בית המשפט המחוזי בת"א יצטרך להכריע אם לבטל את הסכם המכירה של בית בהרצליה פיתוח המוערך בכ-10 מיליון שקל, לאחר שבפועל נמכר תמורת 630 אלף שקל בלבד. הבית, שהיה בבעלותה של פרופ' יהודית בובר אגסי, נכדתו של מרטין בובר, מגדולי הפילוסופים של המאה הקודמת, ובעלה, הפילוסוף פרופ' יוסף אגסי, נמכר לאחיינית של אגסי ולבעלה, רות ואנטוני היימן.
לפי הסכם המכירה, הבית אמור היה להימכר תמורת 2 מיליון שקל בתשלומים חודשיים של 10 אלף שקל, אולם על פי ההסכם, המחויבות להשלמת התמורה המלאה תפוג עם פטירתם של שני המוכרים. כלומר, בשל פטירת בני הזוג הבית נמכר בסכום נמוך בהרבה. המכירה נעשתה ב-2017, אז היו בני הזוג אגסי-בובר כבר מעל גיל 90.
בעקבות כך פרץ סכסוך משפטי בין הרוכשים לבין אהרון אגסי, בנם היחיד של בני הזוג. אגסי, אדם עם צרכים מיוחדים שמתגורר בארצות הברית, ומנהלי העיזבון של יוסף אגסי, עו"ד יואלה הר-שפי ועו"ד נדב מונסליזה, המיוצגים על ידי עו"ד רפי שפירא וחן אסף ממשרד ש. פרידמן אברמזון, תבעו את בני הזוג היימן על הרכישה. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר קובי ורדי דחה בינואר את בקשת הזוג היימן לסלק על הסף את התביעה והוציא צו מניעה זמני האוסר על בני הזוג לבצע כל פעולה או עסקה בבית. בשלב מסוים בהליך הודיעו בני הזוג כי אינם מתנגדים להוצאת הצו הזמני.
"ההסכם מלא בפגמים מהותיים"
השופט ורדי ציין בהחלטתו כי "התמורה בגין הבית, ששווה לפחות 10 מיליון שקל, נקבעה מראש למקסימום של 2 מיליון שקל בלבד, וגם היא משולמת בתשלומים חודשיים של 10 אלף שקל. כלומר, נדרשות 17 שנה כדי לשלם את מלוא התמורה. בזמן חתימת הסכם גילם של בני הזוג אגסי-בובר כבר היה מעל 90 שנה. מדובר לכאורה בהסכם מלא פגמים מהותיים בזמן שספק רב אם מצבה הבריאותי של יהודית אפשר לה להסכים להסכם המכר שנותן למעשה במתנה את ביתה לרות ולאנטוני.
"יכול להיות שההסכם הסותר לכאורה את כוונת בני הזוג, שמבחינת כוונת יהודית וגמירות דעתה כוונתה לכאורה לא היתה לגרוע את הנכס העיקרי מהעיזבון כך שבנה היחיד לא יהנה ממנו. פגמים משפטיים ומוסריים אלו יכולים בהחלט להביא לתוצאה משפטית אפשרית של בטלות הסכם המכר". עוד קבע השופט כי לגבי יהודית יש גם ראיות לכאורה לכך שהייתה לה ירידה קוגניטיבית ושהיא הייתה מטופלת בתרופה לטיפול באלצהיימר כבר במועד חתימת ההסכם.
התיק הגיע לבית המשפט בדצמבר. אז התבקש בית משפט לתת צו הצהרתי לפיו הסכם המכר של הבית בטל בשל הפגמים החמורים שנפלו בו. מוקדם יותר החודש הגישו בני הזו היימן כתב הגנה ובו טענו בין היתר כי ההסכם נחתם בהתאם לרצונם המלא ולבחירתם של הזוג אגסי. לטענתם, בני הזוג אגסי היו במצב קוגנטיבי מצוין:"הם אלה שהחליטו על העברת הזכויות בנכס לנתבעים (בני הזוג היימן - ל.ד) ולתנאים המפורטים בהסכם".
כמה ימים לאחר שהוגשה התביעה בדצמבר, הבן ומנהלי העיזבון הגישו בקשה לצו מניעה זמני האוסר על בני הזוג היימן לבצע כל פעולה בבית בהרצליה פיתוח. כאמור, צו מניעה זמני הוצא בינואר. מהחלטת השופט ורדי עולה כי בובר-אגסי נפטרה ב-2018 ובעלה נפטר ב-2023. השניים התגוררו עד פטירתם בבית בהרצליה פיתוח ובעקבות מות בתם, ילדם היחיד הוא אהרון.
