התפוצה הישראלית הגדולה ביותר, החלומות הכי נוצצים, היזמות, העסקים והנפש שנשארת חצויה: הגוף בארצות הברית, הראש והלב בישראל. זה הסיפור של מאות אלפי הישראלים שהיגרו לארה"ב ובנו שם קהילה ישראלית-אמריקנית עם מאפיינים ייחודיים, זהות מעורבת ואתגרים לגבי שמירת הקשר עם ישראל אצל הדור השני והשלישי. ynet יוצא למסע מיוחד בין הקהילות הישראליות הגדולות בארה"ב - הפרק הראשון מתמקד בלוס אנג'לס.
קשה לאמוד את מספר הישראלים שמתגוררים בלוס אנג'לס, וגם הנתונים מהקונסוליה הישראלית בעיר אינם משקפים תמונה מלאה, שכן הם כוללים רק מי שנרשמו לצורך חידוש או הוצאת דרכון. על פי ההערכות המקובלות, בין 200 ל-250 אלף ישראלים חיים כיום בעיר המלאכים. יש גם גם הערכות שמדברות על 300 אלף ואפילו יותר - הרבה תלוי בשאלה איך מגדירים מיהו ישראלי. בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ המלחמה, מורגשת נהירה מוגברת אליה מהארץ, כמו גם לריכוזי ישראלים נוספים בארצות הברית – בעיקר בניו יורק ובמיאמי.
הישראלים בלוס אנג'לס מזוהים במיוחד עם ענפי הבנייה והשיפוצים (Home Improvement & Construction), מנעולנות והתקנת מערכות מיזוג אוויר. חיפוש מהיר בגוגל אחר נותני שירות בתחומים הללו יוביל ברוב המקרים לחברות בבעלות ישראלית. בעבר שלטו ישראלים גם בענף ההובלות בעיר, אך בעקבות מוניטין בעייתי שדבק בחלק מהחברות, נוכחותם בענף הצטמצמה משמעותית.
בניגוד לדימוי הרווח, הישראלים אינם מתרכזים רק בשכונות "ישראליות" מובהקות. אף אחד לא מחפש בית ובוחר אותו על פי השכן הישראלי שממול. למעשה, ניתן למצוא אותם בכל רחבי העיר ובעמק סן פרננדו, הממוקם כחצי שעה נסיעה ממרכז העיר. בחירת מקום המגורים נובעת לרוב משיקולי נוחות, מחיר, מיקום ובתי ספר יהודיים או בתי כנסת קרובים.
ישראלים רבים בוחרים להתגורר בשכונות נחשבות: בוורלי הילס, ווסט הוליווד, ואזור פיקו-רוברטסון – שידוע בריכוז היהודי, במסעדות הכשרות ובבתי הכנסת שבו. בעמק בולטת נוכחות ישראלית בשכונות שרמן אוקס, אנסינו, טרזנה, וודלנד הילס וקלבסס.
להיות ישראלי בלוס אנג'לס פירושו לחיות במעין "מיני-ישראל". ברחבי העיר פזורות עשרות מסעדות ישראליות שמגישות טעמים מהבית – מ"חומוס בר", "ד"ר סנדוויץ'" ועד "עראיס מחנה יהודה". לצד זאת, פועלות רשתות סופר ישראליות כמו "סופרסל" ו"המכולת של בני", פיצוחיות, קצביות שמציעות בשר כשר, ערוץ טלוויזיה "ישראלי" בכבלים שמשדר את מהדורות החדשות, משחקי ספורט ותוכניות בידור מהארץ – וכמובן אינספור בתי כנסת, לעיתים אפילו כמה באותו רחוב.
6 צפייה בגלריה
סופר-סל. אחת מהרשתות הישראליות שפועלות בלוס אנג'לס
(צילום מתוך עמוד הפייסבוק של החברה)
הגיע אחרי הצבא, הפך למולטי מיליונר
שרון (שון) אבן חיים, 59, מייצג מבחינות רבות את החלום האמריקני של הישראלי הממוצע. הוא עבר ללוס אנג'לס מבאר שבע לפני 36 שנים, בחור צעיר שהשתחרר משירותו הצבאי, מלא אמביציה ומוטיבציה להצליח. היום הוא מולטי מיליונר, מייסד ומנכ"ל קבוצת Balaciano, שעוסקת בבנייה, פיתוח וניהול נדל"ן, במסגרתה פיתח למעלה מ-2 מיליון מ"ר של פרויקטים למגורים מסוגים שונים.
