בישראל יש יותר ממיליון חשבונות מסחר בניירות ערך, כך שבממוצע יש לכל אדם שביעי מעל גיל 18 חשבון כזה. המשמעות היא שחשבון מסחר, שפעם נחשב סמל לידע, מעמד ותחכום, נהפך למוצר בסיסי ונגיש, שמאפשר לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בשוק ההון.
כמו שכל רכב זקוק למקום חניה, כל חשבון מסחר זקוק לפלטפורמת מסחר ולברוקר שיבצע את פקודות המכירה והקנייה — ומי ששולטים בתחום ללא עוררין כמעט הם הבנקים הגדולים. ההערכה היא שכ-85%–90% מחשבונות המסחר מנוהלים בבנקים ורק היתרה בבתי ההשקעות. לכאורה, אין סיבה להפתעה, שכן לקוחות נוטים לרכז את רוב הפעילות הפיננסית שלהם בבנק, כולל את המסחר בשוק ההון. אולם הבנקים גובים עמלות הגבוהות באופן דרמטי מאלה שגובים הגופים שמנסים להתחרות בהם: בתי ההשקעות, אפליקציות מסחר כמו בלינק ובנקים קטנים כמו וואן זירו.
סביר להניח שהציבור כבר הפנים כי השירות בבנקים נוטה להיות יקר יותר, אבל במקרה של תיק ני"ע ההפרש גבוה במיוחד. לא מדובר בפערי עלויות שיכולים לחסוך עשרות שקלים, אלא בפערים שיכולים להגיע ליותר מ-1,000 שקל בשנה. לדוגמה, בתיק שכולל ני"ע ישראליים בשווי של כ-150 אלף שקל, שנעשות בו שתי פעולות בחודש, תגיע העלות השנתית הממוצעת בבנקים הגדולים ל-1,287 שקל בשנה לעומת עלות שנתית ממוצעת של 188 שקל, למשל בבתי ההשקעות IBI טרייד, אקסלנס טרייד מבית הפניקס ומיטב טרייד. זו הסיבה לכך שעמלות המסחר חשובות לבנקים, ומהוות את הנתח הגדול ביותר מכלל הכנסותיהם מעמלות — 28%. במצב הנוכחי העמלות האלה מספקות להם מקסימום הכנסה במינימום מאמץ, ולכן העובדה ששיעור גבוה כל כך של תיקי ני"ע מתנהלים בבנקים היא, כנראה, אחת האנומליות הגדולות בישראל בכל הקשור לצרכנות פיננסית.
אולם, המצב שונה כשמדובר בפתיחת תיקים חדשים, שכן בשנים האחרונות השליטה המוחלטת של הבנקים הולכת ונחלשת. מבדיקת כלכליסט עולה כי כ-45% מחשבונות המסחר נפתחו ב-2024 בבתי ההשקעות. מהבדיקה עולה כי כ-70 אלף חשבונות מסחר נפתחו בבתי ההשקעות — פי 1.76 יותר מב-2023. אין נתונים רשמיים שמבחינים בין מספר החשבונות החדשים שנפתחו בבית השקעות כלשהו לבין תיקים שהועברו מהבנקים, אך ההערכה היא שמרביתם הם חשבונות חדשים — בעיקר של צעירים. כלומר, מי שכבר מנהל תיק בבנק נוטה להישאר שם, חרף העלויות הכבדות.
אין מס על העברת תיק
במציאות של התייקרויות במשק ונטל מס הולך וגדל, חיסכון שנתי של מאות עד אלפי שקלים אינו דבר של מה בכך. עם פערי עלויות כה גדולים אפשר היה לצפות שהציבור ינהר לבתי ההשקעות, ובוודאי נוכח העובדה שהעברת תיק ני"ע אינה כרוכה במכירת הניירות ובתשלום מס. לכן לא ברור מדוע הרוב המוחלט של הציבור עדיין סוחר דרך הבנקים.
חלק מהתשובה הוא, ככל הנראה, היעדר מודעות ואוריינות פיננסית נמוכה. רבים מלקוחות הבנקים אינם מודעים לגובה העמלות שהם משלמים ולאלטרנטיבות שמציעים גופים אחרים. ייתכן גם שחלקם נרתעים מניהול חשבון מסחר מחוץ לכותלי הבנק "שלהם". אבל גם אם הציבור היה מודע לרווחי העתק שהבנקים רושמים על חשבונו, לא בטוח שזה היה מדרבן אותו לעבור. הסיבה לכך היא כמה חסמי מעבר, שמקשים את העברת תיק ני"ע מבנק לבית השקעות.
חסם משמעותי אחד הוא דרישה של חלק מהבנקים לספק להם את רשימת כל ניירות הערך שמעוניינים להעביר, ואת הכמות מכל נייר. אך לא מדובר בטופס רשמי ומסודר, ולפעמים נדרש הלקוח להרכיב את הרשימה בעצמו ולשלוח אותה לבנק. לכאורה, מדובר בחסם שנשמע זניח, כי מה הבעיה להיכנס לחשבון המסחר, להעתיק את המידע למסמך במחשב ולשלוח לבנק? אך במקרים רבים זו פעולה מרתיעה — הן בשל החשש מטעויות או מפספוס מידע, והן משום שהצרכן הישראלי הפסיבי זקוק למינימום מכשולים כדי לגייס מוטיבציה. ובעיקר, לא ברור מדוע ריכוז המידע על העברה אינו נעשה באופן אחיד, דיגיטלי ופשוט. חוסר האחידות בהליך העברת התיקים מתבטא גם בכך שלעתים מבקשים הבנקים מהלקוחות להגיע לסניף לחתום על פעולת ההעברה, כך לפי טענות שהגיעו לגורמי אסדרה בתחום.
