בזמן שלירון טופז העביר עוד לילה לבן של עבודה סביב השעון במפעל של חברת "תאת ישראל" בקריית-גת, שמייצרת ומתחזקת מערכות קירור ומעבירי חום למטוסי חיל האוויר — נחת טיל מאיראן על הבניין שבו מתגוררת אחותו ברמת-גן. הדירה נהרסה כליל והיא וילדיה מצאו עצמם ללא קורת גג. "אחותי ירדה עם פיג'מה למקלט מיד כשנשמעה האזעקה ואחרי כמה דקות כבר לא היה לה לאן לחזור", מספר טופז. "היא אמא לבן במילואים ולבת. עבורם זה להתחיל הכל מהתחלה. תחושה של הומלסים שנותרו ללא כלום. זו דרמה אישית שמלמדת על המציאות הבלתי אפשרית שבה אנחנו חיים כאן".
הסיפור של טופז, מנכ"ל "תאת ישראל", מספק זווית נוספת על המציאות המורכבת והבלתי אפשרית של מדינת ישראל מאז ה-7 באוקטובר. "מטוסי F15 ו-F16 בעולם לא יכולים לטוס בלי החלקים שלנו", הוא אומר, "זו גאווה ענקית וציונות אמיתית. בכל פעם שאני מסתכל למעלה לשמיים אני מתמלא גאווה, ולחשוב שכל זה קורה במפעל קטן בקריית-גת".
מלחמה בלי הפסקה
מניית תאת (ראשי תיבות של תעשיות אביזרי תעופה) היא אחד הלהיטים החמים של הבורסה בתל-אביב מאז תחילת המלחמה בעזה. בשנה האחרונה עלתה המניה ב-90% והשלימה זינוק חד של 670% בחמש השנים האחרונות לשווי שוק של כ-1.3 מיליארד שקל. תאת ישראל, שהמטה והמפעל שלה נמצאים בקריית-גת ובגדרה, מתמחה במערכות קירור, ניהול חום ולהבים למטוסים. היא עובדת עם חברות תעופה גדולות ברחבי העולם ועם חיל האוויר הישראלי — ומשווקת רכיבים לארה"ב ולאירופה.
"מאז 7 באוקטובר אנחנו עובדים במוכנות הכי גבוהה שיש", אומר טופז. "מדובר בלחימה אחת ארוכה. עוד לא יצאנו ממלחמה אחת וכבר נכנסנו לפני שבועיים למלחמה חדשה. גם סגירת השמיים השפיעה על העבודה ואילצה אותנו להיערך מחדש ולשנות תעדופים".
מה המשמעות?
"למצוא פתרונות לשרשרת האספקה ולסייע לחיל האוויר תחת שמיים סגורים. עבדנו בלי הפסקה על שיפוץ של משאבות, מנועים, אביזרים ייחודיים ממוקדים של תעשיות ביטחוניות, על מערכות קירור ועל נתינת מענה לכל מערכות ההגנה, כדוגמת כיפת ברזל וקלע דוד שעבדו במהלך מבצע 'עם כלביא' בלי הפסקה".
איך זה מתבטא מבחינת העובדים?
"בימי שגרה כ-65% מהמכירות שלנו הן לתחום האזרחי וכ-35% לצבאי. אבל בזמנים כאלו, התעשייה הישראלית לא יכולה לעצור לרגע וחייבת להיות מוטת לחימה. בתקופת פעילות מוגברת כמו שחווינו במלחמה מול איראן, אנחנו עובדים מסביב לשעון לספק את הצורך בחלפים. לא אוכל לפרט בנושא, אבל צוותי תמיכה ושירות שלנו נמצאו הרבה יותר בשטח, חדורי מוטיבציה, כדי להבטיח כשירות מבצעית של מערכות הגנה אווירית שדורשות תחזוקה.
"כשפרצה המתקפה מול איראן גויסו לא מעט אנשי מילואים בקבוצה, לאחר שכבר רשמו תקופה ארוכה של מילואים במלחמת חרבות ברזל. בשנה וחצי האחרונות עבדנו ללא הרף, הגברנו יכולות ייצור, הכנו חלופות ומלאי יותר גדול ממה שהיה לנו. כשהתקשרו אליי ב-8 באוקטובר ביקשו אם אפשר מבחינת מצבת כוח האדם להחזיר יכולות מהעבר".
והחזרתם?