אבן חיים מכהן היום גם כסגן יו"ר שיכון ובינוי בארץ, וחתם על רכישת כ-4% ממניות החברה מידי הבעלים נתי סיידוף, אף הוא תושב לוס אנג'לס. עבור הרכישה שילם 169 מיליון שקל.
"הרבה אנשים שואלים אותי כשהם מתמודדים עם בעיות עם ילדיהם כמו התבוללות למשל, 'מה עשינו לא נכון?' והתשובה שלי היא: 'מה עשית כן נכון?' הרבה יותר קל לראות מה עשית. אני חושב שכישראלי החי בגולה, יש לך אחריות. אני תמיד אומר אל תחשוב רק על הילדים שלך, תחשוב על הנכדים שלך"
לאבן חיים ואשתו דורית שלושה ילדים. הבכור בן 30 והצעירים בשנות ה-20 לחייהם. שלושתם קיבלו חינוך ישראלי ויהודי, התחנכו בקדימה, בית הספר הישראלי בלוס אנג'לס, והם דוברים, קוראים וכותבים עברית. הבן הבכור נשוי לישראלית אמריקנית והשני ליהודייה אמריקנית. אבן חיים זוקף זאת לזכות החינוך שקיבלו, בבית ובבית הספר, הביקורים השנתיים בישראל והמעורבות הקהילתית שלו ושל אשתו בקהילה. הוא נמנה על מקימי ה-IAC, ארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית (Israeli American Council), הארגון הישראלי הגדול ביותר בארה"ב, ושימש גם כיו"ר בין השנים 2015-2012.
"הרבה אנשים שואלים אותי כשהם מתמודדים עם בעיות עם ילדיהם כמו התבוללות, למשל, 'מה עשינו לא נכון?' והתשובה שלי היא: 'מה עשית כן נכון?' הרבה יותר קל לראות מה עשית. אני חושב שכישראלי שחי בגולה, יש לך אחריות. אני תמיד אומר אל תחשוב רק על הילדים שלך, תחשוב על הנכדים שלך. כי הילדים זה קל מדי, אבל אם תעשה עבודה מאוד טובה ותחנך את הילדים שלך להיות מחוברים לישראל והיהדות, גם הדורות הבאים יהיו מחויבים ומחוברים, משם זה מתחיל".
אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור הקהילה הישראלית, בעיקר הזוגות הצעירים יותר, הוא בתחום החינוך. מה שמקבלים בארץ כמעט בחינם, חינוך ישראלי-יהודי בסיסי, עולה בלוס אנג'לס הרבה מאוד כסף. בתי ספר יהודים פרטיים נעים בין כ-20 אלף דולר בשנה (לכיתות הנמוכות בבית ספר יסודי) ליותר מ-40 אלף דולר בחטיבת ביניים ותיכון.
אבן חיים, שהוא גם פילנתרופ שתורם למען מגוון מטרות בקהילה הישראלית, סיבסד את הלימודים בבית הספר קדימה עבור תלמידים רבים, תרם לו 10 מיליון דולר במהלך השנים ואף סייע ברכישת המבנה בו שוכן בית הספר הישראלי המלמד תלמידים עד כיתה ח'. למרות המלגות השונות, ישראלים רבים בוחרים לשלוח את ילדיהם לבית ספר ציבוריים מאחר שקשה להם לעמוד בתשלום לבית ספר פרטי, במיוחד אם יש להם יותר מילד אחד.
