בית המשפט בפנסילבניה קבע באופן תקדימי כי בעלי בתים אינם מחויבים לגלות לרוכשים סמלי שנאה המותקנים בנכס, גם כאשר מדובר בפסיפס של צלב קרס וסמל נשר נאצי ברצפת המרתף. בכך דחו השופטים את ערעורם של בני זוג שרכשו בית בפאתי פיטסבורג וגילו בו, אחרי שעברו, פסיפס ענק של צלב קרס מתחת לשטיח ולשולחן במרתף.
בני הזוג דניאל ולין ריי ונטוורת רכשו את הבית ב-2023 מהמוכר יורגן שטיינמץ, ותבעו אותו בטענה שהסתיר מהם את הפסיפס והפר את חוק חובת הגילוי של מוכרי נדל"ן במדינה, לצד הטעיה מכוונת ורשלנית. לדבריהם, אילו ידעו על הסמל לא היו רוכשים את הנכס, ואי אפשר לצפות מהם לגור בבית או למכור אותו במצבו הנוכחי. בתביעה טענו כי הסרת האריחים והחלפת הרצפה תעלה כ-30 אלף דולר.
שטיינמץ טען מנגד כי לא השיב תשובות כוזבות בטופסי הגילוי וכי האריחים אינם ליקוי במובן המשפטי. הוא הסביר כי התקין את הפסיפס בשנות השבעים, וטען שהסמל נשען על שימושים היסטוריים מהעשורים שלפני עליית הנאצים, אז הופיע על מוצרי צריכה ומדים ספורטיביים. השופטים קיבלו את העמדה כי לפי החוק בפנסילבניה על המוכר לגלות רק "ליקויים מהותיים" בנכס, למשל גג דולף, ליקויים שגורמים פגיעה ממשית בערך הנכס וניתנים למדידה אובייקטיבית בכסף. סמלי השנאה, כך קבעו, אינם ליקוי מהותי, וניתן לכסותם או לצבוע אותם.
בפסק הדין ציינו השופטים כי מדובר בשאלה משפטית חדשה, שלא נמצאה לגביה פסיקה קודמת. השופטים השוו את המקרה לקביעה קודמת בבית המשפט באותו מדרג שבו נקבע כי מוכר אינו חייב לגלות לרוכש על רצח והתאבדות שהתרחשו בבית שנה לפני המכירה, כל עוד אין פגם פיזי בנכס. גם שם הוגדרה הפגיעה כרעיון של "נזק פסיכולוגי" לערך הנכס, שקשה לכימות ונתפס אחרת על ידי קונים שונים. במקרה של משפחת ונטוורת כתב בית המשפט: "חלק משמעותי מהרוכשים אכן יימנעו מרכישת בית שבו פסיפס גס של סמלי נאציזם במרתף, אך יש לצערנו גם חלק מהאוכלוסייה שיראה בכך תוספת בעלת ערך לנכס".
בני הזוג טענו כי המוכר הסתיר במכוון את הפסיפס בעזרת שטיח וריהוט, וכי הם לא קיבלו הזדמנות אמיתית לגלות את קיומו בזמן הבדיקות. לדבריהם, בפעם הראשונה ראו את הסמל רק חודשים לאחר שעברו לבית, כשאחיין צעיר הזיז את הרהיטים וגלגל את השטיח במרתף. לין ונטוורת סיפרה כי הרגע שבו נגלה הפסיפס היה ״פשוט מזעזע״, והוסיפה כי מאז היא ממעטת לרדת למרתף וממתינה לסיום ההליך המשפטי לפני הריסת הרצפה. ״זה כל כך אפל״.
הרוכש היה צריך לבדוק טוב יותר
בפסק הדין ציינו השופטים כי הם אינם מקלים ראש בתחושת העלבון והחשש של בני הזוג מהאפשרות שיזוהו כתומכי נאציזם, אך לדבריהם, פרסום פסק הדין וחשיפת הפרשה ברישומי בית המשפט מעניקים להם לכל הפחות "רישום פומבי" שמרחיק מהם את החשד הזה. לין ונטוורת ציינה כי היא ובעלה מאוכזבים מהפסיקה, והביעה צער על כך שבית המשפט לא ניצל את ההזדמנות להביע עמדה ברורה נגד סמלים שמייצגים שנאה. בני הזוג שוקלים אם להגיש ערעור נוסף, ויש להם פחות מחודש להחליט.
הפסיקה מעוררת דאגה בקהילה היהודית באזור. מנהלת בית הכנסת בית שמואל הסמוך, קרן בודווי, אמרה בהצהרה כי חברי הקהילה מזועזעים מהגילוי. "זה נורא שלין נאלצה לגלות סמל כל כך שנוא שמכוון כלפי הקהילה היהודית, השחורה ומיעוטים נוספים", אמרה בודווי בתגובה. "התחושה שלנו היא של פגיעות, לנוכח האפשרות שמישהו בשכונה שלנו מקבל אידאולוגיה ניאו נאצית". עוד הוסיפה כי אין מדובר בעניין אסתטי או פוליטי אלא בשאלה של חשיפה לסמלי שנאה, וכי בית הכנסת תומך ביוזמה של ונטוורת לשנות את החוק במדינה כך שכל סמל שנאה המוטמע באופן קבוע במבנה ייכלל בחובת הגילוי בעסקאות נדל"ן.
החוק בפנסילבניה מטיל כיום את האחריות על המוכר לגלות ליקויים פיזיים ידועים, אך קובע מנגד כי הקונה חייב לבצע בדיקות עצמאיות ולשכור שירותי בדק בית. מומחי בדק בית שהגיבו לפרשה הסבירו כי אין להם סמכות להזיז רהיטים או שטיחים בזמן הבדיקה, ולכן, במקרה שבו מוכר מסתיר ליקוי או אלמנט קבוע מתחת לריהוט קשה יהיה לגלות אותו לפני החתימה. לדברי אחד המפקחים, אם קונה מבחין בשטיח או ברהיט שממוקמים באופן חריג, עליו לבקש מסוכן הנדל"ן לתאם הסרה של החפצים עוד לפני הרכישה, אחרת הוא פועל לפי העיקרון הוותיק "ייזהר הקונה".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