"בוודאי. החזרנו עובדים לשעבר, יחסית מבוגרים, שעובדים לצד הרבה צעירים. מצבת העובדים מגובה גם בתלמידים, יש לנו הסכמים עם אורט. יש גם נשים. חרטות, מלטשות, נשים הן כוח עולה בחברה. רשימת הלקוחות שלנו כוללת לקוחות גדולים, אזרחיים וצבאיים, בישראל ובחו"ל. בתקופה כזו גם חשוב לנו הקשר הישיר והיומיומי עם הלקוחות הבינלאומיים שלנו, שלרגע לא מפסיקים לעמוד מאחורינו", הוא אומר ומכוון למפעלי תאת בארה"ב. "לדוגמה, כשמדובר בכלי טיס, אנחנו תומכים במטוסי F15 ו-F16 בתחזוקת מנועים, שיפוץ להבים והחזרתם לשימוש, וגם מספקים חלקים לכלי טיס בלתי מאוישים. כך אנו נמצאים גם על המטוסים, גם על המל"טים וגם על מערכות השליטה. האזרח הישראלי הממוצע לא יודע את זה, אבל בכל F15 ו-F16 בעולם יש חלקים בייצור בלעדי של 'תאת ישראל'. המטוסים האלו לא יטוסו בלעדינו, בלי מה שאנחנו מייצרים כחול-לבן במפעל קטן בקריית-גת".
טופז מדגיש את תחושת הפטריוטיות של העובדים מאז 7 באוקטובר. אחת המשימות החשובות שלו הייתה לצלוח את האיחוד בין תאת ישראל למפעל כרומאלוי בקריית-גת, שנקנה על ידי תאת. "חשובה שורת הרווח, אבל חשובה גם שורת הרווחה הנפשית", הוא אומר. "בכל בוקר, כשאני מגיע למפעל, אני אוסף את העובדים ומשוחח עם כל אחת ואחד מהם. בודק שהכל בסדר בבית, ולאחר מכן מתחילים את היום. הנהלה ששמה את העובדים במרכז, מקבלת את זה בחזרה. זה מעלה את המוטיבציה שלהם. הם יודעים שאני מעריך את העבודה הקשה והמסורה שלהם. יש פה מחויבות להצלחה ולביצועים ומענה לציפיות, הבנה בחשיבות של תעשיית כחול-לבן. בסוף, כולנו באותו מקום: במלחמה, ואנחנו חייבים לנצח".
הרוב הגדול של העובדים מגיע מאזור הדרום?
"כן, העובדים שלנו מגיעים מבאר-שבע, נתיבות, שדרות, קריית-גת, יישובים בעוטף. חלק מהם חוו קושי גדול. לחלקם בן משפחה שנרצח או נחטף".
הבעלים עוזבים בשיא
הוא בן 43, נשוי לעינת, אב לשלושה (17, 14, 11) ומתגורר במזכרת בתיה. בעל תואר שני במינהל עסקים מהמרכז האקדמי פרס וראשון מהאוני' הפתוחה. לפני שהגיע לתאת, עבד כ-14 שנה בחברת A.L. Group שמתמחה בייצור מסנני אוויר, דלק ושמן לעולם הרכב בבעלות משפחת אלוני. הוא צמח בחברה וסיים כמנהל שיווק ופיתוח עסקי. "שם הכרתי את העולם הציבורי והתלהבתי. משפחת אלוני לימדה אותי להאמין בהעצמת העובדים ובאווירה משפחתית, ערכים שהולכים איתי גם היום כמנהל".
האזרח הישראלי הממוצע לא יודע את זה, אבל בכל F15 ו-F16 בעולם יש חלקים בייצור בלעדי של 'תאת ישראל'. המטוסים האלו לא יטוסו בלעדינו, בלי מה שאנחנו מייצרים כחול-לבן במפעל קטן בקריית-גת"
תאת ישראל היא חלק מתאת טכנולוגיות (TAT), שנסחרת במקביל לבורסה באחד העם גם בנאסד"ק, ומחזיקה מפעל גדול גם בארה"ב. יו"ר החברה האם הוא אלוף במיל' עמוס מלכא, לשעבר ראש אמ"ן; בתפקיד המנכ"ל מחזיק יגאל זמיר. תאת טכנולוגיות דיווחה על הכנסות של יותר מ-40 מיליון דולר ברבעון האחרון – גידול של כ-25% בהשוואה לרבעון המקביל בשנה שעברה. הרווח הנקי זינק ביותר מ-80% לכ-4 מיליון דולר. צבר ההזמנות של החברה עומד על מאות מיליוני דולרים.
למרות הצמיחה המרשימה של תאת מכרה לפני מספר שבועות קרן פימי של ישי דוידי את כל אחזקותיה בחברה. פימי שהחזיקה ב-51% ממניות תאת השלימה את המכירה ברווח של מאות אחוזים. המכירה גרמה לטלטלה בתאת שנשארת כרגע ללא בעלים וגרעין שליטה. את מרבית האחזקות של פימי רכשו משקיעים מוסדיים בישראל, ביניהם מיטב שמחזיקה כיום בכ-18% ממניות תאת.