"להיות יהודי בגולה, זה מאוד יקר", מודה אבן חיים. "אז חינוך יהודי אולי הוא לא הפתרון כרגע כי הוא לא נגיש עבור כל אחד, אבל יש עדיין דברים שאנו יכולים לעשות כהורים. זאת גם אחת הסיבות שעמדו מאחורי הקמת ה-IAC. המטרה הייתה לוודא שהדור הבא יהיה מחובר קודם כל לישראל, לישראליות שלו וליהדות שלו וזה תלוי הרבה בהורים ובסביבה. מה ההורים עושים למען שהילד יהיה מחובר? יש חוסר הבנה שלנו כישראלים לגבי החיים בגולה, אנחנו לא יודעים לחיות בגולה, בניגוד ליהודים-אמריקנים שיודעים זאת כי גם הסבא רבא שלהם חי בגולה. כשאתה גר בארץ ויום שישי מגיע או איזה חג, זה עוטף אותך ולא משנה איפה אתה גר. כאן זה שונה".
לדבריו, "אנו חושבים שאם אנו מדברים עברית בבית, קוראים ynet, צופים בטלוויזיה הישראלית ואם נפתח את המקרר יהיה שם חומוס, אז הילד שלנו יהיה ישראלי-אמריקני שמחובר לישראל, אבל זה לא עובד ככה. הילד לא מבין את עומק הדברים, אם לא תעשה דברים מסוימים כדי שיבין אותם".
אבן חיים אומר כי אם ההורים עצמם אינם פעילים בקהילה ולא ממש שומרים על צביון יהודי בבית, הדרך מכאן ועד התבוללות תהיה מאוד קצרה. רבים מבני הדור השני של ישראלים באל.איי - למרות שרובם דוברי עברית ונוסעים לישראל מדי שנה – בוחרים להינשא לבני זוג שאינם יהודים.
"הבנות שלי קשורות לישראל, הנכדים כבר לא"
אם רוצים לחזור אחורה, לתחילת גלי ההגירה הישראלית ללוס אנג'לס, מי שיכול להעיד איך הכל התחיל הוא אחד מוותיקי הקהילה - יהודה פרל, בן 89, יליד תל אביב, שנמנה על ראשוני הישראלים שהשתקעו באל.איי. הוא הגיע בשנת 1967, אחרי שש שנים בניו ג'רזי, יחד עם רעייתו רות ושלושת ילדיהם – בן ושתי בנות. בנו, העיתונאי דניאל פרל, נחטף ב-2002 בקראצ'י שבפקיסטן ונרצח באכזריות בדרכו לראיון עם מי שהאמין שהיה מנהיג טרוריסטי.
עד לאסון הכבד היה פרל מנצח על המקהלה הישראלית המקומית, שביצעה שירים מארץ ישראל היפה, אך בעקבות הטרגדיה פרש. כמו ישראלים רבים בגל ההגירה הראשון, פרל היה אקדמאי. הוא הגיע ללוס אנג'לס למחקר ופיתוח בתחום מערכות המחשב, ובהמשך הצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטת UCLA.
מבחינה כלכלית, בעוד רובו של הדור הראשון של הישראלים באל איי – שהיום נמצאים בשנות ה־70 וה־80 לחייהם – מבוסס מאוד, הרי רבים מאלו שהגיעו בעשר־עשרים השנים האחרונות לא הצליחו לשחזר את אותה הצלחה. אחת הסיבות לכך היא יוקר המחיה: לוס אנג'לס התייקרה משמעותית
גלי ההגירה הראשונים כללו ישראלים מבוססים יותר, כאלו שהגיעו ללימודים או מחקר, או בעלי תארים אקדמאים. בעשורים האחרונים, לעומת זאת, הצטרפו לזרם ההגירה גם ישראלים בעלי פרופיל שונה שחיפשו הזדמנויות בתחומים כמו בנייה, שיפוצים ושירותים שונים שהתבססו על יזמות עסקית.
כאחד מוותיקי הישראלים בעיר, פרל מודה שהוא עד מקרוב למה שקרה לדור השני והשלישי של הישראלים באל.איי. "לאורנה, חברה ותיקה שלי שהגיעה לאל.איי בסוף שנות ה-60, יש שלושה ילדים, שלושתם קשורים וקרובים לישראל ואחד מהם אף מלמד על ההיסטוריה של הציונות, אבל הנכדים כבר לא. הם נשואים לגויות".
גם ילדיו ונכדיו מהווים דוגמה לתופעה. "הבנות שלי מבינות עברית וקשורות לישראל מבחינה אמוציונלית. אבל הנכדים כבר לא ויוצאים עם נוצריות. גם אדם, בנו של דניאל שסיים ללמוד פיזיקה בהארוורד, יוצא עם לא יהודיה, אבל הולך לחב"ד לאכול, למד קורס בעברית ושר את שירי אריק איינשטיין בזכות המרצה שלו באוניברסיטה", הוא מספר.
