בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה בקשה של זוג בעלי דירה בבניין בנתניה העובר פינוי-בנוי לחייב את היזמית "אזורים" לשלם להם שכירות עבור ביתם החלופי לתקופת הפרויקט. הם טענו שהם עלולים להישאר נטולי קורת גג, אבל השופט רון גולדשטיין מצא שדווקא הם פעלו לכאורה בניגוד להסכם הפינוי-בינוי.
באוקטובר 2016 חתמו דיירי הבניין על ההסכם מול "אזורים". אחד הסעיפים קבע שאם לדייר כלשהו רשום עיקול על הנכס, הוא מתחייב להסיר את ההערה בגינו "עד לא יאוחר משישה חודשים" ממועד חתימת ההסכם. אין מחלוקת שעל דירת המבקשים רשומות עד היום הערות בדבר עיקולים לטובת צדדים שלישיים, שטרם הוסרו.
באוגוסט 2022 פינו המבקשים בהליך את דירתם ועברו למשכן חלופי לתקופת העבודות. למרות ההפרה לכאורה של ההסכם, "אזורים" שילמה להם 4,200 שקל בחודש עבור דמי שכירות עד 2024.
בפנייה לבית המשפט הם ביקשו צו שיחייב את היזמית להמשיך לממן להם שכירות. לדבריהם, שבעקבות הפסקת התשלום מרחפת מעליהם תביעה לפינוי מושכר, והם עשויים להיוותר ללא קורת גג. הם סיפרו שהם נכים, הורים לקטינים ומצויים בחדלות פירעון - כך שאינם יכולים לממן דירה חלופית בכוחות עצמם. לדבריהם, "אזורים" מנצלת את מצבם באופן ציני ובוטה במטרה ללחוץ עליהם להסכים לדירת תמורה קטנה יותר ובקומה נמוכה יותר.
מנגד טענה היזמית שהפסיקה את תשלום השכירות כדת וכדין, לנוכח העובדה שבני הזוג מפרים במשך שנים את התחייבותם על פי החוזה להסיר את ההערות הרובצות על דירתם - מחדל המסב לה, לטענתה, נזק כספי ממשי.
עו"ד יהודית דוידוביץצילום: חן שקליארואכן, השופט גולדשטיין קבע שהן סיכויי ההליך והן "מאזן הנוחות" - הפרמטרים שנשקלים לצורך מתן סעד זמני - אינם מתקיימים בעניינם של המבקשים.
לגבי סיכויי ההליך הוא נימק שמחדל בני הזוג להביא למחיקת הערות העיקול הרובצות על דירתם - המתמשך מזה כ-8.5 שנים - עומד על פניו בניגוד להסכם הפינוי-בינוי, באופן המנמיך את סיכויי ההצלחה בתביעתם העיקרית (הזהה בפועל לבקשה הזמנית: לחייב בתשלום שכירות).
בכל הנוגע ל"מאזן הנוחות" צוין בפסק הדין כי נדמה שבפועל, ובניגוד לגרסתם, לבעלי הדירה אמצעים כספיים לממן מגורים חלופיים, ואין באמת סכנה שהם ייוותרו ללא קורת גג לו תידחה בקשתם. בין השאר, הבעל צפוי לרשת "בקרוב מאוד" דירה, ומעבר לזה הם הגיעו לפשרה שלפיה לא יפונו ממשכנם החלופי תמורת תשלום חובות העבר. "עצם גיבוש הסכם הפשרה בתביעה לפינוי מושכר מלמדת כי לכאורה בידי המבקשים מקורות כספיים נוספים", נכתב.
השופט הוסיף שהתברר שהמבקשים בחרו לשכור דירה חלופית ב-7,500 שקל, כלומר יקרה בכ-80% מהשכירות שהעבירה להם היזמית בעבר. "כיצד מימנו המבקשים את ההפרש?", תהה, "לכך לא ניתנה תשובה מבוררת, ומכל מקום עצם העובדה כי המבקשים מצליחים להשלים את אותו הפרש מלמדת כי למבקשים מקורות כספיים נוספים, מלבד דמי השכירות שהעבירה המשיבה, כדי לשכור דירה".
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשים: עו"ד אפרת לנט-ינאי ועו"ד רויטל בן אור
• ב"כ המשיבה: עו"ד שירי שירן
• עו"ד יהודית דוידוביץ עוסקת בהתחדשות עירונית
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
