בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לפינוי בני זוג מדירתם לצורך הנעת פרויקט תמ"א 38. העתירה נשענה על פשרה אליה הגיעו הצדדים בעבר, לפיה כנגד חתימת בעלי הדירה על מסמכי התמ"א תשלם להם היזמית 250,000 שקל. השופטת טל פישמן לוי קבעה שהפינוי ייעשה עד יולי הקרוב.
תחילת הפרשה באוגוסט 2019 אז נחתם הסכם תמ"א 38 בין התובעת, חברת נדל"ן, לבין הרוב החוקי של בעלי הדירות בבניין נשוא ההליך, ברחוב ויצמן שבתל אביב. בתחילה סירבו הנתבע ורעייתו - בעלי אחת הדירות בבניין - לשתף פעולה ולחתום על ההסכם אלא שבהמשך, בעקבות תביעה שהוגשה נגדם למפקחת על המקרקעין, הם הגיעו לפשרה לפיה כנגד חתימתם תשלם להם היזמית 200,000 שקל.
היזמית לא התמהמה ופחות מחודשיים אחרי שניתן לפשרה תוקף של פסק דין שילמה לבני הזוג את הפיצוי, בתוספת 50,000 שקל שכר טרחת עו"ד. למרות זאת, הנתבע ואשתו עמדו בסירובם לפנות את דירתם ומכאן התביעה שהוגשה נגדם לבית המשפט, בפברואר אשתקד.
לטענת היזמית, אחרי ששילמה את הפיצוי הציב בפניה לפתע הנתבע תנאים סחטניים חדשים לצורך חתימתו, כגון בקשה להכפיל את דמי השכירות החודשיים שנקבעו על-ידי השמאי. לשיטתה מדובר בשימוש לרעה בזכות קניינית, כשהוא מחזיק את יתר בעלי הדירות כבני ערובה לגחמותיו. בתוך כך התריעה התובעת שהפרויקט כולו תקוע רק בשל התנהלות הנתבע. לטענתה, משהוכח שהיא עמדה בחלקה בפשרה הרי שאין נימוק סביר לאי-פינוי הדירה, ויש להורות לבני הזוג לסלק ידם מהנכס לצורך התחלת העבודות.
עו"ד ליאור ברקנפלדבעל הדירה, מצדו, טען שמדובר בתביעת השתקה חסרת בסיס. הוא התעקש שדירתו הוערכה בחסר, כך שהוא ורעייתו צריכים לקבל דמי שכירות גבוהים יותר מאלה שנקבעו.
הפרו את ההסכם
השופטת פישמן לוי קבעה שהצדק עם היזמית. "התובעת פעלה במהירות ובנחרצות לשם קיום תנאי פסק הדין והעבירה תוך פרק זמן קצר ביותר את הסכומים שנקבעו", כתבה, כשמנגד הנתבע וזוגתו סירבו למלא את חלקם, בדמות חתימתם על ההסכם ופינוי הדירה. "נראה כי די בכך כדי להורות על קבלת התביעה ופינוי הנתבע מדירתו", קבעה.
בהקשר לכך ציינה השופטת שהיא ערה לטענת הנתבע בדבר קביעת שווי שכירות נמוכה עבור דירתו, אלא שלדבריה העניין נדון והוכרע זה מכבר אצל המפקחת על המקרקעין, וממילא אין מקום לפתוח זאת מחדש ולהעמיד תנאים או דרישות נוספים. היא קבעה שהתנהלות זו מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים, וניצול לרעה של זכות קניינית.
לקראת סיום דחתה השופטת את טענת בעל הדירה אף לגופה, כשכתבה כי לאחר שעיינה בשמאות שנערכה, במאפייני הדירות ובדמי השכירות שנקבעו במסגרת הסכם התמ"א - שוכנעה שהלכה למעשה אין מדובר בהפליה לרעה או בפגיעה חמורה בנתבע וברעייתו. "הנתבע הצליח במסגרת ההליך בפני המפקחת לקבל תוספת משמעותית ביותר של עוד 200,000 שקל, ואלו נועדו להעמיד אותו במצב טוב יותר לעומת המחיר אותו העריך השמאי. לפיכך, גם אם היו פערים לא מוצדקים במחיר שנקבע, או שמא דירתו לא הוערכה כראוי, הרי שהוא פוצה בגין ההבדלים", כתבה.
לבסוף התביעה התקבלה, ובני הזוג חויבו להתפנות מדירתם תוך שלושה חודשים. השופטת חייבה את הנתבע ב-50,000 שקל הוצאות לטובת היזמית, שיופחתו ל-10,000 אם יתפנה בזמן מבלי שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו.
שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד ליאור ברקנפלד עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