פרל, שהסבא רבא שלו מצד אמו היה הרב מקוצק, וסבו מצד אביו היה חיים פרל ממייסדי בני ברק, מודה שזה מפריע לו מאוד. אף שאינו אדם דתי, הוא מקפיד לערוך מדי יום שישי בזום קבלת שבת עם נכדיו, כדי להעניק להם מעט מסורת יהודית ולחבר אותם לשורשיהם. "וכולם עונדים שרשרת מגן דוד על הצוואר", הוא מדגיש.
מבחינה כלכלית, בעוד רובו של הדור הראשון של הישראלים באל.איי – שהיום נמצאים בשנות ה-70 וה-80 לחייהם – מבוסס מאוד, הרי רבים מאלו שהגיעו בשני העשורים האחרונים לא הצליחו לשחזר את אותה הצלחה. אחת הסיבות לכך היא יוקר המחיה: לוס אנג'לס התייקרה משמעותית, והוותיקים שהשקיעו בנדל"ן נהנו מתשואה גבוהה, בעוד שהחדשים כבר לא מצאו נכסים באותם מחירים נמוכים. בנוסף, רבים מהמהגרים הצעירים יותר הגיעו כמשוחררי צבא, בלי הון התחלתי ואל שוק מקומי תחרותי וקשה. יתרה מזאת, חלק מהישראלים החדשים באל.איי נאלצו להתמודד גם עם חוקי הגירה מחמירים, מה שנחסך מהישראלים שהגיעו בשנים הראשונות שבהן נבנתה הקהילה.
אף שאי אפשר לדבר על תופעה רחבת היקף, יש כיום משפחות ישראליות עניות שנתמכות ע"י עמותות מקומיות – מציאות שלא הייתה קיימת כלל בשנות ה-60 וה-70, אך יש לזכור שהקהילה אז הייתה קטנה בהרבה מזו של היום.
עם זאת, לצד הקשיים, צמחו גם סיפורי הצלחה מרשימים בקרב ישראלים מהגלים המאוחרים יותר: חלקם בנו עסקים משגשגים המגלגלים מיליונים, בעיקר בתחומי השיפוצים וההום אימפרובמנט, אך גם במסעדנות ובביגוד, והפכו לדמויות בולטות בנוף העסקי של לוס אנג'לס.
"יש התבוללות אדירה גם בקהילה הישראלית וגם בקרב יהודים-אמריקנים"
אם נחזור לבעיית הזהות וההתבוללות, בארצות הברית תופעת הנישואין המעורבים בקרב יהודים היא בעיה שמחריפה מדי שנה. על פי סקר רחב היקף שערך מרכז PEW בשנת 2020, כ-42% מהיהודים הנשואים קושרים את חייהם עם בני זוג שאינם יהודים. הנתון הופך לדרמטי עוד יותר כשבוחנים את העשור האחרון: בקרב מי שנישאו מאז 2010, שיעור הנישואין המעורבים מזנק ל-61%. אצל יהודים שאינם אורתודוקסים המגמה בולטת במיוחד – לא פחות מ-72% מבני הזוג שנישאו מאז 2010 בחרו בפרטנר שאינו יהודי.
אבן חיים מציין כי הוא מכיר לא מעט ילדים להורים ישראלים שבחרו להינשא לבני זוג שאינם יהודים. התופעה בולטת במיוחד בקרב הדור השלישי של מהגרים ישראלים. הסיבה המרכזית לכך נעוצה בהיצע: הדור השני והשלישי בארצות הברית אינם שואפים בהכרח להינשא ללא-יהודים, אולם באופן טבעי הם פוגשים בני זוג במסגרות יומיומיות כמו בתי ספר, אוניברסיטאות, מקומות עבודה ואירועים חברתיים – ושם רוב הסיכויים שבני הזוג לא יהיו יהודים.
