בית המשפט למשפחה בראשון לציון הורה לאחרונה על עצירת עסקת מתנה שבמסגרתה אב העביר לבנו נחלה במושב ללא תמורה. הרשמת שלי פרקש קבעה שהמתנה סותרת לכאורה צוואה הדדית של האב ואשתו המנוחה, שלפיה תמורת הנחלה תחולק אחרי מותם לכלל ילדיהם.
הצדדים בהליך היו ארבעה מתשעת ילדיהם של בני הזוג. לפני מות האם ב-2016 ערכו ההורים צוואה הדדית שלפיה העיזבון של בן הזוג שיילך לעולמו ראשון ייוותר לבן הזוג הנותר. לאחר מות בן הזוג השני, נקבע, תימכר הנחלה למרבה במחיר ותמורתה תחולק בין תשעת הילדים.
ההורים החליטו שהעדיפות אחרי מותם היא למכור את הנחלה לקונה שאינו אחד מילדיהם, ובהעדר ברירה היא תימכר לילד שיציע את הסכום הגבוה ביותר - בתנאי שלא יפחת משווי הנחלה. ואולם אחרי מות האם עשה האב סיבוב פרסה: הוא העניק את נחלתו לאחד מילדיו במתנה ומינה אותו כבן ממשיך.
על רקע זה הגישו בדצמבר האחרון שלושה מאחיו תביעה לביטול העברת הנחלה במתנה לאחיהם ולמינויו כבן ממשיך, כשלצדה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על דיספוזיציה בקשר לנכס. לעומתם טען האב שנתונות לו זכויות "בר-רשות" וככאלה הן אינן חלק מהעיזבון, כך שבאפשרותו לעשות בנחלה ככל העולה על רוחו.
אבל הרשמת פרקש קבעה שטענת האב מנוגדת לצוואה ההדדית שלו ושל אשתו המנוחה, שאינה מותירה מקום לפרשנות. "בזהירות המתבקשת", כתבה, "נראה כי לרצונו של המשיב (=האב), אשר השתנה כאמור, ואינו תואם עוד את הוראות הצוואה, לא ניתן להעניק משקל משפטי".
היא הסבירה שהצוואה לא רק שאינה כוללת אפשרות של גריעת הנחלה ושינוי בעליה לאחר פטירת בן הזוג הראשון, אלא קיימת בה התייחסות מפורשת לכך שבן הזוג השני רשאי לעשות שימוש בעיזבון "לצרכיו, לקיומו ולרווחתו" - להבדיל מלתת אותו במתנה לאחד הילדים.

בפסק הדין צוין שהסעיף הזה מהווה למעשה הגבלה פוזיטיבית על הענקת הנחלה במתנה. כלומר, הנחלה ניתנה לרווחת האב אחרי מות רעייתו, והוא לא היה רשאי להעבירה לבנו ללא תמורה.
לקראת סיום הסבירה הרשמת שצוואת ההורים יצרה אצל תשעת ילדיהם הסתמכות לקבלת נתח מתמורת הנחלה בבוא היום, אשר יש להגן עליה בדמות עצירת עסקת המתנה. במישור המשפטי היא ביארה שכלל הפרמטרים לבחינת מתן סעד זמני - כגון סיכויי התביעה העיקרית ומאזן הנוחות - נוטים במובהק לטובת מתנגדי העסקה.
היא הדגישה שהעברת הזכויות בנחלה על שם הבן המועדף תציב את אחיו מול מעשה עשוי שמשנה את מצבם לרעה. הגם שקיימת אפשרות להחזרת הגלגל לאחור במסגרת ההליך העיקרי, אין הצדקה להעניק גושפנקה להמשך התנהלות האב ובנו מקבל המתנה, שלכאורה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הצוואה ההדדית.
לפיכך הורתה הרשמת על איסור דיספוזיציה בנחלה עד להחלטה אחרת, תוך חיוב האב ובנו מקבל המתנה ב-5,000 שקל הוצאות משפט. בשולי הדברים היא הציעה לאחים להסכים להפיכת הצו הזמני לקבוע, תוך דחיית בירור המחלוקת.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשים: עו"ד דניאל ויגלר, עו"ד בועז חריף ועו"ד ליאת שילון הקש
• ב"כ המשיבים: עו"ד ירון ממן
• עו"ד רן שדה עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין