הדוחות הכספיים של מרצדס, אחד מסמלי התעשייה המובהקים של הכלכלה הגרמנית, לא יכלו להגיע בעיתוי גרוע יותר לציבור הגרמני, ובעיקר למפלגות המרכז המסורתיות. לפי הדוחות, החברה צפויה לספוג ירידה של 30 אחוזים ברווחים לעומת 2024, שהייתה בפני עצמה שנה גרועה במיוחד.
אם צוללים אל המספרים בתוך הדוחות, מגלים תמונה הרבה יותר רנטגנית לבעיות של מרצדס בפרט, והכלכלה הגרמנית בכלל, הגורם החשוב ביותר לקביעת תוצאת הבחירות הפדרליות שייערכו היום (ראשון) בגרמניה.
משבר ההגירה והביטחון האישי של האזרחים מפני התקפות טרור אמנם מקבלים תהודה גבוהה יותר, אבל שנתיים של צעידה כלכלית לאחור ותחזית של מיתון באופק הקרוב, הן הנושאים היותר קריטיים להצבעת הבוחרים.
לפי דוחות מרצדס, מכירות מכוניות יוקרה מהוות רק 14 אחוזים מסך המכירות של החברה, אבל הן מהוות גם 40 אחוז מסך הרווחים, והירידה במכירות של מכוניות היוקרה הללו היא הסיבה הראשית לתשקיף הפסימי. הסיבה לירידה במכירות? ירידה תלולה במכירות בסין.
סין, שהפכה משותפה למסחר למתחרה קשה לשוק הגרמני היצרני. הייצור הסיני, ומנגד הבירוקרטיה וחוסר המעוף הגרמני, גרמו לסינים לעקוף בסיבוב את יצרניות המכוניות הגרמניות בדגמים החשמליים. פולקסווגן כבר הודיעה בסוף השנה שעברה על כוונתה לקצץ במספר העובדים ולסגור מפעלי ייצור בגרמניה, לראשונה בתולדות החברה. כעת גם מרצדס מודה שתיאלץ לסגור רצפות ייצור.
ואם התחרות עם השוק הסיני אינה מספיקה, הכלכלה הגרמנית, שעדיין לא התאוששה ממשבר הקורונה, ספגה עוד שתי חבטות קשות: האפיק הרוסי, שכלכלת גרמניה המשגשגת הסתמכה עליו לקבלת אנרגיה זולה, סגר את הברז. במקביל, בעקבות החלטתה של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל לסגור את כורי הכוח האטומיים, אין לגרמניה ערוצים אחרים לאנרגיה זולה, עובדה שגרמה למחירים במדינה לעלות בצורה משמעותית. מחירי האנרגיה בגרמניה עולים פי 2.5 מאשר בסין או בארצות הברית, שתיים מהמתחרות העיקריות שלה בסחר הבינלאומי.
אבל את המכה הקשה ביותר הנחית הממשל החדש בבית הלבן. החלטתו של דונלד טראמפ לתפוס את הצד של הקרמלין במלחמה עם אוקראינה, ודברים אחרים שנאמרו על ידי בכירים אחרים בבית הלבן, הבהירו לגרמניה שהסיוע האמריקני שהיא מקבלת והנוכחות הצבאית האמריקנית במדינה עומדים לרדת בצורה משמעותית. המשמעות: גרמניה תצטרך להשקיע מיליארדים רבים בבניית הצבא שלה, בהגנה על גבולותיה, ובחידוש מלאי מחסני הנשק שלה.
אם לוקחים בחשבון שהממשלה היוצאת התפרקה בנובמבר על רקע חילוקי דעות בין השותפות לקואליציה על הדרך לצאת מהמשבר הכלכלי, ועל הטאבו הקיים במדינה שלא לקחת הלוואות ולהיכנס לגירעון, אז אפשר להבין בקלות מדוע הכלכלה תכריע את הבחירות היום.
אבל יותר מכך, נוכח העלייה המטורפת והמדאיגה של מפלגות פשיסטיות, הן מהימין והן מהשמאל, מפלגות שתומכות בפוטין ומתנגדות לאיחוד האירופי, ניתן להבין בקלות את הדאגה של אזרחים גרמנים רבים מפני השבר הדמוקרטי שהמדינה עומדת בפתחו. אם לוקחים בחשבון את הנרטיב הכלכלי שאחריו עלו הנאצים לשלטון, הרי שליותר ויותר אנשים חודרת הבעתה שמא ההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה.