המהלך של קרן פימי הפתיע אותך? זה יכול להזיק לחברה?
"לא אתייחס לשאלה", משיב טופז. "תאת ישראל חזקה, היא תעשיית כחול-לבן מצליחה, אני מלא גאווה על כך".
אתה יכול להעריך מה יקרה עם החברה בהמשך?
"תראי", הוא מהרהר בקול. "מאז שקמה תאת ישראל, הכפלנו את עצמנו. להערכתי, נכפיל את עצמנו שוב בשלוש השנים הקרובות, מבחינת הכנסות וגם מבחינת הרווח. תוכנית הצמיחה של הקבוצה היא להתאים את המערכות העתידיות שלנו כדי להרכיב אותן על כל המטוסים העתידיים בשווקים השונים".
שיחות נפש וכדורגל
טופז משתף במידע לגבי מוצרים ופעילויות ועל חלק מהם ממלא פיו מים. כך גם כשנשאל אילו מוצרים חדשים נכנסו לארסנל החברה בעקבות המלחמה. "בשנתיים האחרונות אנחנו קשובים לצורכי החברות הביטחוניות ועובדים צמוד אליהן על פרויקטים חדשים", הוא משיב ומדגיש שהחברה נמצאת בקשר ישיר עם משרד הבטחון וחיל האוויר, כדי לתת מענה לכל אתגר.
ציינת את העלייה בכמות העבודה הנדרשת מאז 7 באוקטובר. יש חשש שלא תצליחו לעמוד ביעדים בשעות חירום?
"אין מחשבה כזו בכלל. העובדים יוצאים לשטח עם קסדה, וחוזרים, ושוב יוצאים, ומבינים שהם מתפקדים גם למען הצרכים פה וגם מודעים לכך שכל העולם רואה את זה. זה חוסן לאומי, כלכלי ותעשייתי. עייפות? אין אפשרות בכלל לחשוב על זה. בכל פעם שאני רואה מטוס טס בשמיים, שומע את הרעש, אני מתרגש כי אני יודע שהמנוע שאנחנו ייצרנו נמצא בתוכו. אני מבין בכל רגע כמה האתגר לשמור על התעשייה הישראלית קריטי עבורנו, ואומר את זה גם לעובדים".
ואחרי כל האחריות הכבדה הזו והעבודה תחת לחץ, איך אתה פורק את המתח?
"אני מקבל מעטפת מהקבוצה. יש לי הנהלה תומכת אם זה יגאל המנכ"ל, עמוס היו"ר, הקולגות האמריקאיים, ובוודאי שאני מקבל הרבה כוח מהעובדים עצמם. יש לי גם קואוצ'רית. יותר נוח לפרוק עומס רגשי על מישהי חיצונית, לשתף אותה בדברים שאני לא חולק עם אחרים, כי בתפקיד כזה, בוודאי בזמן כזה כמו שעברנו בשבועיים האחרונים, אני חייב לשדר ביטחון עצמי כל הזמן. יש לי גם אישה ובית תומכים מאוד, אני רץ לפחות שלוש פעמים בשבוע ויש לנו קבוצת כדורגל של הליגה למקומות עבודה שאני משחק בה על תקן חלוץ. היינו אמורים לשחק פיינל פור כמתחרים בליגת הוותיקים, אבל אז פרצה המלחמה מול איראן. עכשיו אני מניח שנחזור לתחביב הזה".
אתה חושש מאירועים כמו חסימת הביתן הישראלי בתערוכת הסלון האווירי בפריז? שתעשיית הכחול-לבן, שכה יקרה לך, תיפגע?
"האירוע בפריז היה מיותר ולא צודק, אבל זה אירוע אחד. ככל שהעולם הולך ודורש יותר חימוש וטיסות יותר ארוכות, חייבים את יכולות הקירור, שזו המומחיות שלנו, וחלפים, שגם הם כחול-לבן. יש פרויקטים ביטחוניים רבים שדורשים אביזרים, שבלעדינו יתקשו להשיג. מעבר לזה, צריך שמדינת ישראל תזכור לשמור על התעשייה שלה, לתת כתף לתעשייה הביטחונית ולספק לה צרכים, שלפחות חלקם מולאו בעבר על ידי גורמים בחו"ל. המדינה חייבת לשאוף לעצמאות ברמה התעשייתית. מבחינת תאת ישראל, אנחנו שמחים לסייע לתעשייה לחזור לחשיבה של Made in Israel. זה אומר שאנחנו פה, גם כדי לתמוך בתעשייה הישראלית וגם לסייע בעת חירום, כשבאמת צריכים אותנו".
