אם עד לפני שני עשורים, בתי עסק רבים הציגו על חלון הראווה שלהם מדבקה שלפיה "פה לא מקבלים כרטיסי אשראי", הרי שב-20 השנים האחרונות המצב השתנה ב-180 מעלות. כיום, בתי עסק רבים, בעיקר בצפון אמריקה וצפון אירופה, מדגישים בפני הלקוחות כי אצלם לא מקבלים יותר מזומן אלא רק אמצעי תשלום אלקטרוניים. זה היה טוב לראיית החשבון, זה היה טוב כדי למנוע כסף שחור והלבנת כספים וזה היה טוב לרשויות המס.
אבל כמעט כמו כל נושא אחר בעולם המערבי, ובכלל, גם כאן הפלישה הרוסית לאוקראינה, ובחירת דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית החדש, הפכו את היוצרות. טראמפ הפנה את גבו למדינות האיחוד האירופי וניגש לחבק את ולדימיר פוטין. בתגובה הבינו מדינות האיחוד כי הן צריכות לדאוג לעצמן מפני כל תוקפנות מהקרמלין, ואחת התוצאות של ההבנה הזו, היא גם צורך מחודש במזומנים בתזרים הלאומי.
בשנת 2024, תושבי אירופה ביצעו 52% מהעסקאות הכספיות שלהם במזומן. במדינות כמו פינלנד (27%) והולנד (22%), השימוש בארנק הדיגיטלי הוא הרבה יותר תכוף, והטרנד הראה שזה הכיוון שאליו הולך העולם הצרכני: חברה נטולת מזומנים. שוודיה אפילו רמזה שעד סוף 2025 היא תהיה מדינה שלא תשתמש יותר במזומנים. עולם ללא מזומנים הוא עולם הרבה יותר נוח, עם הרבה פחות מקרי שוד והלבנת כספים, ביטוח על שימוש לא חוקי בכרטיס ואפילו בריא יותר מבחינה היגיינית. החסרונות, בעיקר בטיחות, נטייה להתמכר לקניות ומעקב אלקטרוני אחרי הקונה, התבטלו בשישים לעומת היתרונות.
מדינות כמו אוסטריה, יוון או אפילו גרמניה, נחשבות מהבחינה הזו כמדינות מימי הביניים כאשר כמעט 60% מהקניות אצלן מתבצעות במזומן. אבל כעת מסתבר שאלו המדינות שמובילות את הטרנד החדש שאליו צועדת היבשת.
העונש של נורבגיה לבתי העסק
דווקא נורבגיה, שוודיה ופינלנד, אולי שלושת המדינות הכי מאוימות באופן תיאורטי על ידי רוסיה, סובלות מהמחסור העמוק ביותר במזומנים, באחוזים לעומת התוצר הלאומי שלהן. בחודש נובמבר האחרון חילק משרד ההגנה השוודי חוברת לאזרחים ובה ביקש להכין אותם למלחמה עתידית. חלק מההצעות כללו בקשה לשימוש הולך וגדל במזומנים לקניות כדי לחזק את ההגנה האזרחית, וכן אגירה בבתים של מזומנים בשטרות בסכומי כסף שונים. החוברת שזכתה לשם "אם משבר או מלחמה יגיעו", גם מזהירה מפני מלחמת סייבר של הרוסים שיכולה לכלול התקפות קשות על תשתיות שוודיות, ובתוכן אמצעי תשלום דיגיטליים.
אם בעבר, התפיסה השוודית הצרכנית התבססה על אמצעי תשלום נוחים ויעילים, הרי שעכשיו הדגש עבר ל"מזומן שווה ביטחון ומתן גישה לקנייה של מוצרי יסוד הכרחיים". נורבגיה אפילו לקחה צעד אחד קדימה והחליטה שבתי עסק שלא יציעו אפשרות תשלום במזומן ייענשו או יקבלו קנס. שתי המדינות הנורדיות, מהמובילות בנתיב של חברה ללא מזומנים, הפנימו לחלוטין את האיום הרוסי, גם מבחינת התקפות סייבר וגם מבחינת התקפה פיזית עליהן, והבינו שהן חייבות להחזיר את המזומנים למחזור הכספים שלהן כדי שיהיה לו שימוש במקרה של מלחמה או משבר.
כבר לא ניטרליות
הפנייה לאחור מחברה נטולת מזומנים היא חלק מהשינויים שעוברים על החברות הנורדיות הנושקות לרוסיה. השוודים לא הסתפקו רק בחוברות הכנה למשבר ומלחמה, אלא נטשו את הניטרליות שלהם ובחרו להצטרף לברית נאט"ו (ביחד עם פינלנד), ערכו רפורמות בצבא ובגיוס צעירים לצבא, הידקו את הבטחון בגבולות וגייסו מחדש את מערך ההגנה הפסיכולוגי שלהם כדי להגן מפני התקפות דיסאינפורמציה ממוסקבה שנועדו לגרום לאי יציבות.
במילים אחרות: אם בעבר תשתיות האינטרנט, הידע הדיגיטלי של התושבים ותעשיית הייטק גדולה וחדשנית היו ממוקדים, בין היתר, למעבר של המדינות הללו לכלכלה חסרת מזומנים, הרי שהיום ידע דיגיטלי נרחב מועבר להגנה מפני האקרים על התשתיות הללו.
גם מערכות החבלה הרוסיות, בעיקר בים הבלטי לכבלים שמהווים חיבורים דיגיטליים לארצות סקנדינביה, הגבירו את החשש מפני תלות דיגיטלית מוחלטת בקרב קברניטי המדינות - והביאו אותם לעודד את האזרחים שלהם לערוך יותר רכישות במזומן.
וכך, אם רק לפני שנתיים היה נדמה שהעולם כולו צועד במהירות לחברות וכלכלות נטולות מזומנים, כשחברות עם ארנקים פיזיים נחשבו ליצורים ניאנדרטליים, היוצרות עכשיו התהפכו. הטנקים הרוסיים שפלשו לאוקראינה, והאימה שהם הטילו על מדינות המערב, החזירו את המזומן לאופנה.
