בית המשפט למשפחה בתל אביב אישר לאחרונה צוואה שנויה במחלוקת של קשישה שהלכה לעולמה והורישה את דירתה לנכדה אחת בלבד תוך נישול חמשת ילדיה ו-28 נכדים אחרים. השופטת ענת הלר-כריש התרשמה שמדובר בצוואה הגיונית, על רקע העובדה שאביה של הזוכה נשא במלוא עלות רכישת הדירה.
באפריל 2001 רכשה המנוחה דירת עמידר באמצעות כסף של בנה. כחמש שנים אחר כך, כשהיא בעשור התשיעי לחייה, חתמה הסבתא על צוואה נוטריונית שלפיה הזוכה בדירה אחרי מותה תהיה נכדתה, בתו של המשלם על הנכס אשר נפטר בהמשך. ב-2020 הלכה לעולמה הסבתא בגיל 97.
ארבעה מבין חמשת ילדיה שנותרו בחיים סירבו להשלים עם נישולם מדירת אימם, והגישו התנגדות לצוואתה. הם העלו שלל טענות כגון מעורבות של הנכדה ואביה בהכנת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת שהופעלה על אימם, הגוררים לשיטתם את בטלותה.
לדבריהם, אימם הייתה אישה פשוטה, חלשת אופי ותלותית, וצוואתה משקפת הלכה למעשה את רצון אחיהם המנוח ולא את רצונה. הם טענו שמדובר בצוואה "בלתי סבירה באופן קיצוני", שכן אין היגיון בבחירת אימם להעדיף דווקא את נכדה אחת על פני 28 נכדים האחרים וחמשת ילדיה שנותרו בחיים.
מנגד טענה הנכדה הזוכה שסבתה הבינה בדיוק על מה היא חותמת, ושטענת דודיה למעורבות שלה ושל אביה בעריכת הצוואה היא שקרית. לפיכך היא עתרה לדחות את ההתנגדות ולקיים את הצוואה.
ואכן, השופטת הלר-כריש דחתה את שלל טענות ההתנגדות שהעלו המתנגדים. בנוגע לטענתם כי אימם הייתה "אישה פשוטה" שלא הבינה על מה חותמת, הודגש שבשום שלב לא נשללה כשרותה המשפטית, ויש להניח שידעה מה היא מצווה ולמי. "יש לזכור כי מדובר בצוואה פשוטה העוסקת אך ורק בדירת המנוחה", כתבה.
עו"ד מירב כהןצילום: אינה חזנובנדחתה גם טענת האחים לפיה מדובר בצוואה שאינה הגיונית. בפסק הדין צוין שתוכן הצוואה הגיוני מאחר שאביה של הנכדה הזוכה הוא שמימן את רכישת דירתה. בהתאם לכך, בחירתה לגמול לו באמצעות הורשת הנכס לבתו לא רק שאינה בלתי הגיונית, אלא אדרבה - מתיישבת עם ההיגיון.
גם טענתם להשפעה בלתי הוגנת לכאורה על אימם לא סייעה לאחים בהתנגדותם. השופטת קבעה שהטענה "נותרה בגדר כותרת ריקה" ולא הוכחה. היא הדגישה שעצם העובדה שהצוואה משקפת את רצון אבי התובעת, אין בה כדי ללמד שהיא סותרת לרצון אימו המנוחה.
לסיום נהדפה גם טענת האחים למעורבות פסולה של הנכדה ואביה בהכנת הצוואה. בית המשפט אימץ דווקא את גרסת הנוטריון שלפיה המנוחה נכחה מולו לבד במעמד עשיית הצוואה. לעניין זה הדגישה השופטת כי גם בהנחה שאבי התובעת יזם את הצוואה, הפנה את אימו לנוטריון והסיע אותה למשרדו – עדיין אין בכך מעורבות פסולה, במכלול נסיבות המקרה.
"פנייה למצווה בבקשה כי יעשה צוואה אשר תוכנה יהיה כזה או אחר, אינה מהווה בהכרח השפעה בלתי הוגנת", נקבע. לפיכך השופטת דחתה את ההתנגדות והורתה על קיום הצוואה ככתבה וכלשונה, תוך שפסקה לטובת הנכדה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 60 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד שלמה אגמי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ישראל מרק ועו"ד אסף לפלר
• עו"ד מירב כהן עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