דאגו לרווחת בנם
במסגרת הבקשה לצו מניעה טענו אהרון אגסי ומנהלי העיזבון כי במועד חתימת ההסכם יהודית הייתה במצב קוגניטיבי ירוד וכי עורך הדין היחיד המעורב בעסקה היה בנם של בני הזוג היימן. עוד נטען כי הסכם המכר כלל הוראות חריגות שפגעו בבני הזוג אגסי וביורשם היחיד, כמו למשל גובה התמורה ואופן התשלום שלה. עוד טענו התובעים כי ההסכם מתיר לרוכשים להעביר את הבעלות בבית על שמם עוד לפני ששולם מלוא התשלום. ואכן, כך נטען, האחיינית ובעלה רשמו מיד הערת אזהרה והעבירו את הבעלות בבית על שמם בתוך 8 חודשים מחתימת ההסכם. זאת, על אף שהדאגה לאהרון העסיקה מאוד את בני הזוג אגסי-בובר, שרצו להבטיח שיקבל את הטיפולים הרבים שלהם הוא נזקק בשל מצבו הרפואי.
לטענת התובעים, בתוך חודש מחתימת ההסכם עם בני הזוג היימן, יהודית ויוסף ערכו צוואה הדדית שלפי הוראותיה הורישו את כלל רכושם לבן הזוג הנותר בחיים לאחר לכתו של בן או בת הזוג, כך נקבע בצוואה, כלל נכסי העיזבון יועברו לאהרון (למעט מספר חריגים). לטענת הבן ומנהלי העיזבון , בני הזוג אגסי-בובר התכוונו להוריש את הבית, שהוא עיקר רכושם, לבנם אהרון ולא הייתה להם כל כוונה להעביר את בעלות הבית לידי האחיינית ובעלה.
עוד טענו התובעים כי במאי 2019, מסיבות לא ברורות, אגסי ערך צוואה חדשה, הזהה לצוואה הקודמת, למעט תיקון אחד - השמטת ההתייחסות לבית המגורים. מנהלי העיזבון טוענים כי כשהחלו בעבודתם התברר כי קופת העיזבון דלה וכי קשה לחשוב שיהודית ויוסף לא התכוונו לנשל את בנם מצוואתם, וכי לאורך השנים חזרו והדגישו את דאגתם לו ורצונם להבטיח את רווחתו.
עם שיקול דעת מעמיק ובכובד ראש
בני הזוג היימן, המיוצגים על ידי עו"ד אביב אילון, ביקשו לדחות את הבקשה וטענו כי מנהלי העיזבון והבן גרמו להם לנזק ראייתי כבד. זאת, לטענתם, כי הם בחרו במכוון להמתין למותו של אביו יוסף, כדי שלא יוכל להפריך את הטענות נגד ההסכם. בכך, טוענים בני הזוג היימן, מנעו התובעים את האפשרות להציג את האמת, שלפיה הזכויות בנכס הועברו לבני הזוג היימן כדין בהתאם לתנאי הסכם המכר מתוך רגשי אהבה והערכה ששררו בינם לבין בני הזוג אגסי-בובר.
עוד טענו בני הזוג כי הסכם המכר נערך כדין ואין כל הצדקה להתערבות בו, כאשר בני הזוג אגסי-בובר היו כשירים לחלוטין להיכנס לעסקה, עשו זאת מתוך מודעות מלאה ובחפץ לב, והיו מגובשים היטב בהחלטתם שנעשתה מתוך שיקול דעת מעמיק ובכובד ראש. עוד טענו כי תוכן הסכם המכר אינו נוגד את תקנת הציבור, שכן בני הזוג אגסי-בובר פעלו מתוך שיקול דעת מעמיק ובכובד ראש טרם ביצוע העסקה, שנעשתה לפי רצונם והנחיותיהם ואף ביקשו שבנם של בני הזוג היימן הוא שיערוך את הסכם המכר וילווה את העברת הזכויות מתוך אמון בו וביכולותיו. עוד טענו כי סיכויי הצלחת התביעה כנגדם נמוכים במיוחד. כמו כן, לטענתם, אהרון היה מודע לחלוטין שהבית נמכר לבני הזוג היימן מאחר שהוריו עדכנו אותו בכל דבר שעשו.