חסם נוסף הוא הזמן שחולף עד העברת התיק. כיום נדרשים הבנקים להעביר תיק ני"ע ישראליים בתוך חמישה ימי עסקים מרגע הבקשה ותיק ני"ע זרים בתוך 14 ימי עסקים. מדובר בפרקי זמן משמעותיים, שכן מרגע שהבקשה להעברה הוגשה עד שהתיק מועבר בפועל אי אפשר לבצע בו שינויים, כמו מכירת ני"ע קיימים. במקרה של ני"ע זרים, המעבר אף מורכב וארוך יותר, שכן הבנקים תלויים במהירות התגובה של גופים מתווכים זרים. אולם, לא ברור למה במקרה של ני"ע ישראליים נדרשים חמישה ימי עסקים. הדבר סביר אולי במקרים מורכבים — למשל העברת ני"ע כתרומה לאדם אחר —אך העברה של אותו בעל חשבון מגוף אחד למשנהו לא אמורה לקחת יותר משני ימי עסקים. כך להערכת גורמים בענף.
ישנו גם חסם הנוגע למערכת הסגורה, שמקלה את דרישות הזיהוי של לקוח פנים אל פנים, כחלק מהוראות איסור הלבנת הון. המערכת מאפשרת לגופים בנקאיים וחוץ־בנקאיים להסתפק בזיהוי מרחוק של לקוח חדש, כל עוד הכסף מועבר אליהם מחשבון בנק של אותו לקוח, שכבר זוהה בעבר פנים אל פנים. אומנם מדובר במנגנון שמעודד את התחרות, אך כדי להשלים את המעבר במסגרת המערכת הסגורה, נדרש בית ההשקעות לקבל מהבנק אישור המעיד על כך שהחשבון אכן מתנהל על שם אותו לקוח. לטענת גורמים בענף, מכיוון שאין מערכת אוטומטית שמחייבת את מסירת המידע, וההליך בעצם תלוי בשיתוף הפעולה של הבנקים — שאינם מעוניינים לאבד לקוח — הרי שלעתים הם מערימים קשיים ואינם משתפים את המידע הנדרש בצורה מהירה. הסרבול שנגרם מביא חלק מהלקוחות לוותר על המעבר.
מהלך שעשוי להקל על המעבר של המשקיעים הוא החלת רפורמת "ניוד בקליק" — שבמסגרתה תיקי מסחר בני"ע עוברים אוטומטית וללא עלות בין בנק לבנק — כך שיחולו גם על גופים חוץ־בנקאיים. "יכולת ללחוץ על כפתור ולהעביר את החשבון, היתה משנה את המשחק", אמר לכלכליסט גורם בענף.
חוק ברוקר-דילר יסייע
עם זאת, גם בהעברת חשבון מסחר בין בית השקעות אחד לשני או לבנק יש חסמים. בתי ההשקעות מפוקחים כיום בידי הבורסה לני"ע, ואין פיקוח על המחיר שהם גובים עבור העברת תיק ני"ע, או על משך הזמן שבו עליהם לבצע את ההעברה. בנוסף, כשמעבירים חשבון מבית השקעות אחד לשני יוצאים בעצם מהמערכת הסגורה, כך שנדרש זיהוי פיזי. בעקבות שינוי שקידמה בשנה האחרונה רשות ני"ע, יכולים חברי הבורסה לבצע זיהוי מרחוק באמצעים אלקטרוניים, אך בשל עלויות המערכת, רק מיטב, IBI ובלינק מאפשרים זאת.
מה שאמור לפתור חלק מהבעיות הוא קידום חוק ברוקר־דילר — חקיקה שמקדמים משרד האוצר ורשות ני"ע, שמטרתה להסדיר את פעילותם של הברוקרים וחברי הבורסה בישראל. במסגרת חקיקה זו הפיקוח על הברוקרים יעבור מהבורסה לרשות לני"ע. החקיקה אומנם תייצר נטל רגולטורי נוסף על בתי ההשקעות, אך היא גם יכולה להרחיב את פעילותם. למשל, רשות ני"ע תוכל להעניק להם היתר לקבלת שירותי מידע פיננסי על לקוחות, במסגרת רפורמת הבנקאות הפתוחה, באופן שיאפשר להם להשוות עלויות מסחר ללקוחות. כך יתאפשר לחברי הבורסה, שאמורים לחולל את התחרות מול הבנקים בתחום, להתחרות בצורה משמעותית יותר.
אך גם לאחר חקיקת ברוקר־דילר, אם אכן תקודם, עלול להישאר פער רגולטורי, שכן פעילות המסחר של הבנקים תפוקח בידי בנק ישראל, בעוד פעילות הברוקרים תפוקח בידי רשות ני"ע. צמצום הפער הרגולטורי תלוי ביכולת שני הרגולטורים לשתף פעולה ולייצר מגרש משחקים תחרותי.
מבנק ישראל נמסר: ״הפיקוח על הבנקים פועל לשמור על הוגנות הבנקים כלפי לקוחותיהם. בהתאם, קבע הפיקוח הוראות בנושא העברת תיק ני"ע מבנק לגוף אחר (בנק או חברי בורסה שאינם בנקים), המגבילות את זמן ההעברה, את המחיר ואת אופן מתן ההוראה. מהמידע בידינו לא עולה כי יש חסם מהותי אצל הלקוחות בהעברת חשבון מסחר. הפיקוח ימשיך לעקוב ויפעל במידת הצורך באמצעות כלים פיקוחיים העומדים לרשותו לשיפור השירות ללקוחות בתחום זה״.