משבר האנרגיה, הנושא השני הכי חשוב על סדר היום הגרמני לפני הבחירות, מהווה גם הוא פרדוקס כלכלי-חברתי. מצד אחד, כמעט כל החברות הגרמניות שברו ימינה מבחינת המדיניות שלהן כלפי הגירה, כשהן מנסות להפחית ואף למנוע את מספר הפליטים, מהגרים ומבקשי המקלט לגרמניה, אבל מצד שני אחת הסיבות למשבר הכלכלי היא היעדר משווע של ידיים עובדות, ואת זה יכולים לספק רק מהגרים. ועוד: הפילוג בין המחנות בגרמניה, בעיקר בין הימין השמרן לשמאל הירוק והליברלי, מונע מהמדינה להתקדם בכל מה שקשור לייצור חלופות ירוקות לאנרגיה.
למשבר הידיים העובדות, בעיקר עובדים עם הכשרה במדעים, טכנולוגיה, הנדסה, הוראה וגננות, וטיפול בקשישים (מקצועות עם ביקוש הולך ופוחת אצל צעירים גרמנים) יש אפקט דומינו: ברגע שאין מספיק גננות, לדוגמה כדי להאריך את השעות שבהן פתוח הגן, עובדים רבים, בעיקר אימהות, יכולים לעבוד רק יום עבודה קצר.
הבירוקרטיה הגרמנית גם שמה למדינה רגל בתחרות שלה מול סין. אם בעבר סין הייתה שוק ייבוא, הרי שהמדינה עברה בשנים האחרונות תהליך לימוד, ייעול וייצור אינטנסיבי שבמקום לקנות מוצרים גרמניים, בונה אותם בעצמה ומתחרה עם השוק הגרמני על שווקים עולמיים. כאמור, מכוניות הן דוגמה אחת לכך. ב-2020 סין הייתה מדינה שמייבאת יותר מכוניות ממה שהיא מייצאת, בשנה שעברה היא ייצאה 5 מיליון מכוניות, בעוד המכוניות הגרמניות המיוצאות ירדו מ-2.4 מיליון ב-2020 ל-1.2 מיליון ב-2024. אחת הסיבות לכך היא עזרה ממשלתית מסיבית וקריטית לייצור המוני של מכוניות, כולל סבסודים עצומים מהממשלה. יצרניות המכוניות הגרמניות יכולות להתחרות אחת מול השנייה ומול יצרניות מכוניות אחרות, אבל הן לא יכולות להתמודד מול ממשלת סין.
תוסיפו לכך את הבירוקרטיה, הניירת והרגולציה הגרמנית הידועה לשמצה, סיבות שמעכבות ומבטלות פרויקטים חיוניים לכלכלה, הזנחה חמורה בתשתיות שגורמת לחלקים נרחבים במדינה לעבוד על אינטרנט במהירות של חיוג או לאיחורים מטורפים בלוח הזמנים של הרכבת הלאומית, החמרת יתר בחוקים מעבר לחוקי האיחוד (בעיקר בנושאי אקלים ותנאי עובדים) או דיגיטציה של ימי הביניים (בגרמניה מסעדות נדרשות לרישום ידני של טמפרטורת המקררים שלהן, למרות שהמקרר עושה זאת בעצמו), ותקבלו קוקטייל רעיל של כלכלה מקרטעת, שהולכת לקראת אופק שחור ואין לה שום פתרונות קריאטיביים כדי לצאת מהמצב הזה.
אם הסקרים המנבאים את הבחירות נכונים, הרי שגרמניה שוב בדרך לקואליציה שבה תצטרכנה לשתף פעולה מפלגות שאינן מסכימות ביניהן על דבר (חוץ מחרם על אלטרנטיבה לגרמניה). זאת בדיוק הקואליציה שהחמירה את המצב הכלכלי בגרמניה, ונאלצה להתפזר בנובמבר. במילים אחרות - מה שהיה, הוא שיהיה. פעם זאת הייתה אמירה מצוינת כשהיא מיוחסת לכלכלה הגרמנית, היום מדובר בתמרור אזהרה כלכלי עם השלכות חברתיות חמורות.