הקפאת גופות
בהחלטה על הוצאת צו המניעה השופט ורדי ציין כי "סיכויי התביעה גבוהים ועולים פגמים מהותיים, כשלים, סימני שאלה, תמיהות, ספקות וחשדות לגבי התנהלות המשיבים (בני הזוג היימן-ל.ד) ולגבי הסכם המכר, רצון המנוחים ומצבה הקוגניטיבי של יהודית. כל אלה יכולים להביא לקבלת התביעה ולבטלות הסכם המכר".
יחד עם זאת, קבע השופט, "ייתכן שלאחר ניהול התביעה והבאת ראיות יוכח שהמשיבים (בני הזוג היימן-ל.ד) צחים כשלג ושהכל נעשה מרצונם ועל פי רצונם הוראותיהם ושיקול דעתם המוחלט של בני הזוג אגסי שפשוט רצו, כפי שטוענים המשיבים, לתת להם למעשה במתנה את הנכס העיקרי שלהם ולא להשאירו לבנם היחיד שנשאר בחיים. ברם, בשלב זה, המצב לא נראה כך והמבקשים (הבן ומנהלי העיזבון - ל.ד) הצליחו לבסס במידה הנדרשת בשלב זה לקבלת סעד זמני, את טענותיהם".
עורך הדין רפי שפיראצילום: אוהד בן גיגיהשופט ציין כי הוא מקבל את העובדה, שלא הוכחשה על ידי הבן ומנהלי העיזבון, "שאהרון עסק ועוסק הרבה בעניין של הקפאת גופות או אנשים כדי שיוכלו להחיותם בעתיד, ושיהודית ויוסף דאגו שאם יינתנו לו כספים בלי הגבלה על השימוש בהם, הם ירדו לטמיון ויוצאו על נושא הקפאת הגופות. מצד שני, אני מקבל את עדותה של יואלה (מנהלת העיזבון-ל.ד), ידידתם רבת השנים של יהודית ויוסף, שהדאגה לאהרון ולמצבו הרפואי ולצרכיו העסיקה מאוד וכל הזמן את בני הזוג אגסי שרצו שלא יסבול מחסור.
"דאגתם של בני הזוג אגסי לבנם יחידם שבחיים היתה יכולה למצוא פתרון בדמות לדוגמא של קרן נאמנות גם לגבי הבית, באופן שדמי השכירות יועברו בנאמנות לצרכי אהרון או שהנכס יימכר והכספים יופקד בנאמנות ויינתנו בתנאים מוקפדים ותוך שמירה עליהם. אולם לא היה אף אחד במעגל שסבב את יהודית ויוסף שהיה מעורב בעריכת וחתימת הסכם המכר בינם לבין רות ואנטוני שנראה שהציע להם זאת", קבע השופט.
התביעה העיקרית שהוגשה נגד הרוכשים טרם הוכרעה והיא מתנהלת בבית המשפט. כמו כן בשבוע שעבר בית המשפט העליון דחה בקשת ערעור שהגישו בני הזוג היימן על החלטת בית משפט המחוזי שלא לסלק על הסף את התביעה נגדם.
עו"ד אילון, בא כוח בני הזוג היימן מסר בתגובה: "מהות התביעה עומדת בניגוד מוחלט לרצונו המפורש של המנוח והכול מאחורי גבו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך פגיעה בכבוד זכרם של בני הזוג אגסי. הטענה בדבר "ניצול" מצב קוגניטיבי היא כוזבת ואינה מחזיקה מים. הנכס הועבר למרשיי כדין, מתוך רצונם החופשי של בני הזוג אגסי, אשר ביקשו במכוון למנוע מאהרון שליטה על רכושם ולא בכדי. הם היו מודעים לכך שלאחר פטירתם יתנהל אהרון באופן לא אחראי ויהפוך מטרה לניצול מצד גורמים בעלי אינטרסים זרים. כדי למנוע זאת, ייסדו עבורו קרן נאמנות שתבטיח את רווחתו עד סוף ימי חייו, תוך הוצאת שאר רכושם המהותי משליטתו. כעת, תוך ניסיון בוטה לבטל את רצונם הברור של המנוחים, נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט. ההחלטה למתן סעד זמני נשענת על הכלל – אם יש ספק, אין ספק. זה רק עניין של זמן עד שהתמונה תתבהר ויתגלה מי כאן פועל בחוסר תום לב".
