שנקבעה בצוואה שערכה שנים קודם לכן.
המנוחה הייתה אם לשני בנים ושלוש בנות, בהן שתי המתנגדות. אחד מבניה, אב לשתיים, נפטר לפניה. בחייה הייתה המנוחה רשומה כבעלים על חלקת אדמה ובשלהי 2012 ערכה את צוואתה הראשונה, שבה הורישה את זכויותיה בשטח לשלוש בנותיה ושתי נכדותיה מבנה המנוח, בשיעורים שונים.
השנים חלפו וביוני 2019, כשהיא חולה, ביקשה האם לשנות את צוואתה, הפעם בעל פה. היא הזעיקה את הנוטריון שערך את צוואתה הקודמת ואמרה לו שהיא "מודעת כי שעתה מתקרבת" וכי היא "רוצה לעזוב את העולם במצפון נקי כלפי אלמנת בנה", אשר גידלה את נכדותיה בגפה. היא ביקשה להוריש חצי מאדמתה לכלתה ונכדותיה, ואת המחצית הנוספת - לשלוש בנותיה.
שלושה ימים לאחר מכן הלכה האישה לעולמה בבית החולים כשהיא בת 81. לאחר מותה נאבקו הכלה והנכדות מצד אחד, ושתיים מבנות המנוחה מן העבר השני, על גורל הירושה. טענת הבנות הייתה שבמועד ההורשה בעל פה אימן לא הייתה כשירה, ומכאן שהיא בטלה ויש לקיים את צוואתה הקודמת, אשר אינה כוללת את גיסתן.
הן סיפרו שאימן הייתה אישה חולנית, ובמיוחד בתקופה שקדמה למותה "הייתה שוכחת דברים ולא עונה עניינית על מה שנשאלה". לדבריהן במעמד הציווי בעל פה אימן לא תפקדה ולא תקשרה עם הסובבים אותה. לעמדתן, לא הייתה לה את המסוגלות הנפשית והמנטלית להחליט על שינוי צוואתה הקודמת.
אבל השופטת גורביץ שוכנעה אחרת, על רקע הערכת מומחה בית המשפט שלפיה קיימת סבירות רבה שהמנוחה הייתה כשירה קוגנטיבית במעמד צוואתה בעל פה. הוא הדגיש שהמנוחה לא הייתה במצב של בלבול או דמנציה בעת אמירת הדברים, ושלל את הטענה שהיא לא תפקדה או תקשרה עם הסובבים אותה. השופטת אימצה את מסקנותיו וניגשה לבדוק אם מדובר בצוואה תקפה על פי כללי חוק הירושה.
מסקנתה הייתה שמתקיימים כל התנאים להחשבת הציווי בעל פה כצוואה. כך למשל, בנוגע לתנאי שעניינו ראיית פני המוות בעת הציווי, העיד הנוטריון שהמנוחה ידעה, מבחינה סובייקטיבית, כי שעתה קרובה. לדבריו היא אמרה לו "אדם הולך לפגוש את אדוניו / עומד למול אלוהיו בעת המוות", וכי היא רוצה שמצפונה כלפי כלתה יהיה נקי.
בהקשר לכך הדגישה השופטת שגם ברמה האובייקטיבית הוכח כי בשעת הציווי עמדה המנוחה למול פני המוות: "מצבה הרפואי של המנוחה הידרדר כמה שעות לאחר אמירת הצוואה בעל פה והיא הובהלה לבית חולים".
עוד צוין בפסק הדין כי גם אם המנוחה לא הייתה בהכרח בסכנת חיים בשעת הציווי, הרי שיש להסתכל על התמונה המלאה, שבמסגרתה תוך 72 שעות מהציווי הייתה האישה ללא רוח חיים. בסופו של דבר אישרה השופטת את הצוואה בעל פה, וחייבה את הבנות המתנגדות ב-18 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עו"ד אליאס אבו אלזאלף
• ב"כ המתנגדות: עו"ד עאבד מג'די
• עו"ד מאור זכריה עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