"בואי נאמר שיש 200 אלף ישראלים באל איי, ועוד כמה מאות אלפי יהודים-אמריקנים שגרים מסביב, בסופו של דבר אנו כעשרה אחוז מהאוכלוסיה" אומר אבן חיים. "בערים אחרות בארה"ב, האחוז הוא אף קטן יותר, אז אם הילד מחליט שהוא רוצה למצוא בן או בת זוג, 90% מבני הזוג הפוטנציאליים, כבר יורדים לו באופן אוטומטי. יש כאן התבוללות אדירה גם בקהילה הישראלית וגם בקרב יהודים-אמריקנים".
"החברים של הבן שלי, ילדי ישראלים בעצמם, כמעט כולם נשואים לגויות. החבר הכי טוב שלו, בן של ישראלים, נישא לגויה ולא מזמן הוא ערך טבילה לתינוקת שלו בכנסיה. זה זעזע אותי"
דליה אורמן, 63, היא דור שני של ישראלים בארה"ב. היא נולדה במונטריאול להורים שהיגרו מישראל ושנים ספורות לאחר מכן עברו ללוס אנג'לס. היא מעידה שגדלה בבית מאוד ישראלי שורשי. הוריה, נעמי ואלי אורמן, היו פעילים מאוד בקהילה הישראלית באל איי. אביה פתח את סניף בני ברית הישראלי בעיר, שימש כנשיא הארגון והיה גם ממקימי הבונדס הישראלי בעיר. שלושת ילדי בני הזוג אורמן דוברים עברית שוטפת ודאגו להעניק לילדיהם, הדור השלישי בארה"ב, חינוך יהודי.
לדליה, שני ילדים, בן ובת בשנות ה-30 לחייהם. שניהם אינם נשואים עדיין אך יצאו גם עם בני זוג יהודים וגם כאלו שלא. "החברים של הבן שלי, ילדי ישראלים בעצמם, כמעט כולם נשואים לגויות. החבר הכי טוב שלו, בן של ישראלים, נישא לגויה ולא מזמן הוא ערך טבילה לתינוקת שלו בכנסיה. זה זעזע אותי", אומרת דליה.
"שלחתי את הילדים שלי לחב"ד, הבית שלי כשר, יש לנו הפרדה בין בשר וחלב. הם למדו בקדימה אבל עדיין אם תבוא להם אהבה ויהיה מדובר בבן או בת זוג לא יהודים, הם ילכו על זה. הבת שלי אומרת לי שקשה למצוא בן זוג, ועוד יותר קשה למצוא בן זוג יהודי. אז כן, זה עצוב אבל זאת המציאות ואני רואה אותה הרבה סביבי".
ומה עם אנטישמיות? בניגוד לערים אחרות בארצות הברית, שבהן אנטישמיות גלויה הפכה בשנים האחרונות לנושא מטריד ומשמעותי, בלוס אנג'לס הקהילה הישראלית חשה לרוב תחושת ביטחון יחסית. רוב הישראלים בעיר לא נתקלו באנטישמיות ישירה על בשרם, אם כי במהלך השנים התרחשו מספר תקריות – החל מכתובות גרפיטי על בתי כנסת ומרכז הקהילה הישראלי, דרך השחתת מסעדות ועד הערות עוינות או התקפות מילוליות.
במקרים נדירים יותר דווח גם על אירועים אלימים, כמו זה שארע לפני מספר שבועות, אז הותקף צעיר ישראלי על ידי מפגינים פרו-פלסטינים שהיכו אותו בראשו ותלשו מצווארו שרשרת מגן דוד.
ובכל זאת, התחושה בקרב רבים היא שאלה מקרים נקודתיים ולא תופעה רחבת היקף. "אני גרה בלוס אנג'לס 45 שנה ומעולם לא נתקלתי באנטישמיות", מספרת ענת כהן. "זה לא שהיא לא קיימת בכלל, אבל צריך לזכור שלוס אנג'לס היא קיבוץ גלויות אחד גדול, ויש כאן אנשים מכל העולם. אני שומעת לפעמים על מקרים, אבל רק מקריאה בעיתונים המקומיים. בעיניי, לא מסוכן להיות יהודי בלוס אנג'לס. אם כבר – כאן אפילו בטוח יותר מאשר במקומות אחרים בארצות הברית".
פורסם לראשונה: 07:46, 03.10.25
